פיר וורן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פיר וורן: אזור המגדלים ובריכת האגירה מתקופת הברונזה

פיר וורן הוא חלק ממפעל מים קדום בעיר דוד ולו כמה חלקים: תעלה אופקית באורך של כמה עשרות מטרים; פיר אנכי בגובה של כ-14 מטרים, ומעבר צר בין ביצורים המוביל לבריכת אגירה. פיר וורן שייך למכלול מפעל המים הקדום ביותר בירושלים, אשר ראשיתו בימי הכנענים בשלהי תקופת הברונזה, והמשכו בימי דוד המלך בראשית תקופת הברזל.

תולדות המחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיר וורן נתגלה ונחפר לראשונה על ידי החוקר הבריטי צ'ארלס וורן (Charles Warren) בשנת 1867 ונקרא על שמו. לאחר שנתגלה, נחפר ותועד, ניטש הפיר ונסתם בעפר ואשפה. למעלה ממאה שנה לאחר גילויו הראשון, בין השנים 1981-1979, נוקה שוב הפיר ונחקר בידי משלחת ארכאולוגית ישראלית בראשותו של הארכאולוג יגאל שילה. בין השנים 1998-1997 נסקרו הפיר וסביבותיו מבחינה גאולוגית על ידי דן גיל, ובהמשך נבדקו בידי הארכאולוגים רוני רייך ואלי שוקרון.

תיאור הפיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכניסה אל התעלה האופקית של פיר וורן נמצאת בקומת המרתף של בית מגורים בן כ-150 שנים, העומד באמצע המדרון היורד מעיר דוד מזרחה. בראש התעלה ישנו פיצול קטן אל מערה טבעית, אך עיקרה הוא מנהרה משופעת בה חצובות מדרגות תלולות היורדות גובה של כ-8 מטר לכיוון צפון מזרח. המנהרה נמשכת אחרי המדרגות עוד כמה מטרים עד הגיעה אל שטח מעט רחב יותר, שבתחתיתו שוכן הפיר האנכי. המנהרה עצמה ממשיכה ישר בדופן המזרחית, בגובה של כשלושה מטרים מעל מפלסה עד נקודה זו (המעבר לשם היום - דרך סולם). הבדל מפלסים זה נועד כנראה להקשות את המעבר על אויבים שעלולים היו לחדור למפעל המים שמחוץ לעיר.

תיארוך הפיר ושימושו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאוריה קודמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור המים של העיר היה במעיין הגיחון שנמצא מחוץ לאזור המבוצר. לאנשים לא הייתה גישה חופשית למים בזמן מצור. פיר וורן בא לענות על בעיה זו ולאפשר גישה למקור המים על ידי תושבי העיר. לפנים חשבו כי פיר וורן הוא אותו "צינור" מסתורי המוזכר בספר שמואל ב':

"וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ וַאֲנָשָׁיו יְרוּשָׁלַ‍ִם אֶל הַיְבֻסִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ, וַיֹּאמֶר לְדָוִד לֵאמֹר לֹא תָבוֹא הֵנָּה כִּי אִם הֱסִירְךָ הַעִוְרִים וְהַפִּסְחִים לֵאמֹר לֹא יָבוֹא דָוִד הֵנָּה. וַיִּלְכֹּד דָּוִד אֵת מְצֻדַת צִיּוֹן, הִיא עִיר דָּוִד. וַיֹּאמֶר דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא כָּל מַכֵּה יְבֻסִי וְיִגַּע בַּצִּנּוֹר" (שמואל ב ה, ו-י)

וכן:

"וַיֵּלֶךְ דָּוִיד וְכָל יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלַ‍ִם הִיא יְבוּס, וְשָׁם הַיְבוּסִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ. וַיֹּאמְרוּ יֹשְׁבֵי יְבוּס לְדָוִיד לֹא תָבוֹא הֵנָּה, וַיִּלְכֹּד דָּוִיד אֶת מְצֻדַת צִיּוֹן הִיא עִיר דָּוִיד. וַיֹּאמֶר דָּוִיד כָּל מַכֵּה יְבוּסִי בָּרִאשׁוֹנָה יִהְיֶה לְרֹאשׁ וּלְשָׂר, וַיַּעַל בָּרִאשׁוֹנָה יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה וַיְהִי לְרֹאשׁ. וַיֵּשֶׁב דָּוִיד בַּמְצָד, עַל כֵּן קָרְאוּ לוֹ עִיר דָּוִיד. וַיִּבֶן הָעִיר מִסָּבִיב מִן הַמִּלּוֹא וְעַד הַסָּבִיב, וְיוֹאָב יְחַיֶּה אֶת שְׁאָר הָעִיר. וַיֵּלֶךְ דָּוִיד הָלוֹךְ וְגָדוֹל, וַיהוָה צְבָאוֹת עִמּוֹ." (דברי הימים א יא, ד-ט).
שני השלבים בהתפתחות פיר וורן על פי רייך ושוקרון

הסברה הייתה שבעת מצור, כשנזקקו תושבי העיר למי המעיין המצויים מחוץ לחומה, נכנסו תושבי העיר לתוך המנהרה בתוך העיר, יצאו מחוץ לעיר בחסות המנהרה, הגיעו לפיר החצוב בסלע, שאבו מים וחזרו לעיר ללא פגע.

תאוריה חדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לטענת רייך ושוקרון הפיר מעולם לא שימש לשאיבת מים. החציבה המקורית בתקופת הברונזה התיכונה נעשתה בסלע ה"מֶלֶכֶּה" הנוח, והמנהרה עברה מעל לפיר בלי להגיע אליו. המנהרה הגיעה לבריכת אגירה שהייתה מחוץ לחומות והייתה מוגנת בשני מגדלים. במאה השמינית לפני הספירה העמיקו את המנהרה בסלע הקשה וגילו את הפיר. (פער של כאלף שנים בין החלק העליון לחלק התחתון של המנהרה). לאחר ההעמקה לא השתמשו בפיר, אלא נטשו את המפעל כולו. לראיה מצביעים רייך ושוקרון על שבבי סלע שנותרו מהשלב השני של החציבה, וכוללים אך ורק את שכבת הסלע הקשה (כלומר ההעמקה בסלע הקשה לא נעשתה יחד עם חפירת המנהרה בסלע הרך). את השבבים ניתן לתארך, בעזרת חרסים שנמצאו במקום, למאה השמינית לפני הספירה. העובדה כי נותרו שבבים ופסולת שלא נוקו מצביעים על עזיבה פתאומית של האתר.