כדורסל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף פיק אנד רול)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מייקל ג'ורדן, הנחשב לגדול הכדורסלנים בהיסטוריה, מטביע באולם בוסטון גארדן

כדורסל הוא משחק כדור אותו משחקות זו כנגד זו שתי קבוצות בנות חמישה כדורסלנים כל אחת, והוא אחד מענפי הספורט התחרותי הפופולרים ביותר בעולם, ובפרט אחד הנפוצים בעולם המערבי.

מטרת המשחק היא לצבור יותר נקודות מאשר הקבוצה היריבה. הנקודות מושגות על ידי השחלת הכדור דרך חישוק הסל של הקבוצה היריבה, בזריקה או בהטבעה. קבוצת כדורסל עשויה להתארגן למשחק חד-פעמי, אך בספורט התחרותי פועלת קבוצת כדורסל קבועה במסגרת מועדון כדורסל. פעמים רבות משמש המונח "קבוצת כדורסל" במשמעות של "מועדון כדורסל".

היסטוריה והתפתחות המשחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגרש הכדורסל הראשון בספרינגפילד

הכדורסל הומצא בסוף שנת 1891 בארצות הברית על ידי ד"ר ג'יימס נייסמית' הקנדי, מאמן ספורט בקולג' ימק"א, בעיירה ספרינגפילד שבמדינת מסצ'וסטס. ד"ר נייסמית' חיפש משחק אימון המיועד למקום סגור, לתקופה שבין סיום עונת הפוטבול לפתיחת עונת הבייסבול, על מנת לשמור על כושרם של שחקני הקבוצות היצוגיות של הקולג'. הוא הרכיב שני חישוקים על הקירות בשני צידי המגרש (הרשת שהורכבה לחישוק הייתה "סל" של תפוזים), והמטרה הייתה לקלוע לתוכם. מאחר שעמדו לרשותו של נייסמית' שמונה עשר שחקנים, הוא חילק אותם לשתי קבוצות של תשעה. לאחר תקופת זמן קצרה שונה המשחק לחמישה שחקנים נגד חמישה שחקנים. בשנים הבאות צבר המשחק תאוצה ופופולריות רבה אך גודל הקבוצות נשאר קבוע.

ב-1906 נהגה הרעיון המהפכני לפתוח את הרשתות מלמטה כך שהכדור ייפול למגרש והמשחק יימשך במהירות. על פי כלליו של נייסמית', נאסר על השחקנים לכדרר ולנוע עם הכדור, אלא רק לחבוט בו ביד אחת או בשתי ידיים. הכדרור הפך לחוקי רק ב-1910. בתום דיון סוער, נקבע כי לשחקן מותר לזרוק לסל לאחר כדרור (מהלך שהיה אסור לפני כן).

במלחמת העולם הראשונה הביאו חיילים אמריקאים את הכדורסל לאירופה ומאז נקבע מספר השחקנים בכל קבוצה על חמישה. בשנת 1936 הצטרף הכדורסל לענפים האולימפיים. בשנת 1949 הוקמה בארצות הברית ה-NBA, "התאחדות הכדורסל הלאומית" (הליגה התחילה בשנת 1946 בתור ליגת ה-BAA, לפני כן הייתה גם ליגה אחרת ותיקה יותר שנקראה ה-NBL ובשנת 1949 שתי הליגות התאחדו והשם שונה ל-NBA). עד היום ה-NBA נחשבת לליגה המובילה והאיכותית ביותר בעולם הכדורסל.

תחרות הכדורסל הראשונה נערכה ב-20 בינואר 1892 באולם ימק"א בספרינגפילד. תוצאת המשחק הייתה 1-0. ב-18 בינואר 1896 נערך באיווה משחק המכללות הראשון בארצות הברית בין מכללות איווה ושיקגו. באותה שנה נערך המשחק המקצועני הראשון, בליגה "לאומית". המשחק נערך בטרנטון, ניו ג'רזי.

חוקי המשחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרשים רחבת הסל
תרשים הסל

הכדורסל הוא אחד המשחקים ה"צעירים" בתחום הספורט, ומכיוון שכך הוא משחק דינמי שחוקיו עדיין לא התייצבו ומשתנים מעת לעת. חוקי המשחק מורכבים למדי והאתגר שבהם הוא גם בגלל התזמון שחייב להיות מדויק. כיוון שגובה החישוק הוא 3.05 מטרים, הדבר מקנה יתרון לשחקנים גבוהים שיכולים לקלוע ואף להטביע את הכדור בסל. משחק הכדורסל דורש תחכום רב ועבודה קבוצתית.

צבירת נקודות נעשית על ידי קליעת הכדור לסל, טבעת מתכתית מוגבהת המוצמדת ללוח עץ או לוח פלסטי, ממנה יורדת רשת המשתלשלת כלפי מטה, פתוחה בחלקה התחתון. תפקיד הרשת לעצור חלקית את נפילת הכדור. קליעה מוצלחת ממרחק גדול (אם השחקן זורק במרחק של מעל 7.25 מטר) מקנה שלוש נקודות, קליעה ממרחק קצר יותר מקנה שתי נקודות, וזריקת עונשין מוצלחת מקנה נקודה אחת. ניצחון מושג על ידי איסוף מספר רב יותר של נקודות. שוויון מוכרע בהארכה.

ברחבי העולם המשחק משוחק בארבעה רבעים בני 10 דקות כל אחד, בסה"כ 40 דקות. ב-NBA המשחק מורכב מארבעה רבעים של 12 דקות כ"א, בסה"כ 48 דקות. בליגת כדורסל הנשים של ארה״ב ב- WNBA ובליגת כדורסל המכללות של ארה״ב המשחק מחולק לשני חצאים אשר כל חצי הוא 20 דקות ללא חלוקה לרבעים. בין כל רבע מתקיימת הפסקה למנוחה שאורכה כשתי דקות. אחרי שני רבעים ניתנת מנוחה של כ-15 דקות (הפסקת מחצית).

במשך רוב ההיסטוריה של הכדורסל, היו מקרים בהם במערכה שנפרשה על פני שני משחקים, במפעל מקומי, יבשתי או בין-יבשתי, משחק אחד מבין שניים הסתיים בשוויון ללא שתתקיים הארכה, וההתמודדות הוכרעה בהתאם לתוצאת המשחק השני. עם זאת, מקרים אלה נדירים ביותר. כיוון ששעון הזריקות נעצר בכל הפסקה של המשחק (בניגוד לכדורגל למשל), המשחק אורך בפועל זמן רב יותר מ-40 דקות.

