פיליפ רות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

פיליפ מילטון רוֹתאנגלית: Philip Milton Roth; נולד ב-19 במרץ 1933 בניוארק, ניו ג'רזי) הוא סופר יהודי-אמריקאי. נודע במיוחד בקובץ סיפוריו משנת 1959, "היֵה שלום, קולומבוס", ברומן הקומי עתיר המיניות שלו "מה מעיק על פורטנוי" (1969) ובטרילוגיה מסוף שנות ה-90, המורכבת מזוכה פרס פוליצר "פסטורלה אמריקנית" משנת 1997, "התחתנתי עם קומוניסט" משנת 1998 ו"הכתם האנושי" משנת 2000. רוב ספריו מציגים דמויות יהודיות העוסקות בסוגיות בעלות חשיבות לחברה היהודית-אמריקאית, כגון התבוללות, ציונות ואנטישמיות.

תחילת דרכו ויצירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

רות גדל בניוארק, ניו ג'רזי כבן בכור להורים ממוצא גליציאני, בני דור ראשון באמריקה. אחרי סיום בית הספר התיכון בהיותו בן 16 המשיך בלימודיו באוניברסיטת באקנל והשלים תואר ראשון באנגלית. משם עבר לאוניברסיטת שיקגו ללימודי תואר שני בספרות אנגלית, ועם סיום לימודיו עסק תקופה קצרה כמנחה בתוכנית הכתיבה היוצרת של האוניברסיטה. הוא לימד באוניברסיטאות איווה, פרינסטון ופנסילבניה, שבה לימד ספרות השוואתית עד שפרש ב-1991.

בתקופת שהותו בשיקגו פגש רות את הסופר סול בלו, שהדריך אותו במשך תקופה קצרה, ואת מרגרט מרטינסון, שלימים נשא לאשה. השניים נפרדו בשנת 1963, ומרטינסון נהרגה בתאונת דרכים בשנת 1968, אך נישואיהם הכושלים הטביעו חותם חשוב על יצירתו הספרותית: מרטינסון היוותה השראה לדמויות הנשים בכמה מספרי רות, ביניהן לדמותה של מורין טרנופול ב"חיי כגבר" ודמותה של מרי ג'יין ריד (הידועה גם בשם "הקופה") ב"מה מעיק על פורטנוי".

בין תקופת סיום לימודיו לפרסום ספרו הראשון ב-1959, שירת רות במשך שנתיים בצבא וכתב סיפורים קצרים ומאמרי ביקורת לכתבי עת שונים, כולל ביקורות סרטים למגזין "ניו ריפבליק". ספרו הראשון, "היֵה שלום, קולומבוס", נובלה וחמישה סיפורים קצרים, זכה ב"פרס הספר הלאומי" היוקרתי לשנת 1960 ואחריו פרסם שני רומנים ארוכים וקודרים, "Letting Go " ו"כשהייתה ילדה טובה". רק עם פרסום ספרו השלישי, "מה מעיק על פורטנוי" בשנת 1969 החל רות ליהנות מהצלחה מסחרית וביקורתית בקנה מידה גדול.

במהלך שנות ה-70 ניסה רות סגנונות כתיבה שונים, החל מסאטירה הפוליטית ב"הכנופיה" וכלה בפנטזיה קפקאית ב-"השד". היה זה בסוף העשור כשיצר את בן-דמותו, נתן צוקרמן, המככב בשורת רומנים המאופיינים בנגיעה אישית מובהקת, שנכתבו בין השנים 1979 ו-1986. דמותו של צוקרמן מככבת ברומנים אלה כגיבור ראשי או כדמות המספר.

יצירה מאוחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבקרים נוהגים לסמן את תחילת תור הזהב של רות (הנמשך עד היום) בשנת 1993 עם פרסום ספרו "מבצע שיילוק". מאוחר יותר, ביצירת המופת הקומית משנת 1995, "התיאטרון של מיקי שבת", מציג רות את גיבורו התאוותני ביותר עד כה - מיקי שבת: קשיש, מפעיל בובות לשעבר, שבע קלון וחרפה. בניגוד מוחלט לכך, בחלק הראשון של טרילוגיית צוקרמן השנייה, "פסטורלה אמריקאית" משנת 1997, מתמקד רות בחייו של כוכב האתלטיקה הווירטואוזי מניוארק, סוויד לבוב, ובטרגדיה הפוקדת אותו כשבתו הופכת טרוריסטית בעקבות מלחמת וייטנאם. ספרו "התחתנתי עם קומוניסט" מתמקד בתקופת המקארתיזם ו"הכתם האנושי" בוחן תקינות פוליטית וזהות גזעית באמריקה של שנות ה-90. ברומן "The Dying Animal" עוסק רות בנושא יצר חיים ומוות, וחוזר אל דמותו של פרופסור דייוויד קאפש, גיבורן של כמה מיצירותיו משנות ה-70. הרומן הנמכר ביותר של רות, "הקנוניה נגד אמריקה", יצא לאור בסוף 2004 וזכה בפרס סיידווייז להיסטוריה חלופית בשנת 2005.

פיליפ רות חי כיום באזור כפרי בקונטיקט. ספרו בן 162 העמודים, "Everyman" ראה אור במאי 2006. רות נישא בשנית לשחקנית קלייר בלום והתגרש גם ממנה, לאחר מכן חי עם אשה נוספת.

