פיר וורן
 |
ערך שניתן לשפר את מקורותיו
| |
| ערך שניתן לשפר את מקורותיו | |
 | |
| פיר וורן: אזור המגדלים ובריכת האגירה מתקופת הברונזה | |
| היסטוריה | |
|---|---|
| תקופות |
תקופת הברונזה, תקופת הברזל  |
| אתר ארכאולוגי | |
| התגלה |
1867 |
| ארכאולוגים |
צ'ארלס וורן, מונטגיו פארקר, יגאל שילה |
| מיקום | |
| מדינה |
ישראל |
| קואורדינטות | 31°46′23″N 35°14′10″E / 31.7731°N 35.2361°E |
|
(למפת ירושלים העתיקה רגילה)   פיר וורן | |
  | |
פיר וורן הוא חלק ממפעל מים קדום בעיר דוד ולו כמה חלקים: תעלה אופקית באורך של כמה עשרות מטרים; פיר אנכי בגובה של כ-14 מטרים, ומעבר צר בין ביצורים המוביל לבריכת אגירה. פיר וורן שייך למכלול מפעל המים הקדום ביותר בירושלים, אשר ראשיתו בימי הכנענים בשלהי תקופת הברונזה, והמשכו בימי דוד המלך בראשית תקופת הברזל.
תולדות המחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיר וורן נתגלה על ידי החוקר הבריטי צ'ארלס וורן בשנת 1867 ונקרא על שמו[1]. בשנים 1910–1911 נחפר ותועד הפיר על ידי האב לואי איג ונסאן, שפעל במשלחת בראשותו של מונטגיו פארקר[2]. בהמשך ניטש הפיר ונסתם בעפר ואשפה. בין השנים 1979–1981, נוקה שוב הפיר ונחקר בידי משלחת ארכאולוגית ישראלית בראשותו של הארכאולוג יגאל שילה[3]. בין השנים 1997–1998 נסקרו הפיר וסביבותיו מבחינה גאולוגית על ידי דן גיל, ובהמשך נבדקו בידי הארכאולוגים רוני רייך ואלי שוקרון.
תיאור הפיר[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכניסה אל התעלה האופקית של פיר וורן נמצאת בקומת המרתף של בית מגורים בן כ-150 שנים, העומד באמצע המדרון היורד מעיר דוד מזרחה. בראש התעלה ישנו פיצול קטן אל מערה טבעית, אך עיקרה הוא מנהרה משופעת בה חצובות מדרגות תלולות היורדות גובה של כ-8 מטר לכיוון צפון מזרח. המנהרה נמשכת אחרי המדרגות עוד כמה מטרים עד הגיעה אל שטח מעט רחב יותר, שבתחתיתו שוכן הפיר האנכי. המנהרה עצמה ממשיכה ישר בדופן המזרחית, בגובה של כשלושה מטרים מעל מפלסה עד נקודה זו (המעבר לשם היום - דרך סולם). הבדל מפלסים זה נועד כנראה להקשות את המעבר על אויבים שעלולים היו לחדור למפעל המים שמחוץ לעיר.
תיארוך הפיר ושימושו[עריכת קוד מקור | עריכה]
תאוריה קודמת[עריכת קוד מקור | עריכה]
לואי-איג ונסאן שחפר את הפיר יחד עם פארקר שיער שפיר וורן נחצב כדי לאפשר לתושבי ירושלים היבוסית, בעת מצור גישה מתוך העיר למעיין הגיחון שהיה מקור המים של העיר. הוא אף זיהה את פיר וורן עם ה"צינור" המוזכר בספר שמואל ב':
- ”וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ וַאֲנָשָׁיו יְרוּשָׁלִַם אֶל הַיְבֻסִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ, וַיֹּאמֶר לְדָוִד לֵאמֹר לֹא תָבוֹא הֵנָּה כִּי אִם הֱסִירְךָ הַעִוְרִים וְהַפִּסְחִים לֵאמֹר לֹא יָבוֹא דָוִד הֵנָּה. וַיִּלְכֹּד דָּוִד אֵת מְצֻדַת צִיּוֹן, הִיא עִיר דָּוִד. וַיֹּאמֶר דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא כָּל מַכֵּה יְבֻסִי וְיִגַּע בַּצִּנּוֹר” (שמואל ב ה, ו-י)
וכן:
- ”וַיֵּלֶךְ דָּוִיד וְכָל יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלִַם הִיא יְבוּס, וְשָׁם הַיְבוּסִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ. וַיֹּאמְרוּ יֹשְׁבֵי יְבוּס לְדָוִיד לֹא תָבוֹא הֵנָּה, וַיִּלְכֹּד דָּוִיד אֶת מְצֻדַת צִיּוֹן הִיא עִיר דָּוִיד. וַיֹּאמֶר דָּוִיד כָּל מַכֵּה יְבוּסִי בָּרִאשׁוֹנָה יִהְיֶה לְרֹאשׁ וּלְשָׂר, וַיַּעַל בָּרִאשׁוֹנָה יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה וַיְהִי לְרֹאשׁ. וַיֵּשֶׁב דָּוִיד בַּמְצָד, עַל כֵּן קָרְאוּ לוֹ עִיר דָּוִיד. וַיִּבֶן הָעִיר מִסָּבִיב מִן הַמִּלּוֹא וְעַד הַסָּבִיב, וְיוֹאָב יְחַיֶּה אֶת שְׁאָר הָעִיר. וַיֵּלֶךְ דָּוִיד הָלוֹךְ וְגָדוֹל, וַ-ה' צְבָאוֹת עִמּוֹ.” (דברי הימים א יא, ד-ט).