מגרש, סל וכדור[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדור כדורסל

אורכו של מגרש כדורסל הוא 28 מטר ורוחבו 15 מטר (ב-NBA אורך המגרש גדול במטר אחד), כאשר הוא מחולק לשני חלקים שווים, באמצעות "קו החצי". כל קבוצה חייבת להעביר את הכדור ממחצית המגרש שלה למחצית המגרש של היריב תוך פחות מ-8 שניות. אם לא עשתה כן, הכדור יועבר ליריבה. משעשתה כן אסור לשחקניה להחזיר את הכדור לחצי שלה.

בכל אחד משני קצות המגרש מותקן לוח (180X105), הבולט 120 סנטימטרים לתוך המגרש. בגובה 30 סנטימטרים מן הקצה התחתון של הלוח מותקן הסל, בגובה 3.05 מטר מן הקרקע. ה"סל" הוא חישוק שקוטרו הפנימי 45 סנטימטרים שמחוברת אליו רשת שאורכה 40 סנטימטרים. סביב כל סל יש את "קשת השלשות" שהיא קשת עגולה ברדיוס של 7.25 מטר מהסל. בתוך הקשת הגדולה יש רחבה בצורת מלבן, הנקראת ה"בקבוק" או "הצבע" (משום שנהוג לצבוע אותה בצבע שונה משאר המגרש), בתוכו נמצא "קו העונשין" הממוקם 3.60 מטר מהסל. רוחב קווי המגרש הוא 5 סנטימטר.

הכדור המשמש במשחק, עשוי מחומר אלסטי, מעור או מחומר דמוי עור. היקפו של הכדור 74.9 ס"מ ומשקלו 650 גרם. בליגות המקצועניות (ב-NBA ובאירופה) משתמשים בכדור מעור אמיתי.

צבירת נקודות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קליעה רגילה שווה שתי נקודות.
  • קליעה מאחורי קשת שלוש הנקודות מקבלת ערך של שלוש נקודות. סל כזה נקרא "שלשה".
  • קליעת עונשין במקרה של עבירה מקבלת ערך של נקודה. אם הקליעה השנייה הוחמצה, השחקן שתופס את הכדור החוזר ממשיך את המשחק כרגיל.
  • במקרה שנשרקה עבירה באמצע מהלך קליעה לסל כשהשחקן הזורק נמצא ב"צעד וחצי" או כשהכדור כבר נמצא באוויר, ולאחר מכן הכדור נכנס לסל, הסל יחשב והקבוצה תקבל נקודות. כך יכול להיות מקרה שבנוסף לסל יקבל השחקן זכות לזריקת עונשין אחת נוספת.
  • במקרה שנשרקה עבירה על שחקן אחד ושחקן אחר קולע באותו הזמן סל הסל ייחשב והכדור ישאר ברשותה.

עבירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל שחקני כדורסל של הפסל דניאל בהריר במכון וינגייט

אף שמגע מותר במשחק הכדורסל, כל מכה, דחיפה, החזקה ומגע בעזרת שתי ידיים בו זמנית על השחקן התוקף, נשרקת כעבירת מגן. כאשר השחקן התוקף נתקע בשחקן יריב בחוזקה, זורק את הכדור אל עבר ראשו, שולח מרפק או "מטפס" עליו בדרך לקחת ריבאונד, תישרק לחובתו "עבירת תוקף", והכדור יעבור לקבוצה היריבה. עבירה שבוצעה על שחקן שזרק לסל, או שהיה במהלך של זריקה לסל (כלומר, אף אם רק החל במהלך כשכיוון הכדור כלפי הסל כמו צעד וחצי למשל) מקנה לשחקן שבוצעה עליו העבירה 2 זריקות חופשיות מקו העונשין (אם הזריקה הייתה מעבר לקו 3 הנקודות הוא זכאי ל-3 זריקות חופשיות). אם בוצעה עבירה במהלך זריקה לסל אך למרות זאת הכדור נכנס לסל השחקן שעליו בוצעה העבירה מקבל זריקת עונשין אחת בנוסף לנקודות שצבר מהקליעה המוצלחת. גם במקרה שמספר העבירות של קבוצה ברבע אחד גדול מ-4 זכאית הקבוצה היריבה ל-2 זריקות חופשיות על כל עבירה (גם אם לא הייתה תוך כדי זריקה). בשאר המקרים הקבוצה שעליה בוצעה עבירה תחדש את המשחק מקו האורך של המגרש ("כדור מהצד").

שחקן שביצע 5 עבירות בכדורסל העולמי (או 6 עבירות ב-NBA) מורחק עד סיום המשחק.

עבירה קשה במיוחד או עבירה שאינה תואמת את "רוח המשחק" נקראת עבירה בלתי ספורטיבית ומעניקה לקבוצה היריבה שתי זריקות מקו העונשין כשלאחריהן נשאר הכדור ברשותה.

התנהגות בלתי ספורטיבית של שחקן או מאמן שאינה קשורה למהלכו השוטף של המשחק (כמו קללות או אמירות לעבר השופט) נקראת עבירה טכנית ותעניק גם היא שתי זריקות וכדור מהצד (בליגת ה-NBA וביורוליג היא מעניקה זריקת עונשין אחת בלבד וכדור מהצד).

הפרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לקבוצה אסור להחזיק את הכדור יותר מ-24 שניות ללא זריקה לסל היריב אשר פגעה בטבעת, בעבר היה הזמן המותר 30 שניות. שעון זריקות זה נכנס לתוקף רק בשנת 1954, כשלפני כן לא הייתה הגבלת זמן כלל - כל קבוצה הייתה מחזיקה בכדור כרצונה ומבזבזת זמן. כתוצאה מכך התוצאות היו נמוכות מאוד ולכן הוחלט להכניס שעון 30 שניות.
  • אי-הכנסת כדור חוץ במשך 5 שניות.
  • אי-מעבר מחצית המגרש במשך 8 שניות (בעבר 10 שניות).
  • אין להחזיק את הכדור ללא הקפצה, זריקה לסל או מסירה במשך יותר מ-5 שניות.
  • לשחקן תוקף אסור לשהות ברחבת העונשין של הקבוצה היריבה יותר משלוש שניות ללא זריקת הכדור לסל (בליגת ה-NBA אסור גם לשחקן המגן). החוק גם אוסר התמסרות של יותר מפעמיים בין שני שחקנים הממוקמים בתוך ה"צבע".
  • לשחקן תוקף שהכדור בידיו אסור להיות יותר מ-5 שניות עם הגב לסל. (בשמו הלא רשמי נקרא חוק זה בשם "חוק מארק ג'קסון", שחקן אינדיאנה פייסרס לשעבר שנהג להיות עם הגב לסל ולשמור במשך זמן רב, חוק זה ביטל אפשרות זו).
  • צעדים:
    • אין ללכת תוך אחיזה בכדור, למעט ביצוע צעד אחד כדלהלן: הרגל הראשונה לגעת ברצפה עם תפיסת הכדור נקבעת כ"רגל ציר", השחקן רשאי להזיז את הרגל השנייה ללא מגבלה, אך מרגע שהוא מרים את רגל הציר, עליו למסור את הכדור או לזרוק לסל לפני שרגל הציר נוגעת שוב ברצפה.
    • אין לשכב או לשבת על המגרש, כאשר מחזיקים בכדור ושתי הרגליים מנותקות מהמגרש. דבר זה מהווה "צעדים".
    • אין לעבור ממצב של עמידה לישיבה או לשכיבה מבלי לכדרר, גם זה נקרא "צעדים".
  • דאבל:
    • אין לכדרר כדור בשנית לאחר שכודרר והופסק ("הקפצה כפולה"או "דאבל").
    • אין לכדרר כדור בשתי ידיים (למעט בפעם הראשונה של הכדרור).
  • לאחר שקבוצה תוקפת העבירה את הכדור מעבר לקו החצי אסור לאותה הקבוצה להחזירו למחצית המגרש שלה. חוק זה נקרא "חוק החצי".
  • אין להוציא כדור או שחקן עם כדור מחוץ לתחומי המגרש. במקרה והכדור יצא החוצה, זריקת החוץ תהיה של הקבוצה היריבה למי שנגע אחרון בכדור.
  • אין לבעוט בכדור בכוונה תחילה ("רגל"), אך מותר לבצע חסימה באמצעות הגוף. במקרה ששחקן הגנה נוגע ברגלו עם הכדור יהיה חוץ לקבוצה היריבה. אם שעון הזריקות ירד מתחת ל-14 שניות, השעון יתאפס בחזרה ל-14. אם שעון הזריקות לא ירד מתחת ל-14 שניות, השעון לא יתאפס בחזרה ל-24 שניות אלא ישאר על אותו זמן שנעצר.
  • אין להכות בכדור באגרוף.
  • אין לחסום את הכדור לאחר שירד במעופו אל עבר החישוק ("גול-טנדינג"). במקרה כזה תחשב הזריקה כקליעה מוצלחת.
  • כאשר שחקן חוסם בגופו שחקן הגנה של היריב כדי לאפשר לשחקן אחר מקבוצתו קליעה חופשית או מהלך אחר, אך הוא זז עם שחקן ההגנה, תשרק לחובתו חסימה נעה.

מושגי יסוד בכדורסל[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחק כדורסל בין חיילי צי ארצות הברית לחיילי צבא ארצות הברית, 2004.

בעלי תפקידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שופטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחק הכדורסל המודרני מנוהל על ידי שופט אחד לפחות. בליגות הבכירות (ליגת ה-NBA, ליגת העל בארץ וכן ביורוליג), המשחקים מנוהלים על ידי 3 שופטים. בליגות הנמוכות יותר מנוהלים המשחקים על ידי 2 שופטים ובליגות כגון קט-סל או ליגת הילדים הבוגרים המשחק מתנהל על ידי שופט אחד בלבד. השופטים, הלבושים במדים אחידים ושונים מהקבוצות המשחקות, אמונים על ניהול תקין של המשחק על פי חוקת הכדורסל. הם מחליטים מתי בוצעה עבירה, מתי הייתה הפרה של החוקה ומתי החל המשחק ומתי הוא מסתיים. שלושת השופטים נעזרים בשופטי המזכירות האמונים על הפן הטכני של ניהול המשחק, כלומר, הם אחראים על רישום הנקודות והעבירות, על שעוני המשחק, וכן על סימון לשופטים הראשיים על פסקי זמן וחילופי שחקן.

מאמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראש כל קבוצה עומד המאמן. הוא האיש שמאמן את הקבוצה, הוא קובע איזה שחקן מקבוצתו ישחק ומתי, קובע את סגל הקבוצה, מחליט את כל ההחלטות במשחק שעל השחקנים לבצע, לוקח את פסקי הזמן (ב-NBA גם שחקנים רשאים לקחת פסקי זמן). הוא הדמות הקובעת לגבי איך הקבוצה תראה וקובע את כל ההחלטות (בליגת ה-NBA יש גם "ג'נרל מנג'ר" שמחליט החלטות אך אינו מעורב בהחלטות במשחק עצמו אלא אחראי על סגל שחקנים והמאמן. באירופה הג'נרל מנג'ר קיים רק בקבוצות מעטות וברוב הקבוצות המאמן הוא הדמות הקובעת ללא עוררין). המאמן אינו רשאי בשום אופן ליטול חלק באופן פיזי במשחק. מאמנים בולטים בתולדות הכדורסל: רד אאורבך, פיל ג'קסון, לארי בראון, לני וילקינס, פט ריילי וגרג פופוביץ'.

שחקני ספסל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקני ספסל הם השחקנים המחליפים. על המגרש יכולים לשחק בכל עת אך ורק חמישה שחקנים מכל קבוצה. שאר הסגל (אשר מונה בין 3 ל-8 שחקנים נוספים) נמצא על ספסל המחליפים המצוי בשולי המגרש, והשחקנים מחכים להחלטת המאמן בדבר שיתופם במשחק. מפני שבכדורסל אין הגבלת חילופים, שחקני הספסל מחליפים בתדירות גבוהה את השחקנים ב'חמישייה הפותחת', על מנת לאפשר להם דקות מנוחה, או לתת תוספת כוח למשחק. השחקנים המחליפים לפעמים משנים "מומנטום" במשחק ועוזרים לקבוצה לנצח משחקים רבים.

שחקני ספסל שלא זוכים להזדמנויות לשחק ומבלים את רוב זמנם ב'חימום הספסל' נקראים בלעג "נערי פוסטר" משום שההופעה היחידה של שחקנים אלה היא בצילומים לפוסטר של תחילת העונה.

