פישר קינג (סרט)

פישר קינג
The Fisher King
בימוי	טרי גיליאם
הופק בידי	דברה היל, לינדה אובסט
תסריט	ריצ'רד לה-גראוונס
עריכה	לסלי ווקר
שחקנים ראשיים	ג'ף ברידג'ס ; רובין ויליאמס ; מרסדס רוהל ; אמנדה פלאמר
מוזיקה	ג'ורג' פנטון
צילום	רוג'ר פרט
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	סרטי קולומביה
חברה מפיצה	סרטי טריסטאר
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	1991
משך הקרנה	137 דק'
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט פנטזיה, סרט קומדיה, סרט דרמה
תקציב	24,000,000‏$
הכנסות	41,895,491‏$
הכנסות באתר מוג'ו	fisherking
פרסים	3 פרסי אוסקר לתסריט, תפאורה ופסקול. ; אוסקר למרסדס רוהל כשחקנית המשנה הטובה ביותר. ; פרס גלובוס הזהב לרובין ויליאמס כשחקן הראשי בהופעה קומית ו/או מוזיקלית הטובה ביותר.
	דף הסרט ב־IMDb

פישר קינג (אנגלית: The Fisher King) הוא סרט דרמה-קומי זוכה פרס אוסקר משנת 1991. הסרט עוקב אחר חייו של שדרן רדיו פופולרי ומצליח, היורד מגדולתו, עקב רגשות אשם בטרגדיה שחולל מבלי להתכוון. אורח חייו החדש והדיכאוני של השדרן מקבלים תפנית, עם היפגשו בהומלס תמהוני, שהידרדר למצבו עקב אותה טרגדיה.

שחקנית המשנה, מרסדס רוהל, זכתה באוסקר על תפקידה כחברתו של השדרן, ורובין ויליאמס זכה בפרס גלובוס הזהב בתפקיד ההומלס.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט פותח בתיאור הצלחתו המסחררת של שדרן רדיו ניו יורקי יהיר על גבול הנרקיסיזם בשם ג'ק, שבאחת מתוכניותיו מסית מאזין נגד החברה היאפית. המאזין, המתגלה כמעורער ואלים ובעקבות ההסתה הוא נכנס לבָּר של יאפים, פותח באש מנשק אוטומטי, רוצח שבעה אנשים ומתאבד. עם היוודע הדבר לג'ק, הוא מתמוטט ופורש מהרדיו.

שלוש שנים מאוחר יותר, ג'ק עובד במשרה חלקית בספריית סרטי וידאו. הוא מוזנח ואפילו אהבתה הגדולה של אן, המעסיקה שלו, אינה מחזיקה אותו עוד. כחלק מעבודתו הוא משכיר קלטות וידאו של עמיתיו לשעבר שהתקדמו מקריינות ברדיו למשחק בטלוויזיה. חייו האישיים והמקצועיים מפורקים לגמרי והוא מחליט להתאבד בטביעה במי נהר הדסון. הוא מתגלגל לשכונה מפוקפקת בניו יורק ומשתכר שם, כדי שיוכל לבצע את תוכניתו. אולם, תוכניותיו משתבשות ובמקום זאת הוא מותקף בידי שני נערים, שכמעט מציתים אותו באש. ג'ק ניצל ברגע האחרון על ידי הומלס חביב הקורא לעצמו פֵּרִי, השרוי בהזיות ולא לגמרי שפוי.

השניים מתיידדים, ופרי מנסה לגייס את ג'ק לסייע לו במסע חיפושיו אחר הגביע הקדוש, שהוא בסך הכל גביע הוקרה שראה פעם בעיתון, ואשר שייך לאדריכל ניו יורקי. ג'ק מגלה באקראי כי "פֵּרִי" היה בעבר מרצה בכיר לתולדות ימי הביניים באוניברסיטה יוקרתית, אך שפיותו התערערה לאחר שאשתו היפהפייה נרצחה לעיניו בבר על ידי אותו מטורף, שלוש שנים קודם לכן. מאז אותו יום תודעתו המעורערת רצופה בהזיות, כשהמפחידה בהן היא זו בה הוא נרדף בידי אביר אדום רכוב על סוס, המבקש להרוג אותו.

