פיליפ בייקר הול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פיליפ בייקר הול, 2009

פיליפ בייקר הולאנגלית: Philip Baker Hall; נולד ב-10 בספטמבר 1931) הוא שחקן אמריקאי, התפרסם בעיקר כשחקן משנה בסרטים "מגנוליה", "ברוס הגדול מכולם". "שעת שיא", "הכישרון של מר ריפלי" ו"המקור".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בייקר נולד בעיר טולדו שבאוהיו. למד "אוניברסיטת טולדו", התגייס לצבא ארצות הברית ולימד אנגלית בתיכון עד לגיל 30. לאחר שבחר להפוך לשחקן נסע בשנת 1961 לניו יורק כדי להתמקצע בתחום ולהשתתף בהפקות בברודוויי ובאוף ברודוויי.

קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

את דרכו כשחקן התחיל בייקר בגיל 53 בתפקיד נשיא ארצות הברית, ריצ'רד ניקסון, בדרמה הפוליטית של רוברט אלטמן "כבוד חשאי", והמשיך בתפקידים קטנים בקומדיות "מרדף חצות" ו"תיכון השעה שלוש". בסוף שנות ה-90 הצטרף אל העונה האחרונה של אופרת הסבון "פלקון קרסט".

בשנת 1996 התחיל לשתף פעולה עם פול תומאס אנדרסון בסרטו הראשון "שמונה בטוח", שם גילם את דמותו של מהמר קשיש בשם סידני בראון. אנדרסון שהתרשם מיכולותיו ליהק אותו גם בשני סרטיו המוערכים "לילות בוגי", שם שיחק בתפקיד בעל ההון פלוייד גונדולי ו"מגנוליה" בתור מנחה השעשועון ג'ימי גייטור.

ב-1998 השתתף בקומדיית האקשן "שעת שיא" בתפקיד קפטן ויליאם דייל, המפקד של הבלש ג'יימס קרטר (כריס טאקר); ובעיבוד המעודכן של גאס ואן סנט למותחן האימה הקלאסי "פסיכו" בתור השריף אל צ'יימברס.

ב-1999 שיחק הול במותחן החברתי "המקור" בתור מפיק הטלוויזיה דון יואיט, יוצר תוכנית התחקירים "60 דקות"; ובעיבוד הקולנועי לרומן המתח "הכישרון של מר ריפלי", בתור הבלש הפרטי אלווין מאק'רון.

בשנת 2000 שיחק הול בדרמה הפוליטית "המועמדת" בתור אוסקר, אביה של ליין בילינגס, המועמדת לתפקיד סגנית הנשיא. ב-2003 הופיע בקומדיה "ברוס הגדול מכולם" בתפקיד ג'ק ביילור, הבוס של מגיש החדשות ברוס נולאן (ג'ים קארי). ב-2005 שיחק במותחן האימה "אימה באמטוויל" בתור האב קלאוואי, ממנו מבקשת עזרה קת'י לוץ (מליסה ג'ורג' ) שגרה בבית מקולל; ובקומדיית הפשע "מטאדור". בתחילת 2006 שיחק בקומדיה "לאלף את אבא" וב-2011 בקומדיה "מר פופר והפינגווינים" ובדרמה הקומית "50/50".

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

להול שני ילדים מאשתו השנייה הולי וולפל.

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]