מועדון כדורסל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועדון כדורסל פועל לעתים כמועדון עצמאי, שעיסוקו בכדורסל בלבד, ולעתים במסגרת מועדון ספורט שבו נכללים ענפי ספורט נוספים. במועדון כדורסל פעילות פעמים רבות קבוצות כדורסל אחדות, כגון קבוצת בוגרים וקבוצת נוער. בכדורסל המקצועני, מועדון כדורסל הוא נכס הנמצא בבעלותו של משקיע, וכאשר מדובר בקבוצה מצמרת הליגה העליונה, מחירה עשוי להיות גבוה מאוד ולהגיע למיליוני שקלים. טווח תקציבי מועדוני הכדורסל בעולם הוא רחב, ולרוב הוא תלוי באזור בו הם נמצאים. לרוב מועדונים מקצועיים זוכים ל"ספונסר", נותן חסות המפרסם על מדיהם את שמו ובתמורה נותן לקבוצה סכום קבוע. הכנסות נוספות מתקבלות ממכירת זכויות שידור, פרסום באצטדיונים במהלך המשחקים, מוצרים נלווים ומכירת כרטיסים למשחקים. מועדונים חותמים עם שחקניהם על חוזי תעסוקה למשך מספר שנים תמורת משכורת, הכוללת גם בונוס בגין הישגים אישיים או קבוצתיים.

מהלך המשחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדור ביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחק הכדורסל מתחיל בכך ששחקן אחד מכל קבוצה (הגבוה ביותר בדרך כלל) עומד בעיגול האמצע. שופט המשחק זורק את הכדור לגובה בין שני השחקנים שעומדים זה לצד זה ועליהם לקפוץ במטרה להגיע ראשון לכדור. את הכדור אסור לתפוס ביד אלא לתת לו מכה שתסיט אותו לכיוון כלשהו, בין אם אחורה, קדימה או לצדדים. בנוסף אין להסיט את הכדור לפני שהגיע לשיא הגובה והתחיל לרדת כלפי מטה. אם שחקן מבצע הפרה זו, יעבור הכדור לזכות הקבוצה השנייה. בכדורסל העולמי הקבוצה שזוכה בכדור מתחילה את המשחק וגם תקבל את הכדור בפתיחת הרבע השלישי. את הרבע השני והרביעי תתחיל הקבוצה היריבה. בליגת ה-NBA הקבוצה שזוכה בכדור מתחילה את המשחק וגם תקבל את הכדור בפתיחת הרבע הרביעי. את הרבע השני והשלישי תתחיל הקבוצה היריבה.

זריקת "כדור ביניים" יכולה הייתה להיווצר גם באפשרות אחרת בעבר, כאשר הכדור מוחזק במשך 3 שניות על ידי שני שחקנים יריבים יחד, ובלבד שבמשך 3 שניות האלו הכדור לא נמצא בשליטה מלאה של אף אחד מהם. אם המאבק היה באזור ה"צבע" אז כדור הביניים ייזרק ליד "קו העונשין", אם המאבק היה קרוב לחצי המגרש אז הוא יזרק מקו החצי כמו בפתיחת המשחק.

זריקת "כדור ביניים" תוך כדי משחק בוטלה, ובמקומה הכדור עובר לאחת הקבוצות, אשר בפעם הראשונה לקבוצה שלא פתחה את המשחק ובכל פעם לקבוצה האחרת, לסירוגין.

פסק זמן ('טיים-אאוט')[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל מאמן רשאי לעצור את מהלך המשחק בתיאום עם השופטים ולקחת פסק זמן בתוך המשחק על מנת לתדרך את השחקנים שלו. מספר פסקי הזמן ואורכם, אינו זהה בכל הליגות בעולם. בכדורסל העולמי לכל מאמן יש בכל רבע פסק זמן אחד שמשכו דקה, חוץ מאשר ברבע האחרון בו יש למאמן שני פסקי זמן. המאמן הוא היחיד שיכול לזמן פסקי זמן, ורק לאחר הפרה שגורמת לחידוש המשחק מהחוץ (לדוגמה לאחר עבירה, חוץ, קליעת סל וכו'). בליגת ה-NBA יש שני סוגי פסקי זמן: פסקי זמן קצרים (20 שניות) וארוכים (דקה אחת), אשר כל שחקן יכול לזמנם גם במהלך המשחק, ובלבד שהכדור ברשותו. בנוסף לכך, ב-NBA, שחקן יכול להחליט לקחת פסק זמן כל זמן שהכדור בידיים שלו בשליטה מלאה (2 רגליים על הקרקע). אם שחקן מבקש פסק זמן כשלא נותרו לו עוד, הוא מקבל עבירה טכנית לחובתו ( 2 זריקות עונשין וכדור מהצד לקבוצה השנייה).

כדור חוזר ('ריבאונד')[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפיסת הכדור לאחר החטאה, נקראת כדור חוזר או בלועזית ריבאונד. ישנם שני סוגי ריבאונד: ריבאונד הגנה - כאשר הקבוצה התוקפת מחטיאה והמגנה לוקחת את הכדור החוזר וריבאונד התקפה - כאשר אותה הקבוצה שזרקה לוקחת את הכדור החוזר. לריבאונד חשיבות מכרעת במשחק הכדורסל, בהגנה - על מנת לאפשר מעבר להתקפה, ושלילת ניסיון נוסף של הקבוצה התוקפת, ובהתקפה- על מנת לזכות בהזדמנות חוזרת לביצוע התקפה (שעון 24 השניות מתאפס כשכדור פוגע בטבעת). בגלל חשיבות הריבאונד הוא נחשב לאחת הקטגוריות החשובות בסטטיסטיקת המשחק ומוענקת לו חשיבות רבה הן במימד האישי והן במימד הקבוצתי.

בדרך כלל הריבאונדרים המובילים בכל קבוצה הם שחקניה הגבוהים. הדבר נובע משתי סיבות: האחת היא יתרונם הפיזי וקרבתם אל הכדור - ידם תגיע רחוק יותר. הסיבה השנייה היא שגם בהגנה וגם בהתקפה ממוקמים בדרך כלל הגבוהים בקרבת הסל ולכן הם אלה שנמצאים באזור לקחת את הכדור החוזר. בין גדולי הריבאונדרים בתולדות ה־NBA ניתן למנות את וילט צ'מברליין, ביל ראסל, בוב פטיט, מוזס מלון, דניס רודמן וצ'ארלס בארקלי.

