פילאטיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פילאטיס זו שיטה לאימון גופני שנועדה לשפר את היציבה ואת התפקוד היומיומי של הגוף. השיטה קרויה על שם ממציאה, ג'וזף פילאטיס.

מטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרת השיטה היא אימון הגוף כך שיוכל לבצע את המטלות היומיומיות במינימום מאמץ, ללא שחיקה מיותרת, וללא פגיעות גופניות. פילאטיס מנסה להשיג את המטרה הזו על ידי סדרה של תרגילים המפעילים את השרירים המייצבים ומתרגלים את הגוף לגייס את השרירים הנכונים לכל תנועה. פילאטיס מנסה לאפשר טווחי תנועה גדולים יותר במפרקים ולאורך כל עמוד השדרה. ובכך למנוע לחץ שנוצר על חוליות ומפרקים מתנועה בלתי יעילה.

שרירים מייצבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השרירים המייצבים הם שרירים הנמצאים עמוק מתחת לעור, קרוב למפרקים, סביב החוליות וברצפת האגן. שרירים אלו מסייעים לשרירים המניעים ומבודדים את התנועה. פילאטיס מייחסת חשיבות יתירה לשרירים אלו, מתוך מחשבה ששימוש נכון בהם יאפשר תנועה חלקה יותר וימנע עומס על חלקים אחרים בגוף.

המיוחד בשיטת הפילאטיס הוא שתרגול בשיטה דורש הפעלת כוח רב בפחות חזרות על כל תרגיל. האימון מתמקד בחיזוק שרירי הליבה והיציבה, כמו שרירי הבטן, תוך כדי מתיחה והארכה של שרירים אחרים. אימון בַּשיטה יכול להיות רוטינה של תרגילים עם זרימה תנועתית ביניהם, או לחלופין יש אפשרות לבצע תרגילים אחדים בעצימות גבוהה יותר.

כיצד מתרגלים פילאטיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

התרגילים מבוצעים במספר חזרות קצר, מתוך רצון לאפשר ריכוז במהלך כל חזרה ולהימנע מלהתיש את השריר. תרגילי פילאטיס נעשים בדרך כלל עם גב בהקשתה טבעית. כל תרגיל פילאטיס ידרוש ייצוב של חלקים מסוימים, ותנועה מאוזנת מהחלקים האחרים. הדרישה לשמור על יציבות מרבית של חלקים מסוימים אמורה לאתגר את השרירים המייצבים באותו אזור. הדרישה לתנועה הרמונית בכל הטווח אמורה להפעיל שרירים רבים יותר ולא רק את השרירים המורגלים בהפעלה.

תרגילים אופייניים הם :

  • "ברידג'ינג" : התחלה ממצב של שכיבה על הגב ברגליים כפופות, הרמת האגן בנשיפה וייצוב הגוף על כפות הרגליים והשכמות בלבד. ניתן להוסיף רמות קושי לתרגיל זה בניתוק רגל אחת בכל פעם ויישורה ובהפעלה של הידיים עם משקולות או גומייה.
  • "רול אפ-רול דאון" : התחלה ממצב של שכיבה על הגב, הושטת הידיים לפנים ועלייה בעקבותיהן בכוח הבטן למצב ישיבה ישרה, המשך כפיפה קדימה עד למגע ברגליים.

עקרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיליפ פרידמן וגייל אייזן היו שני סטודנטים של רומנה קריזנובסקה, שפרסמו את הספר המודרני הראשון על פילאטיס, הנקרא: "שיטת הפילאטיס של מיזוג גופני ונפשי", בשנת 1980. בספר זה נכתבו ששת העקרונות של שיטת ה"פילאטיס" שאומצו על ידי הקהילה. ששת העקרונות המקוריים היו: ריכוז, שליטה, מרכז, זרימה, דיוק ונשימה.

ממציא השיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'וזף פילאטיס, גרמני ממוצא יווני, המציא שיטת אימון לאנשים עם מוגבלויות תנועה. פילאטיס עזב את גרמניה לאחר שנתבקש ללמד את השיטה בצבא והיגר לארצות הברית ב-1926. שם הקים פילאטיס סטודיו ללימוד השיטה ליד הבלט של ניו יורק (New York City Ballet) השיטה הפכה פופולרית בקרב רקדנים במהלך שנות השישים של המאה העשרים, ולאחר מכן הופצה גם בציבור הכללי. פיאלטיס שם דגש על נשימות ושליטה של המוח בגוף. הוא קרא לשיטתו Contrology.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]