פינרוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פינרוד (finrod). קרוי גם פילגונד (felagund), ופינרוד הנאמן. דמות ביצירת הפנטזיה של ג'.ר.ר. טולקין, המופיעה בעיקר בסילמריליון ובטבעת מורגות, הכרך העשירי של ההיסטוריה של הארץ התיכונה. הוא עלף מהנולדור, בנו של פינארפין בן פינווה מלך הנולדור, והוא הראשון מבין האלדאר שוכני מערב ים שהתוודע לבני האדם בארץ התיכונה.

נולד בואלינור לפינארפין בן פינווה ולאיארוון בת אולווה מלך הטלרי בואלינור, והצטרף לנולדור הגולים לארץ התיכונה במהלך מרד הנולדור, שבו, בהשפעת פיאנור, הגדול שבהם, הפכו עורף לואלאר על מנת לנקום במלקור שגנב את הסילמרילי - אבני החן שנחשבו פסגת יצירתו ואומנותו של פיאנור - ושרצח את מלכם פינווה. הוא לא הזדהה עם פיאנור ותואנותיו נגד הואלאר, אבל למרות זאת הצטרף למרד מסיבות אישיות יותר - רעותו הגדולה עם בני פינגולפין דודניו, וטורגון בפרט, והערגה העמוקה שהייתה בו, לארצות ונחלות רחבות ידיים שיוכל לשלוט בהם כרצונו. החלטתו זו לא הייתה ספקנית ומהוססת כשל אביו פינארפין, ולפיכך, למרות שאהובתו, אמארייה, שמן הואניאר, לא באה, כמו כל בני עמה, בלוויית הנולדור, ועל אף שמעשי הנולדור החלו הופכים קיצוניים ומגונים ביותר עם טבח השארים - שהוא וודאי התנגד לו, גם משום אי קיצוניותו, וגם משום שארותו לטלרי הנטבחים - לא הפך עורף למסע. הוא היה מן החשובים שבנסיכי העלפים, ובמהלך חציית הלקאראקסה, הקרח השוחק, היה בן מנהיגי עדת פינגולפין.

כשהגיע לארץ התיכונה התיישב בטול סיריון שבצפון בלריאנד, שם בנה את מינאס טירית, שזו של גונדור נקראה על שמה, אולם אולמו הואלא נגלה אליו והראה לו את המערות שבנארוג, נהר גדול בבלריאנד. אז נתן פינרוד את הפיקוד על מינאס טירית לאורודרת אחיו, והוא עצמו השתכן באותן המערות, ובנה שם משכנות אדירים, שהרבה מן ההשראה להם באה ממנגרות - אלף המערות, משכנו של תינגול, דוד אמו. מאז שלט בכל חבל הארץ הגדול שמערב בלריאנד, וממלכתו - נארגותרונד שמה - הייתה הגדולה שבממלכות הנולדור בארץ התיכונה. במהלך הדאגור בראגולאך - קרב להבת הפתע - הרביעי שבקרבות הגדולים של בלריאנד, והראשון שבו ספגו העלפים תבוסה ממלקור, הקדים פינרוד את חילותיו ומשמרו ומצא את עצמו מוקף באורקים, אך הוא ניצל בסיועו של באראהיר, אדם מבית ביאור, ונשבע, כתודה, לסייע לו ולצאצאיו כל אימת שיצטרכו, ונתן לו טבעת - מאז - טבעת באראהיר - כאות להתחייבותו זו. ואכן, כאשר הגיע ברן בנו של באראהיר לנארגותרונד, והוא באמצעיתו של מבצע חילוץ סילמאריל ממורגות, כתנאי לנישואים עם אהובתו לותיין, וביקש עזרה, קיים פינרוד את שבועתו, למרות שהכיר בסיכויים הנמוכים לשרוד את המשימה הבלתי אפשרית הזו. הוא נלכד על ידי סאורון, שר צבאותיו של מלקור, יחד עם ברן ועם שנים עשר מלוויו, והושם עמם בטול אין גאורהות - אי זאבי האדם, שבמינאס טירית, נחלתו לשעבר שנלקחה מאורודרת על ידי סאורון. סאורון, שראה בפינרוד באופן טבעי כמנהיג החבורה, השאירו בחיים למרות ששלח זאבים שהרגו את מלוויו אחד לאחד, ולבסוף נותרו רק הוא וברן, והוא קטל את הזאבים שנשלחו להרוג את ברן, אך מת בעצמו.

פינרוד נחשב לאחד שבחכמים בנולדור, ובאופיו מזוגים תכונות כל עממי העלפים - האצילות והחכמה של הואניאר (תכונות שבאו לו דרך אם אביו אינדיס שהייתה בת הואניאר), הכישרון והאומץ של הנולדור, ואהבת החרות של בן הטלרי, והוא נתפס כמשפיע על אחותו הקטנה, גלדריאל, שמקובלת כאדירה בנשות האלדאר. הייתה לו ידידות מיוחדת עם בני האדם, ובפרט עם בית ביאור, שמנהיגם ביאור אף שירתו. בכרך העשירי של ההיסטוריה של הארץ התיכונה - טבעת מורגות, ישנו דיון פילוסופי הקרוי אתרבת פינרוד אה אנדרת, שהוא פולמוס והתדיינות בין פינרוד לאנדרת, אשה מבית ביאור. הדיון נסוב סביב המוות בהופעתו המיוחדת אצל האדם, ופינרוד מציג שם את הדעה המקובלת אצל העלפים והנחשבת כנכונה, שבני האדם שונים במהותם מהעלפים, והמוות הוא בהם מעצם טבעם.