קלאץ'/מאני טיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאני טיים ("זמן כסף") הם הדקות האחרונות של המשחק - רגעי לחץ לקראת סוף המשחק, כאשר המשחק צמוד לכל אורכו ובדקות האחרונות יש לחץ וכל החלטה קובעת. שחקנים המתפקדים היטב ברגעי המאני טיים, זוכים לכבוד רב ומכונים בשם המחמיא "ווינרים". קלאץ' הוא מושג המתייחס לזמן קצר יותר של הרגעים המכריעים של המשחק, ובמיוחד השניות האחרונות של משחקים צמודים.

בין גדולי שחקני הקלאץ' בכל הזמנים נמצאים מייקל ג'ורדן, קובי בראיינט, דווין וויד, לארי בירד, מג'יק ג'ונסון, רג'י מילר, ג'רי וסט וסם ג'ונס (שני האחרונים כונו, כל אחד בתקופתו "מר קלאץ'"). שחקנים אלה ידועים בכך שהקנו לקבוצותיהם ניצחונות חשובים ברגעי ההכרעה והתעלו בשיא רגעי הלחץ במשחק. בישראל גדול שחקני הקלאץ' בכל הזמנים הוא מיקי ברקוביץ' שאת רובה ועיקרה של הקריירה שלו עשה במכבי תל אביב. גם מאיר טפירו נחשב לשחקן קלאץ' מוכשר מאוד, עוד ניתן לציין את עדי גורדון כשחקן קלאץ' גדול אשר הקנה לקבוצותיו, ובייחוד להפועל ירושלים לא מעט סלי ניצחון.

גארבז' טיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התרגום המילולי הוא "זמן זבל". זהו הזמן הנותר למשחק כשקבוצה אחת מובילה בהפרש ניכר ואין חשש למהפך. במקרים רבים בדקות אלה ייתן מאמן הקבוצה המובילה מנוחה לשחקניו המובילים כדי לאפשר להם להפיג את עייפותם ולמנוע מהם פציעות מיותרות, ובמקומם ישתף שחקנים צעירים שלא זוכים לדקות משחק ברגעים חשובים יותר.

מהלכי התקפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שריפת זמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הינה טקטיקת משחק בה הקבוצה המובילה מחזיקה בכדור על מנת להרוויח זמן על מנת שהקבוצה השנייה לא תוכל לצמצם את הפער ולזכות בהובלה. הכדור מוחזק זמן רב על ידי שחקן אחד מוביל או נמסר בין השחקנים כאשר הם אינם מנסים לתקוף אלא רק להחזיק בכדור.

אסיסט[עריכת קוד מקור | עריכה]

"אסיסט" (מהמילה האנגלית "assistance" - עזרה) הוא מהלך שבו שחקן מוסר את הכדור לחברו ומעמיד אותו בעמדה שבה הוא יכול לקלוע סל ללא כדרור נוסף. מסירה למצב קליעה חופשי, ללא שומר, ל-3 נקודות תחשב גם כאסיסט אם השחקן אכן יקלע את הסל. השחקנים המובילים בקטגוריה זו הם בדרך כלל ה'גארדים'- הרכז והקלע, שהתפקיד דורש מהם 'ראיית משחק', שליטה טובה בכדור ויכולת מסירה טובה. אסיסט מקביל ל"בישול" בכדורגל. שחקנים בולטים בעולם בצבירת אסיסטים: ג'ון סטוקטון שיאן האסיסטים בכל הזמנים עם 15,806 אסיסטים בקריירה, מג'יק ג'ונסון, אוסקר רוברטסון, ג'ייסון קיד, סטיב נאש, כריס פול וראג'ון רונדו.

התקפה מתפרצת ('פאסט-ברייק')[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתקפה המתפרצת היא התקפה שמקורה לרוב במעבר מהיר מהגנה להתקפה לאחר חטיפת כדור, ריבאונד או חסימה. זוהי התקפה מהירה מאוד האורכת שניות מעטות בלבד לפני שהגנת היריב מספיקה להתארגן כראוי, ובסיומה מגיעה הקבוצה התוקפת לעמדת יתרון ברורה, אשר לעתים קרובות נגמרת בסל קל.

פיק-אנד-רול[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשמעות המילולית של "פיק-אנד-רול" היא "חסום והתגלגל". זהו אחד המהלכים הנפוצים והיעילים ביותר בכדורסל: כאשר קבוצה תוקפת והכדור נמצא אצל השחקן שלה, מגיע שחקן אחר מהקבוצה ועושה "חסימה" (לא גג) בעזרת הגוף לשחקן השומר על מוביל הכדור, וכתוצאה מכך יכול מוביל הכדור לעוקפו. במקביל לכך השחקן החוסם ממשיך בתנועה לכיוון הסל או למקום נוח לזריקה, ומקבל מסירה ממוביל הכדור. בשל הבלבול שמהלך זה יוצר בהגנת היריב, פעמים רבות מקבל השחקן החוסם את הכדור במצב נח בקרבת הסל, או פנוי לזריקה חופשית. המסירה אינה מחויבת המציאות, וייתכן שמוביל הכדור ישתמש ב"חסימה" ככלי עבורו.

תרגיל זה מבלבל הרבה הגנות וכמעט בלתי ניתן לעצירה אם הביצוע הוא ברמה גבוהה. ישנם גם כמה סוגי חסימות ב"פיק אנד רול":

  • חסימה של גבוה לנמוך- כאשר הכדור נמצא אצל שחקן נמוך, מי שמגיע לחסום את השומר שלו הוא שחקן גבוה מקבוצתו.
  • חסימה של נמוך לגבוה- כאשר הכדור בידיו של שחקן גבוה ומי שבא לעשות חסימה לשומרו הוא שחקן נמוך.
  • "חסימה" של נמוך לנמוך ו"גבוה לגבוה" כשמן כן הן. חסימה של גבוה לגבוה נדירה ביותר וכמעט לא משתמשים בה בכדורסל המודרני. הנפוצה ביותר היא חסימה של גבוה לנמוך.

פוסט-אפ[עריכת קוד מקור | עריכה]

במצב כזה מבודדים למעשה שחקן שהוא גדול וחזק פיזית יותר מהשומר שלו למהלך של אחד-על-אחד. כך השחקן יכול לקלוע ביתר קלות, לקחת את השומר לסל, או לבצע מהלך אחר שיביא לסל קל. מצב זה יוצר "מיס מאץ'" (חוסר התאמה, כאמור לשחקן התוקף נוצר יתרון על השחקן השומר עליו) לקבוצה היריבה. שחקני הפוסט אפים יכולים להיות גם בינונים ולא גדולים פיזית אך עם כוח כדוגמת מייקל ג'ורדן ו- קובי בראיינט.