ג'ק מרגיש כי המפגש הגורלי בינו ובין פרי הוא ההזדמנות שלו לכפר על מעשיו הבלתי אחראיים. הוא מחליט לעזור לפרי, כדי להגיע בעצמו לגאולה אישית. הוא מציע לפרי כסף, אך זה מחלק אותו לאחרים. עם הזמן הוא מגלה כי פרי מאוהב במנהלת חשבונות זוטרה ומוזרה בשם לידיה. ג'ק יוצא מגדרו כדי להפגיש בין השניים, ומערב בכך אף את אן. החיבור עולה יפה, ופרי חוזר לביתו באותו ערב כשהוא מאושר, וכך גם ג'ק. אלא שבדרכו הביתה, הוא חווה שוב את ההזיה על האביר האדום הרודף אחריו. בבריחתו הוא מתגלגל למקום שבו הותקף ג'ק בידי נערים, ושם הוא עצמו מותקף בידי אותם נערים. פרי קופא מפחד וכאב, אך הוא גם רואה בתקיפה אישור לכך שהאביר האדום ממשי, ואינו הזיה שלו. הוא נפצע באורח קשה, ומאושפז בבית החולים, כשהוא שרוי בתרדמת.

ג'ק, שחשב שהגיעו המנוחה והנחלה עם זיווגם של פרי ולידיה, נקרא שוב לפעולה. הוא מחליט לפרוץ לטירת האדריכל, כדי לגנוב את "הגביע הקדוש" עבור פרי, בתקווה שזה יחזירו לחיים. בשלב זה של הסרט נוצרת כמעט זהות תודעתית בין פרי וג'ק, כאשר חלק מהזיותיו של פרי עולות בתודעתו של ג'ק. המשימה מוכתרת בהצלחה, ג'ק מצליח לצאת מהטירה עם הגביע בידו, ומניח אותו בידי פרי הישן. סוף טוב הכל טוב - פרי מתעורר, ולידיה הופכת לחלק בלתי נפרד מחייו, וגם ג'ק, שנפרד מאן, חוזר שוב לזרועותיה.

שם הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

'פישר קינג' (המלך הדייג), על פי סיפורי אבירי השולחן העגול של המלך ארתור, היה מלך האבירים האחרון שהחזיק בגביע הקדוש. שם זה מוזכר לראשונה בסרט במהלך שיחה שמנהלים ג'ק ופרי ערב אחד בסנטרל פארק. בשיחה זו מספר פרי לג'ק על המלך, בווריאציה מעט שונה מזו המקובלת.^[1]

על פי גרסתו של פרי, המלך נצטווה למצוא את הגביע הקדוש, אך הוא סובל מפצעים כואבים ברגליו, כעונש על חטא הגאווה, ואיש לא מצליח לרפא אותו. בשל מכאוביו עוסק המלך רק בדייג, ומכאן שמו. אבירים מכל רחבי הארץ מנסים לרפא את המלך ולהצילו, אך הכל יודעים כי רק "הנבחר" יצליח במשימה. באחד הימים מגיע שוטה הכפר (The Fool) לארמון, והוא הראשון שנוהג במלך באדיבות וברגישות. הוא הראשון ששואל אותו מדוע הוא כואב כל כך, ומוזג לו כוס מים חיים. המים משיבים את נפשו של המלך ומרפאים את פצעיו, ואז מבחין המלך כי כוס המים שבידו היא הגביע הקדוש. נרעש, פונה המלך למיטיבו ושואל: "שלחתי את מיטב גיבורי למצוא את הגביע, איך מכולם דווקא אתה הצלחת?" שוטה הכפר רק מצטחק ואומר: "איני יודע. כל שאני יודע הוא שהיית צמא."