הסברה הייתה שנחצבה מנהרה שהובילה מים ממעיין הגיחון אל תחתיתו של הפיר, כאשר אל חלקו העליון של הפיר מובילה מנהרה מתוך העיר. וכך, בעת מצור, כשנזקקו תושבי העיר למי המעיין המצויים מחוץ לחומה, נכנסו תושבי העיר לתוך המנהרה בתוך העיר, יצאו מחוץ לעיר בחסות המנהרה, הגיעו לפיר החצוב בסלע, שאבו מים וחזרו לעיר ללא פגע, בעוד הצרים על העיר לא יכלו לחדור לעיר דרך מערכת המים, כיוון שלשם כך הם צריכים היו לטפס דרך הפיר התלול[4].
תאוריה חדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לטענת רייך ושוקרון הפיר מעולם לא שימש לשאיבת מים. החציבה המקורית בתקופת הברונזה התיכונה נעשתה בסלע ה"מֶלֶכֶּה" הנוח, והמנהרה עברה מעל לפיר בלי להגיע אליו. המנהרה הגיעה לבריכת אגירה שהייתה מחוץ לחומות והייתה מוגנת בשני מגדלים. במאה השמינית לפני הספירה העמיקו את המנהרה בסלע הקשה וגילו את הפיר. (פער של כאלף שנים בין החלק העליון לחלק התחתון של המנהרה). לאחר ההעמקה לא השתמשו בפיר, אלא נטשו את המפעל כולו. לראיה מצביעים רייך ושוקרון על שבבי סלע שנותרו מהשלב השני של החציבה, וכוללים אך ורק את שכבת הסלע הקשה (כלומר ההעמקה בסלע הקשה לא נעשתה יחד עם חפירת המנהרה בסלע הרך). את השבבים ניתן לתארך, בעזרת חרסים שנמצאו במקום, למאה השמינית לפני הספירה. העובדה כי נותרו שבבים ופסולת שלא נוקו מצביעים על עזיבה פתאומית של האתר. ראיות נוספות להסברם הם מביאים מגובהה הרב של המנהרה (כ-6 מטר), כיוון שאין צורך בגובה כזה והחציבה מהווה טרחה רבה ניתן להסיק שהמנהרה המקורית לא הייתה בגובה הנוכחי. גם העובדה כי הפיר לא נוח לשאיבה (הגישה אליו תלולה ויש בו בליטה שתתקע דליים שיורדו אליו ותשפוך את המים) מחזקת את הטענה כי לא לכך הוא שימש[5].
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
פיר וורן -
פיר וורן -
פיר וורן -
הדלי של וורן באתר החפירה של עיר דוד
.jpg)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ירושלים של מטה, מעריב, 27 ביוני 1985
מערכת פיר וורן - תעלומה קדומה מתחת לאדמה, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 8:09)
פיר וורן (ירושלים, ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ רוני רייך ואלי שוקרון, חפירות חדשות במדרון המזרחי של עיר דוד, קדמוניות 122, תשס"ב, עמ' 78
- ^ איג וינסאן, ירושלים של מטה – תגליות מעיר דוד 1909–1911, תרגום: רוני רייך, הוצאת מגלי"ם 2008, עמ' 32–40; נירית שלו-כליפא, בעקבות אוצרות המקדש – סיפורה של משלחת פארקר שחפרה בעיר-דויד בשנים 1909 1911, קדמוניות 116, תשנ"ט, עמ' 126–133; אלעזר ליפא סוקניק, עיר דוד, הצפירה, 18 ביולי 1921
- ^ יגאל שילה, גילויו מחדש של מפעל-המים הקדום "המכונה פיר וורן", קדמוניות 55/56, תשמ"ב, עמ' 89–95; עונת החפירות השלישית, דבר, 26 ביוני 1980
- ^ אייל מירון (עורך) ירושלים וכל נתיבותיה, עמ' 10-11
- ^ ר' רייך וא' שוקרון, ירושלים, מעין הגיחון, בתוך: חדשות ארכיאולוגיות, כרך קח התשנ"ח, עמ' 136–137; רוני רייך על פיר וורן ביוטיוב