דלת אחורית ('בק-דור')[עריכת קוד מקור | עריכה]

בק-דור הוא מהלך של השתחררות משמירה של שחקן ללא כדור, על מנת שיהיה חופשי מתחת לסל שם ימסרו לו את הכדור. המהלך מתחיל בכך שלמשל שחקן עושה עבור שחקן מקבוצתו חסימה. השחקן שחסמו בשבילו מצליח לברוח במהירות לשומר ומקבל כדור משחקן אחר מקבוצתו, שלא היה מעורב בתהליך החסימה. ה'בריחה' נעשית לרוב מהפינות של המגרש אל מתחת לסל ממש ולכן הוא נקרא "דלת אחורית". זהו מהלך שמאמנים אוהבים להשתמש בו ומניב סלים קלים לעתים קרובות.

צעד וחצי ('ליי-אפ')[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוהי פעולה המאפשרת לקלוע לסל תוך כדי תנועה. בפועל, ב"צעד וחצי" יש רק צעד אחד. הצעד הראשון הגדול נעשה תוך תפיסת הכדור ממסירה או לאחר הקפצה. הצעד השני הקטן הוא צעד הניתור וה"חצי" הוא הרמת הברך במעין "צעידה" במעוף לסל.

קליעת וו (הוק שוט- 'hook shot')[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוהי זריקה לסל ביד אחת המאופיינת בכך שהשחקן מיישר את יד אחת ומשחרר את הכדור כשידו מתוחה. זוהי זריקה קשה, אך יתרונה הוא בכך ששחקן גבוה יכול לזרוק עם פחות הפרעה וניתן לחסום את השחקן המגן באמצעות היד השנייה. יתרון נוסף הוא שלא צריך להיות מול הסל כדי לזרוק. לרוב היא נזרקת מתוך תחום הצבע. מהשחקנים המאופיינים בקליעת הוו שלהם הם כרים עבדול-ג'באר ליאור אליהו וניקולה וויצ'יץ'.

קליעת ניתור (ג'אמפ שוט- 'Jump Shot')[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוהי קליעה שבה השחקן קופץ ובהיותו באוויר זורק את הכדור לסל. בזריקה זו נתון מאמץ בשרירי הבטן.

הטבעה (דאנק)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטבעה בשתי ידיים

הטבעה היא הכנסה ישירה של הכדור לטבעת הסל באמצעות יד אחת או שתי ידיים.

הטבעות יכולות להיות מהלכים מרהיבים הדורשים יכולת אתלטית גבוהה. בליגת ה-NBA מתקיימת כל שנה תחרות ההטבעות כחלק מ-"סוף שבוע האולסטאר".

אם השחקן משתמש ביד אחת כדי להעלות את עצמו לסל ובידו השנייה מטביע את הכדור, הנקודות אינן נחשבות והכדור עובר לקבוצה השנייה.

סוג מיוחד של הטבעה הוא הטבעת האלי הופ בו שחקן אחד זורק את הכדור לאוויר (בסביבות טבעת הסל) ושחקן אחר מקבוצתו, שנמצא באזור הסל או שמגיע בריצה לאזור הסל, קופץ, תופס את הכדור באוויר, ומטביע מהאוויר. אלי-הופ נפוץ בעיקר בהתקפות מתפרצות והתקפות מעבר, וכמעט שאינו מתרחש בהתקפה עומדת עקב ריבוי השחקנים באזור שמתחת לסל.

מטביעים בולטים בעבר ובהווה הם דומיניק וילקינס, ג'וליוס אירווינג, קלייד דרקסלר, מייקל ג'ורדן, קובי בראיינט, וינס קרטר, דווייט הווארד, לברון ג'יימס, נייט רובינסון ובלייק גריפין.

טיפ-אין[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפ-אין הינו מהלך אשר שחקן זורק לסל ומחטיא את הזריקה ושחקן אחר מאותה קבוצה מכניס אותה חזרה בנגיעה קלה. ישנם שחקנים אתלטים אשר עושים זאת בהטבעה ("פולו-דאנק"). מהלך זה נחשב גם כריבאונד.

מהלכי הגנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמירה אישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוהי סוג שמירה של "אחד על אחד", שחקן ההגנה שומר על שחקן היריב ומנסה למנוע ממנו לפתח את משחקו. הוא רודף אחרי השחקן ומופקד עליו ברוב שלבי המשחק בדרך כלל. הוא מנסה לחטוף לו את הכדור, לחסום אותו ו להקשות עליו את הקליעה. זהו סוג השמירה הנפוץ ביותר.

שמירה אזורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו סוג שמירה מיוחד ומשתמשים בו כאשר הקבוצה רוצה למנוע משחקני היריב להגיע לאזור ה"צבע" ולקלוע מקרוב. בשיטה זו כל שחקן הגנה אחראי על אזור מסוים ולא על שחקן זה או אחר. החיסרון המרכזי של שמירה זו הוא הקלות היחסית בה ההתקפה יכולה להגיע לזריקה נוחה מטווח רחוק, ובמיוחד מטווח שלוש הנקודות. שמירה זאת שומרים פעמים רבות קבוצות ששחקניהן חלשים במשחק ההגנה ולא טובים ב"שמירה אישית" וכדי לחפות על חולשה זאת כולם מצופפים את ההגנה אך מפקירים אזורים מרוחקים מעט. בליגת ה-NBA השמירה האזורית הוכנסה רק בשנת 2002, ולפני כן שמירה זאת הייתה בלתי חוקית. גם כיום שיטה זאת מוגבלת מעט, משום ששחקן ההגנה אינו יכול לעמוד בתוך אזור ה"צבע" יותר מ- 3 שניות, ואם הוא עושה זאת הקבוצה התוקפת מקבלת זריקת עונשין אחת, אלא אם נמצא באזור ה"צבע" באותו זמן גם שחקן של הקבוצה שבהתקפה יותר מ-3 שניות, שאז קבוצת ההתקפה תאבד את הכדור שיעבור לקבוצה שבהגנה.‬

מאצ'אפ-זון[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו סוג שמירה קבוצתית משוכללת הדורשת תיאום רב בין השחקנים ויכולת חשיבה גבוהה. זהו שילוב של שמירה אזורית ושמירה אישית. ההגנה מתחילה באזורית אולם היא משתדלת לא להשאיר אף שחקן חופשי על ידי חילופים רבים בשמירה בין השחקנים. ההגנה האזורית הופכת לפתע לאישית "לוחצת" ומיד אחר כך חוזרים לצפיפות. השמירה מצריכה גם כושר גופני ברמה גבוהה.