בסיפור המקובל במיתולוגיה האנגלית, שם המרפא הוא האביר פָּרְסיבַל (או בגרסאות מאוחרות יותר - סר גלהאד). נראה כי הכינוי פרי (Parry) בא לדמות את פרי למוצא הגביע הקדוש ולמרפא המלך.

סמלים ודימויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט עשיר בדימויים וסמלים מעולם אבירי השולחן העגול, כולם פרי דמיונו של פרי, כיאה לתודעתו המעורערת של פרופסור לתולדות ימי הביניים.

הסמל המרכזי הוא הגביע הקדוש, המבטא את הסליחה ואת הרחמים. הסרט עוסק בחיפושיו של ג'ק אחר הסליחה על מעשיו, אך עליו לעבור קודם כל תהליך נפשי ארוך, הכולל התפרקות מוחלטת ואז בנייה מחדש. בתחילת הסרט, כאשר ג'ק עדיין שדרן מצליח, הוא מתאמן על משפט שעליו להציג באודישן אליו הוזמן. המשפט הוא: "Forgive me" (סלח לי), אך הוא אינו מצליח לבטא אותו לשביעות רצונו. המשפט הסתמי לכאורה מסמל את חוסר בשלותו של ג'ק בשלב זה להבין מהי סליחה, ולבקש אותה מעומק לבו.

האביר האדום הוא דמות מן הסיפורים הארתוריאנים, שנוצחה בידי האביר פָּרְסיבַל. לאחר שגבר עליו, נטל פָּרְסיבַל את מגינו של האביר האדום, וזכה לכינוי "האביר האדום החדש" (The New Red Knight) מפי המלך ארתור. האביר האדום מסמל בסרט עבור פרי את המחסום מפני האושר המוחלט. לאחר האסון שפקד אותו, הוא מתקשה להכיר בזכותו וביכולתו לאהוב שוב. זאת הסיבה שהוא אינו מתעמת עם האביר באותו ערב בו הוא מותקף, שכן הוא חש כי אולי אינו ראוי לאושר שחווה עם לידיה. האביר גם מסמל את המחסום מפני החזרה לחייו הקודמים ("ימי הביניים שלו"), בשל חוסר יכולתו להתמודד עם האובדן שחווה.

הטירה היא יעד להתקפה ולכיבוש. היא שמורה היטב, ומגוננת על האוצרות שבתוכה. מטרתו של האביר היא לפרוץ לטירה, לכבוש אותה, ולהפוך אותה לביתו. הטירה שבה גר האדריכל בניו יורק נראית לפרי כביצור שאותו יש להבקיע, כדי להציל מתוכה את "הגביע הקדוש". בכל פעם שפרי מתקרב אל הטירה, הוא רואה בהזיותיו את האביר האדום החוסם את דרכו. טירת האדריכל מסמלת את החומה שפרי בנה בתוכו, ואשר עוזרת לו להדחיק את רגשותיו. הוא מבקש לפרוץ את החומה הזאת ולהתמודד עם כאביו, אך אינו מצליח. בסופו של דבר, בדומה לפישר קינג המיתולוגי, העזרה תבוא לו מבחוץ, על ידי אדם שיראה בכאבו ויעזור לו לרפאו.

פישר קינג המלך האגדי שנרפא בידי שוטה הכפר מסומל פעם על ידי פרי ופעם על ידי ג'ק: ג'ק זקוק למזור למכאוביו שנגרמו לו בשל גאוותו, ופרי הוא "שוטה הכפר" שרואה בצערו ויודע לרפא אותו; אך גם פרי הוא זה הזקוק לריפוי, ולכן ג'ק שולח את עצמו למשימת חיפוש הגביע הקדוש, כדי להציל את פרי נפשית ופיזית. השניים מחליפים ביניהם את התפקידים, ומוכיחים כי בשניהם יש קצת משוטה הכפר הנאמן והדואג למלכו, וגם קצת מהמלך המתייסר, שאינו יכול לרפא את מכאוביו בעצמו וזקוק לעזרה.

