פירוז שבור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פירוז שבור (פרוז-שבור) הוא שמה של עיר בבבל, הסמוכה לעיר נהרדעא, שנבנתה על ידי מלך האימפריה הסאסאנית, שבור הראשון, בסביבות שנת ג'תתק"צ (230). בתקופת הסבוראים עברה לפירוז שבור ישיבת פומבדיתא, אשר הלימודים בה שובשו בשל פרעות של קנאים דתיים פרסיים (אמגושים) ושל חברי הכת של מזדק. הישיבה בפירוז שבור התקיימה מספר דורות, וב-50 שנותיה הראשונות בפירוז-שבור הייתה למרכז היהודי-תורני בבבל ובעולם כולו.

שריפת העיר באש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן המלחמה בין יוליאנוס הכופר, קיסר רומא, ושבור השני, מלך פרס (ד'קכ"ג-363), נלכדה העיר פירוז שבור, שהייתה אז עיר גדולה וחשובה, בידי הרומאים ונשרפה באש.

מעבר הישיבה מפומבדיתא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופתו של רב רבאי מרוב, ראש ישיבת פומבדיתא (אחרי ד'ש' - 540), רבו הרדיפות כנגד היהודים בבבל, רדיפות אשר התחילו כמה עשרות שנים קודם לכן. הייתה זו תקופה של חוסר יציבות - כנופיות שונות, שפעלו בעיקר ממניעים אידאולוגיים[1], ערכו מעת לעת פרעות ביהודים, לעתים בתמיכת ראשי השלטון הססנידי. העיר פומבדיתא, שבה היה הריכוז הגדול של יהודים בבבל, הצליחה עד כה לעמוד בפני הרדיפות, והן לא הצליחו לערער את אורח החיים של הקהילה היהודית, בניגוד לערים אחרות. אולם עם התגברות הרדיפות והתפשטותן נמנע המשך הלימוד גם בישיבת פומבדיתא, וראש הישיבה לא יכול היה להעביר שיעורים בפני תלמידיו[2].

חכמי העיר עקרו משם עם הישיבה והעבירו אותה לעיר פירוז שבור. לאחר מספר שנים חלה הקלה במצבם של יהודי בבל. הישיבה בפירוז שבור הייתה לישיבה המרכזית בבבל במשך כחמישים שנה, עד חזרתו של רב חנן מאישקייא לישיבת פומבדיתא בשנת ד'שמ"ט (589), פעולה שיש שרואים בה את סופה של תקופת הסבוראים ותחילת תקופת הגאונים. הישיבה המשיכה להתקיים מספר דורות, ורב שרירא גאון מעיד באיגרתו על בית מדרשו של רב מרי בר רב דימי סורגו שהתקיים בפירוז שבור.

רב שרירא גאון כתב באיגרתו לחכמי קהילת קירואן, אשר שאלוהו, בין היתר, על סדר ראשי הישיבות בתקופת התלמוד ולאחריה[3]:

והיו שנים של שמד וצרות בסוף מלכות הפרסיים, ולא היו יכולים לקבוע זמני לימוד, לקיים את הישיבה ולנהוג כמנהג גאונים (ראשי הישיבות, שהיו מעבירים שיעורים), עד לאחר מספר שנים, שבאו חכמינו מפומבדיתא לסביבות העיר נהרדעא, למדינת (עיר) פירוז שבור.

כיבוש העיר על ידי המוסלמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת ד'תט"ז (656) לערך, בא הצבא המוסלמי, בראשותו של עלי בן אבי טאלב, וכבש את פירוז שבור, במסגרת כיבוש בבל על ידי המוסלמים.

במקורות יהודיים מסופר על קבלת פנים שערך לו רב יצחק מפירוז שבור, ראש הישיבה בפירוז שבור, עם 90,000 יהודים.

רב שרירא גאון הזכיר זאת באיגרתו:

"... ומר רב יצחק גאון, והוא שהיה בפרוז שבור עת שכבשה עלי בן אבוטאלב, ויצא מר יצחק מן פרוז שבור לקראתו והקביל פניו בסבר פנים יפות, והיה בפרוז שבור היום ההוא תשעים אלף מישראל, וקיבלם עלי בן אבוטאלב בסבר פנים יפות."

המוסלמים שינו את שם העיר לאנבאר (الأنبار, מחסני תבואה) וא-ספאח הפך אותה לאחת הערים החשובות באימפריה העבאסית, טרם עלייתה של בגדד.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ האמגושים - כוהני הדת הפרסית; וכן אנשי כת המזדקים, שזכתה לתמיכת המלך קבאד הראשון, והמשיכו לפעול גם בשנות שלטונו של כוואסרו הראשון, שלא היה מתומכיהם. פעולותיהם החלישו את מעמד השלטון הסאסאני.
  2. ^ אגרת רב שרירא גאון.
  3. ^ בתרגום לעברית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]