שמירה כפולה ('דאבל-אפ')[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו מצב כאשר שני שחקנים מהקבוצה המגינה שומרים על שחקן אחד של הקבוצה התוקפת. המטרה היא לרוב ריכוז שמירה על השחקן הבולט של הקבוצה היריבה, אשר שחקן הגנה אחד יתקשה לעצרו. משתמשים בשמירה הכפולה גם כדי ליצור לחץ על מוביל הכדור במטרה לייצר חטיפה או איבוד כדור. ניתן לבצע את המהלך גם בעזרת שלושה שחקנים, אז הוא נקרא בשם 'שמירה משולשת' או "טריפל-אפ".

חטיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו מהלך המתבצע כאשר שחקן ההגנה חוטף את הכדור מהשחקן היריב. לעתים קרובות מאוד חטיפה מהווה הזדמנות להתקפה מתפרצת בצד השני ולנקודות קלות. השחקן בעל מספר החטיפות הרב ביותר בהיסטוריה הוא ג'ון סטוקטון עם 3,265 חטיפות בקריירה, אחריו מגיע מייקל ג'ורדן.

חסימה (בלוק)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהלך המבוצע כאשר היריב זורק לסל, ושחקן אחר חוסם את הכדור ומסיט אותו ממסלולו. את החסימה אסור לבצע מהרגע שהכדור עבר את שיא הגובה והוא מתחיל לרדת (הזריקה לסל הינה קשתית). כאשר החסימה מבוצעת מיד לאחר הזריקה היא נקראת גם בלשון העם "גג" או "בלוק". לשחקן החוסם אסור לגעת בידו בקרש הסל בשום אופן, אם הוא עושה זאת הזריקה תחשב לסל. השחקן בעל מספר החסימות הגבוה ביותר בתולדות ה-NBA הוא האקים אולאג'ואן ובתולדות ליגת העל בישראל הוא לבן מרסר. חוסמים מצטיינים כיום ובעבר: דיקמבה מוטומבו, בן וואלאס, מרקוס קמבי, דוויט האוורד, ג'וש סמית', סרג' איבקה.

מושגים סטטיסטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הישגים מיוחדים בכדורסל
  • דאבל פיגרס- קטגוריה אחת לפחות בה יש לשחקן מספרים כפולים (דו ספרתיים), למשל 10 נקודות, 10 ריבאונדים, 10 אסיסטים, 10 חטיפות או 10 חסימות.
  • דאבל-דאבל - כשלשחקן יש בשתי קטגוריות מספרים כפולים.
  • טריפל-דאבל - כשלשחקן מספרים כפולים ב-3 קטגוריות סטטיסטיות שונות. השחקן בעל מספר הטריפל-דאבלים הרב ביותר בכל הזמנים ב-NBA (בעונה הסדירה ובפלייאוף יחד) הוא אוסקר רוברטסון, שביצע 189 טריפל דאבלים. אחריו בדירוג מג'יק ג'ונסון (168 טריפל דאבלים), ג'ייסון קיד (112 טריפל דאבלים), וילט צ'מברליין (87 טריפל דאבלים) ולארי בירד (69 טריפל דאבלים).
  • דאבל טריפל-דאבל - השגת מספר של לפחות 20 ב-3 קטגוריות. הישג זה הוא קשה ביותר ורק שחקן אחד במהלך ההיסטוריה הצליח לעשות אותו פעם אחת, ווילט צ'מברליין בשנת 1968 מול דטרויט פיסטונס, בו נרשמו לזכותו 22 נקודות, 21 אסיסטים ו- 25 ריבאונדים.
  • קוואדריפול-דאבל - מספרים כפולים ב-4 מתוך 5 קטגוריות שונות: נקודות, אסיסטים, ריבאונדים, חסימות או חטיפות. דבר זה הוא נדיר ביותר וקשה מאוד לביצוע ומעטים השחקנים שהגיעו להישג זה במהלך ההיסטוריה, ביניהם אלווין רוברטסון, האקים אולאג'ואן ודייוויד רובינסון. בישראל מקרה כזה קרה רק פעם אחת, במהלך משחק גביע המדינה של הנשים בין אליצור חולון לרמת חן בחצי הגמר, וכדורסלנית חולון, אדווינה בראון עשתה זאת, עם: 22 נק', 10 ריב', 10 חט', ו-10 אס'.
  • חמש על חמש - השגת מספרים מחמש ומעלה בכל חמש הקטגוריות.
  • קוואנטיפול-דאבל - מספרים דו-ספרתיים בכל חמש הקטגוריות החיוביות. דבר זה לא נעשה עד היום אף לא פעם אחת.

עמדות ומבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Disambig RTL.svg המונח "פורוורד" מפנה לכאן. לערך העוסק בעיתון יהודי-אמריקאי, ראו פארווערטס.

אף שהחוקים לא קבעו קיום של עמדות ברורות, הן נוצרו כחלק מהתפתחותו של המשחק. בחמשת העשורים הראשונים של המשחק השתמשו בשני גארדים, שני פורוורדים וסנטר. מאז שנות השמונים נקבעו עמדות מפורטות יותר ושמן:

  • רכז (Point Guard - PG) - תפקידו לארגן את המשחק ההתקפי של הקבוצה על ידי שליטה בכדור וקבלת החלטות כמו למי למסור ומתי, מתי לזרוק, איזה תרגיל לבצע וכו'. לרוב זהו השחקן הנמוך בקבוצה. בעברית נהוג לכנות תפקיד זה בכינוי רכז שכן שחקן זה מרכז את משחק הקבוצה.
  • קלע (Shooting Guard - SG) - תפקידו העיקרי בהתקפה הוא להגיע למצבי קליעה ולשים את הכדור בסל. לרוב זהו שחקן נמוך יחסית וזריז. בעברית נהוג לכנות תפקיד זה בכינוי קלע, שכן באופן מסורתי תפקיד זה נועד לשחקנים בעלי קליעה מדויקת. נקרא גם "סקנד גארד" (Second Guard) שפירושו "הגארד השני" (לצד הרכז).
  • סמול פורוורד (Small Forward - SF) - תפקידו הוא המגוון ביותר בדרך כלל והוא צריך לשלוט ברוב היכולות הדרושות. לרוב קולע מחצי מרחק או חודר לסל. בהגנה דואג בעיקר לריבאונדים וחטיפות. בעברית מכונה התפקיד "שחקן חצי פינה".
  • פאוור פורוורד (Power Forward - PF) - תוקף לרוב קרוב לסל ועם הגב אליו, לעתים גם בעל קליעה טובה מ"חצי מרחק". בהגנה שומר מתחת לסל (באזור ה"צבע"), לוקח ריבאונדים ונותן חסימות. לרוב שחקן גבוה וחזק. בעברית מכונה התפקיד "שחקן חצי פינה" או "שחקן פינה".
  • סנטר (Center - C) - שחקן ציר. משתמש לרוב בגובהו או בממדיו הפיזים הגדולים כדי לקלוע מתחת לסל בהתקפה או לשמור על הסל מפני חדירות בהגנה ולקחת ריבאונדים, לבצע חסימות ו"לשלוט" מתחת לסלים. זהו שחקן שהוא בדרך כלל חלש בקליעה "מבחוץ". בעברית נהוג לכנות תפקיד זה בכינוי שחקן ציר או שחקן פינה, שכן הוא השחקן שנמצא קרוב למרכז "אזור הצבע" ומשחק ההתקפה של הקבוצה נע סביבו.