בנובמבר 2012 הודיע על פרישתו מכתיבה‏[1].

פרסים ועיטורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיליפ רות הוא ללא ספק הסופר האמריקאי המעוטר ביותר של זמנו. שתיים מיצירות הסיפורת שלו זכו בפרס הספר הלאומי, שתיים אחרות הגיעו לשלב הגמר ושתיים זכו בפרסי חוג מבקרי הספרות הלאומי. כמו כן זכה בשני פרסי פן/פוקנר ובפרס פוליצר לסיפורת על הרומן "פסטורלה אמריקאית" משנת 1997. בשנת 2001 זכה בפרס פרנץ קפקא ובשנת 2002 זכה בפרס קרן הספרים הלאומית על תרומה חשובה לספרות האמריקאית. מבקר הספרות הרולד בלום הגדיר את רות כאחד מארבעת סופרי אמריקה הגדולים שעדיין פעילים, יחד עם תומאס פינצ'ון, דון דלילו וקורמק מק'קארתי. ב-2011 זכה בפרס מאן בוקר הבינלאומי. [2] [3]

בראשית 2004 הודיעה אגודת פיליפ רות על הוצאה לאור של כתב העת למחקרי פיליפ רות, המוקדש ליצירתו. הגיליון הראשון יצא בסתיו 2004.

מספריו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדר הספרים ברשימה להלן על פי סדר יציאתם לאור בעברית. שנת ההוצאה לאור המקורית - בסוגריים.

  • היה שלום קולומבוס (1959) - תרגם חיים גליקשטיין, הוצאת שוקן, תש"ל 1970.
    • שלום לך, קולומבוס - תרגם שאול לוין, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2010.
  • מה מעיק על פורטנוי (1969) - תרגם חיים גליקשטיין, הוצאת שוקן, תש"ל 1970.
  • הכנופיה (1971) - תרגם אליעזר כרמי, הוצאת בוסתן, 1972.
  • חיי כגבר (1974) - תרגם אהרון אמיר, הוצאת זב"מ, תשל"ח.
  • מורה התשוקה (1977) - תרגם אהרון אמיר, הוצאת זב"מ, תשמ"א 1980.
  • סופר הצללים (1979) - תרגם חיים גליקשטיין, הוצאת זב"מ, תשמ"א 1981.
  • השד (1972) - תרגם מאיר ויזלטיר, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ג 1983.
  • צוקרמן ללא כבלים (1981) - תרגם משה זינגר, הוצאת זב"מ, תשמ"ד 1984.
  • השיעור באנטומיה (1983) - תרגם משה זינגר, הוצאת זב"מ, תשמ"ו 1986.
  • כשהייתה ילדה טובה (1967) - תרגמה ניצה בן-ארי, הוצאת זב"מ, תשמ"ז.
  • החצי השני (1986) - תרגם משה זינגר, הוצאת זב"מ, תשמ"ט 1989.
  • לקרוא את עצמי ואת האחרים (1976) - תרגמה דפנה לוי, הוצאת זמורה-ביתן, תשנ"א 1990.
  • העובדות: אוטוביוגרפיה של סופר (1988) - תרגמה דפנה לוי, הוצאת זמורה-ביתן, תשנ"ב 1992.
  • נחלת אבות (1991) - תרגם משה זינגר, הוצאת זמורה-ביתן, תשנ"ג 1993.
  • הונאה (1990) - תרגמה דפנה לוי, הוצאת זמורה-ביתן, תשנ"ג 1993.
  • מבצע שיילוק: וידוי (1993) - תרגם דוד שחם, הוצאת זמורה-ביתן, תשנ"ט 1999.
  • התיאטרון של מיקי שבת (1995) - תרגם דוד שחם, הוצאת זמורה ביתן, תשס"ב 2002.
  • פסטורלה אמריקנית (1997) - תרגם דוד שחם, הוצאת זמורה ביתן, תשס"ב 2002.
  • הכתם האנושי (2000) - תרגם דוני ענבר, הוצאת זמורה ביתן, תשס"ג 2002.
  • התחתנתי עם קומוניסט (1998) - תרגמה שרה ריפין, הוצאת זמורה ביתן, תשס"ד 2004.
  • הקנוניה נגד אמריקה (2004) - תרגמה שרה ריפין, הוצאת זמורה ביתן, 2007.
  • ענייני עבודה - סופר, עמיתיו ועבודתם - תרגם אהוד תגרי, הוצאת זמורה ביתן, 2008.
  • החיה הגוועת (2001) - תרגם אמיר צוקרמן, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2010.
  • כלאדם (2006) - תרגם אמיר צוקרמן, הוצאת זמורה ביתן, 2011.
  • הרוח יוצא (2007) - תרגם אמיר צוקרמן, הוצאת זמורה ביתן, 2012.
  • זעם (2008) - תרגם אמיר צוקרמן, הוצאת זמורה ביתן, 2012.
  • מפלה (2009) - תרגם אמיר צוקרמן, הוצאת זמורה ביתן, 2013.
  • נמסיס (2010)- תרגם אמיר צוקרמן, הוצאת זמורה ביתן, 2014.

לקריאה נוספת, מאמרים על יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על כתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]