שיר הנושא[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר המלווה את עלילת הסרט הוא שיר הסווינג הוותיק "How about you", שנכתב על ידי ראלף פריד, והולחן בידי בורטן ליין בראשית שנות ה-40. השיר מתאר דו-שיח בין נער ונערה באשר לאהבותיהם השונות: "אני אוהבת את ניו יורק ביוני, ומה אתך?" - "אני אוהב שירים של גרשווין, ומה אתך?" וכך הלאה. השיר בוצע לראשונה במחזמר "Babes on Broadway" בידי ג'ודי גארלנד ומיקי רוּני. השיר משחק תפקיד חשוב בסרט פישר קינג בשתי סצנות: הראשונה היא זו בה פרי מציל את ג'ק מידי הנערים המתעמרים בו. הסצנה המשעשעת מציגה את נדכאי ניו יורק וחלכאיה מתגודדים סביב הנערים ושרים יחד (בזיוף) את השיר, בעוד פרי מצליף בנערים ומבריחם. הסצנה השנייה חותמת את הסרט, ובה נראה פרי שהתעורר מתרדמתו בבית חולים, כשהוא מארגן את המחלקה כולה - חולים ורופאים - לשירה משותפת של השיר. כתוביות הסיום עולות על רקע ביצוע השיר בידי פרנק סינטרה מתקליטו "Songs for Swingin' Lovers".

שיר נוסף המשולב בתחילת הסרט הוא "The Power" של להקת סנאפ, המלווה את ג'ק בהיותו שדרן יהיר ומלא באהבה עצמית. באחת הסצנות הראשונות בסרט נראה ג'ק רוקד בביתו המפואר לצלילי השיר, כשהוא צועק: "I've got the power!" בהמשך ג'ק מפזז לצלילי השורה "It's gettin' kinda heavy", כמבשר את המשך הסרט - הכוח הרב שבידיו עוד יכביד עליו, ובסופו של דבר ימוטט אותו, כהמשך השיר: "I've got the power, He's gonna break my heart"

השיר פורסם לראשונה כסינגל פחות משנה לפני צאת הסרט לאקרנים.

טריוויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרי גיליאם, במאי הסרט, החל את דרכו המקצועית בתחום הקולנוע עם חבורת מונטי פייתון. פישר קינג הוא סרטו השני העוסק בגביע הקדוש ובאבירי השולחן העגול. סרטו הראשון עם חבורת מונטי פייתון נקרא בשם "מונטי פייתון והגביע הקדוש" (1975), והוא פרודיה מטורפת על המלך ארתור וחבורתו.
שיר הנונסנס "Lidya", שפרי שר ללידיה בארוחתם המשותפת במסעדה, הוא אחד משיריו המפורסמים ביותר של גראוצ'ו מרקס, שראה אור לראשונה בסרט 'בקרקס' של האחים מרקס בשנת 1939. הבית הפותח, בדומה לשיר כולו, עושה שימוש יצירתי מאוד בשפה האנגלית: "Oh Lydia, oh Lydia, say, have you met Lydia? \ Lydia The Tattooed Lady. \ She has eyes that folks adore so, \ And a torso even more so".
בסצנה בה יושב ג'ק בבטלה בספריית סרטי הווידאו של חברתו, מתנוססים שני פוסטרים על הקיר, המציגים את הסרטים 'ברזיל' ו'הרפתקאות הברון מינכהאוזן', שבוימו שניהם על ידי טרי גיליאם.
לצורך צילום סצנת הואלס באולם הטרמינל, נסגרה תחנת גרנד סנטרל בניו יורק למשך לילה שלם, עד צאת הרכבת הראשונה בחמש וחצי בבוקר, וזאת כדי לאפשר ל-400 ניצבים לרקוד שם במשך כל הלילה. מאז, מדי ראש השנה האזרחי, רוקדים מבקרי התחנה ולס לצלילי תזמורת במשך כל הלילה.