פיסטיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgפיסטיה
פיסטיה, איור מן המאה ה-19
מצב שימור

מצב שימור: ללא חשש (LC)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: חד פסיגיים
סדרה: כף צפרדע
משפחה: לופיים
סוג: פיסטיה
מין: פיסטיה צפה
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Pistia stratiotes

פיסטיה (שם מדעי: Pistia) הוא סוג צמח במשפחת הלופיים. שמו העברי מגיע משמו הלטיני. זהו סוג יחיד, כלומר כולל מין בודד בלבד - המין פיסטיה צפה, (Pistia stratiotes) הנקרא לעתים גם 'חסת המים' או 'כרוב המים' הוא צמח מים המגודל בבריכות נוי רבות.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו צמח מים רב-שנתי בעל עלים עבים ורכים היוצרים שושנת עלים. צמח זה צף על פני המים, כאשר שורשיו טבולים למחצה במים, מתחת לעלים המשמשים כאיברי ציפה. גודל העלים הוא עד 14 סנטימטר. הצמח חסר גבעול. צבע העלים ירוק בהיר והם בעלי עורקים מקבילים, המקנים צורה דמוית-גל לעלה.

העלים מכוסים בשערות קצרות, היוצרות צורה דמוית-סל ש'כולאת' בתוכה בועיות אוויר, המקנים לצמח יכולת ציפה. הפרחים הם דו-מיניים וצבעם לבן או צהוב, והם נחבאים במרכזו של הצמח, בינות העלים. הצמח גם מבצע רבייה וגטטיבית, כאשר צמחי בת מחוברים בנטישות (stolons) לצמח האם, עד שהצמח גדול ואז הוא מתנתק. לרוב, הצמח יוצר מעיין שטיח צפוף על פני המים בצורה הזאת.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא ברור מהו מקורו של המין, אך הוא תואר לראשונה מהנילוס, סמוך לאגם ויקטוריה. כיום, הצמח נפוץ בבריכות ותעלות מים מתוקים ברוב האזור הטרופי והסאב טרופי, כמין פולש.

אקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתרבות הנמרצת של הפיסטיה עלולה לגרום להשפעות רבות, שהופכות אותה ל'עשב רע' פוטנציאלי. השפעתה של הפיסטיה כוללת הפיכת תעלות מים לבלתי-עבירות, ופגיעה במגוון הביולוגי שלהם. המעטה הצפוף של הפיסטיה, מצמצם את חילופי הגזים מפני השטח של המים, מוריד את ריכוז החמצן בגוף המים ובכך עלול לגרום לתמותה של דגים. בנוסף, הם חוסמים חדירת אור, ומשתלטים על בית גידול שלפנים היו בו צמחי מים טבולים-למחצה נוספים.

עד כה, נוסו מספר שיטות לבקר את התפשטות הפיסטיה. לדוגמה, קציר מכני של שושנות העלים, והשלכתם לחוף. כמו כן, נוסו קוטלי-עשבים מימיים. שני מיני חרקים נוסו כמדבירים ביולוגיים למטרת בקרה על התפשטות הפיסטיה: הבוגר והזחל של החיפושית Neohydronomous affinis, שמקורה באמריקה הדרומית, אוכלים את עלי הפיסטיה, וכן הזחל של העש Spodoptera pectinicornis, ממשפחת התנשמיתיים שמוצאו מתאילנד. שני מינים אלו נמצאו כיעילים בבקרת ההתפשטות של הפיסטיה.

פרט לפגיעה במגוון הביולוגי ובאפשרויות התנועה בגוף המים, לגידול הפיסטיה יכולות להיות גם השלכות בריאותיות על האדם. כך לדוגמה, יתושים מתת הסוג Mansonioides משלימים את מחזור חייהם רק בנוכחות צמחי מים כדוגמת הפיסטיה, איכהורניה (יקינטון המים), סלביניה וכדומה. היתושים מטילים ביצים בצידו התחתון של העלה, וחלקו הטבול של הצמח מהווה בית גידול גם לזחל ולגולם. תוך 7 ימים מההטלה תתרחש הגחת הבוגר, שמהווה וקטור עבור המחלה הטפילית Filariasis.

לעתים, נעשה שימוש בצמח הפיסטיה באקווריום של מים מתוקים, על-מנת שישמש מחסה לדגיגים קטנים. כמו כן, צימוח צפוף של הפיסטיה מונע מהתרבות אצות בגוף המים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

דופור-דרור, ז'אן-מארק. (2010). פיסטיה צפה. בתוך: הצמחים הפולשים בישראל (59-58). ירושלים: העמותה לעידוד וקידום שמירת הטבע במזרח התיכון.