התיאורים הרשומים לעיל גמישים. לעתים קבוצה תשחק עם שלושה גארדים, או ששחקן יכול לשחק בכמה עמדות אם יש לו יכולות נדרשות.

הכדורסל העולמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הליגה הנחשבת לטובה בעולם היא ליגת ה-NBA בארצות הברית שם המשחק שונה במקצת מאירופה, הן בחוקיו והן בסגנון המשחק הנהוג בו. המשחק פופולרי מאוד גם בבתי ספר תיכוניים ובמכללות בארצות הברית (NCAA), המזרימות מדי שנה כשרונות צעירים לליגת ה-NBA.

באירופה קיימות ליגות מקומיות בכל מדינה, ובנוסף משוחק טורניר היורוליג בהשתתפות מיטב הקבוצות באירופה. טורניר זה נחשב ליוקרתי והחשוב ביותר באירופה. ישנם גם טורנירים נוספים בעלי חשיבות פחותה כגון: יורוקאפ, יורוצ'לנג' והליגה האדריאטית.

הגוף המנהל את הכדורסל ברחבי העולם הוא פיב"א. תחתיו פועלים גופים אזוריים המסועפים לו, ואחראים על היבשת שלהם: פיב"א אירופה, פיב"א אמריקה, פיב"א אפריקה, פיב"א אסיה ופיב"א אוקיאניה. משחקי כדורסל בינלאומיים מתקיימים גם במסגרת נבחרות לאומיות כגון: הטורניר האולימפי, גביע העולם בכדורסל ואליפות אירופה בכדורסל.

כדורסל בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כדורסל בישראל

הכדורסל הישראלי מנוהל על ידי איגוד הכדורסל בישראל המונה 145 ליגות שונות ו-1,650 קבוצות בתוכן רשומים כ-30,000 שחקנים פעילים.

הכדורסל הישראלי כולל ליגות ילדים, נוער ומבוגרים, לנשים ולגברים, כשהליגות החשובות ביותר הן ליגת העל לגברים, וליגת העל לנשים. ליגת העל לגברים מנוהלת על ידי ארגון הנקרא מנהלת ליגת העל.

הכדורסל הישראלי מיוצג על ידי נבחרות ישראל ברמות הגילאים השונות החל מקדטים ונוער ועד לנבחרות הבוגרות, לגברים ולנשים. ההישג הגדול ביותר של נבחרת הגברים של ישראל הוא מקום שני באליפות אירופה 1979. בעשורים האחרונים הקבוצה החזקה ללא עוררין בכדורסל הישראלי היא מכבי תל אביב שמחזיקה במרבית אליפויות הליגה וגביעי המדינה, ואף זכתה 6 פעמים באליפות אירופה ופעם אחת בגביע הבין יבשתי.

בשנת 2006 החליטה מנהלת ליגת העל בישראל על אימוצו של כלל שמיושם בליגה הרוסית, לפיו בכל רגע נתון החמישייה על המגרש תכלול שני שחקנים מקומיים, זאת במטרה להעלות את מספר דקות המשחק של השחקנים הישראלים ולהביא לשיפור במשחקם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיינו גם בפורטל

P basketball.png

פורטל הכדורסל הוא שער לכל הנושאים הקשורים בכדורסל. הפורטל מציג אנשים בולטים בכדורסל, ליגות ידועות, מושגים, תמונות, ערכים נבחרים מתחום הכדורסל ועוד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


משחקי כדור בספורט

בדמינטוןביליארדבנדיגולףהוקי גלגיליות (קואד)הוקי קרחהוקי רולרהוקי שדהטלאצ'טליטניס שולחןטניסכדור בסיסכדורגל חופיםכדורגלכדורידכדורמיםכדורסלכדורעף חופיםכדורעףכדורשתכדורת (באולינג)כדורת דשאלקרוסמטקותנטבולסופטבולסקוושפוטבול אוסטרליפוטבולפולופוצ'יווליפטאנקקורפבולקטרגלקמאריקרוקטקריקטרוגבי

ענפי ספורט אולימפיים
משחקי הקיץ:

אופניים: אופני BMX · אופני מסלול · אופני הרים · אופני כביש | שחייה: שחייה · שחייה צורנית · קפיצה למים · כדורמים · שחייה במים פתוחים | התעמלות: טרמפולינה · התעמלות אמנותית · התעמלות מכשירים | קאנו/קיאק: קאנו · קיאק | היאבקות: היאבקות בסגנון חופשי · היאבקות בסגנון יווני רומי | כדורעף: כדורעף · כדורעף חופים

ענפים לא מאוגדים: איגרוף · אתלטיקה · בדמינטון · ג'ודו · הוקי שדה · הרמת משקולות · חתירה · טאקוונדו · טניס · טניס שולחן · טריאתלון · כדורגל · כדוריד · כדורסל · סיף · קליעה · קרב חמש מודרני · קשתות · רכיבה · שיט


משחקי החורף:

מזחלות: בובסלי · סקלטון | החלקה על הקרח: החלקה אמנותית · החלקה מהירה · החלקה מהירה במסלול קצר | סקי: סקי אלפיני · סקי בסגנון חופשי · סקי למרחקים · סקי נורדי משולב · קפיצות סקי · גלשן שלג

ענפים לא מאוגדים: לוז' · קרלינג · הוקי קרח · ביאתלון