פינחס בן שמואל מכפר חבתא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פינחס בן שמואל מכפר חבתא (או "חפתא", או Aphthia) היה הכהן הגדול האחרון שכיהן בבית המקדש השני לפני חורבנו.

מסופר כי פינחס היה איכר עני ובור, וכי לאחר פרוץ המרד הגדול בשנת 67' מינו אותו הקנאים למשרת הכהן הגדול על פי גורל, במקומו של הכהן הגדול מתתיהו בן תיאופילוס.

ביוסיפון[עריכת קוד מקור | עריכה]

כך מספר יוסף בן מתתיהו:

"וערבו את לבם לבחור את הכהנים הגדולים על פי הגורל, אף כי משפט הירושה היה רק למשפחות הכהנים הגדולים, כאשר אמרנו. הם סמכו את המעשה הרע הזה על חוק עתיק, באמרם כי גם לפנים נבחרו הכהנים הגדולים על פי הגורל. ובאמת חשבו לבטל בזאת את המנהג ולתפוש להם את השלטון, בהקימם בידם את המשרה העליונה. על כן קראו לאחת ממשמרות הכהונה הגדולה ושמה יכין ובחרו להם כהן גדול בגורל. ובמקרה זכה בזה בגורל - ובזה נראה את כל גודל רשעתם - איש אחד ושמו פינחס בן שמואל מכפר-חפתא‏[1], אשר לא יצא מהכהנים הגדולים וגם לא הבין מה היא הכהונה הגדולה, כי היה איכר עובד אדמה. אולם הם סחבו אותו בעל כרחו מן השדה, וכמעשה המשחקים בבית החזיון קשטו אותו במסכה זרה והלבישו אותו את בגדי הקדש ולמדו אותו את בגדי עבודתו לעת מצוא"

– מלחמות היהודים, ספר ד', פרק ג', ז-ח, על פי תרגום י"נ שמחוני

יש סוברים כי הוא היה מבני משמרת יקים והגרסה ביוסיפון הנהו "יקים" ולא "יכין".

בדברי חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

התוספתא מתייחסת למעשה מהיבט אחר. על פי ההלכה על הכהן הגדול להיות עשיר מכל אחיו הכהנים, ובמידה ואיננו עשיר, על הכהנים להעשירו קודם למינויו. פינחס איש חבתא היה עני, ואחיו הכהנים העשירוהו:

"אמרו עליו על פינחס איש חבתה שעלה גורלו להיות כהן גדול, והלכו אחריו גזברין ואמרכלין ומצאוהו כשהוא חוצב ומלאו אחריו את המחצב דינרי זהב"

– תוספתא מסכת יומא, פרק א', הלכה ו'

אך בדור שלאחר החורבן נמצאו מערערים על המעשה, שכיכול התמנה אדם פשוט, עני, וחסר יחוס לתפקיד הכהונה הגדולה. וכך התווכח רבי חנניה, בנו של הנשיא רבן גמליאל עם המספר בתוספתא, בטענה שהסיפור איננו מדויק, וכי פינחס היה ממשפחת הנשיא:

"אמר רבי חנניא בן גמליאל: לא סתת היה! והלא חתנינו היה, ומצאוהו כשהוא חורש!"

– תוספתא שם

מינויו של פינחס קומם את מרבית תושבי העיר ובראשם חנן בן חנן, שהיה בעבר הכהן הגדול בעצמו. בעוד הקנאים מסתגרים בהר הבית הקהיל חנן, ביחד עם מנהיגי הציבור היהודי ובראשם רבן שמעון בן גמליאל הזקן, את העם, ודרש את סילוק הקנאים מהעיר. במקום פרצה מהומה, והקנאים התבצרו בהר הבית והזעיקו את בעלי בריתם האדומים. כעשרים אלף אדומים עלו אל העיר וחברו לקנאים. בטבח שערכו במתונים נרצחו למעלה משנים עשר אלף איש, ובראשם הכהן הגדול חנן בן חנן. מעשה זה היה נקודת המפנה בתולדות המרד הגדול, בה ניצחו הקנאים את המתונים ששאפו לשלום עם הרומאים.

סופו של פינחס בן שמואל אינו ידוע, ומשערים כי נספה במהלך המלחמה או החורבן.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "חפתא", כך הוא הכתיב לפי תרגום שמחוני, כנראה בהתאמה ללשון התוספתא בהמשך. בתרגום ל' אולמן הועתק "אפתיה", על פי הכתיב הלטיני Aphthia.