פלבאים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פלבאים (מלטינית: plebs, plebeius ליחיד) היה שמה של קבוצה חברתית שכללה את כלל האזרחים ברפובליקה הרומית, לבד מהקבוצה המיוחסת של הפטריקים.

מקור האבחנה בין שתי הקבוצות אינו ידוע, ואין ממצאים רבים המורים על יסוד אתני להבחנה, או לכך שהיו הבדלים ניכרים בין הקבוצות בזמן המלוכה הרומית, אך ידוע כי בתקופה בה הוקמה הרפובליקה הרומית לא הורשו הפלבאים ליטול חלק בחברות (קולגיאליות) של מגיסטרטים ומשרות דתיות, וחוק שנים עשר הלוחות אסר על נישואים בין הקבוצות (נישואים כאלו הותרו בסופו של דבר בלקס קנולאיה). במקביל, הפלבאים גויסו לגנס (הקלאנים) ולשבטים, שרתו בצבא והיו יכולים להפוך לטריבונים צבאיים.

במהלך ההתנגשות המתמשכת בין הפטריקים לפלבאים על סוגיית מעמדם של הפלבאים ברפובליקה, שנמשך במהלך מאתיים השנים הראשונות של הרפובליקה, הותרה בהדרגה לפלבאים הגישה לכל המשרות הפוליטיות בהן החזיקו הפטריקים, עד השגת שוויון רשמי בין הקאסטות בשנת 287 לפנה"ס. הפלבאים הצליחו להגיע להישג זה באמצעות פיתוח מוסדות משלהם, ובמיוחד אספת הפלבאים, ה-concilia plebis, בחירת מנהיגים משלהם (הטריבונים והאידילים הפלבאים) ובזכות נשק הקרע, ה-secessio, שבו איימו הפלבאים לעזוב בפועל את רומא. איום כזה מומש חמש פעמים, על–פי המסורת הרומית, למרות שרק העזיבה האחרונה, בשנת 287 לפנה"ס, מתועדת.

בתקופות מאוחרות יותר, אחרי שהמונח איבד למעשה את משמעותו המקורית כמבחין בין פטריקים לכל השאר, שימש המונח בעיקר לתיאור העניים יותר בחברה באופן כללי. בתקופת האימפריה הרומית הוא שימש לעתים קרובות לתיאור אדם שאינו ממעמד סנטוריאלי או ממעמד הפרשים.

[עריכה] לקריאה נוספת

• צבי יעבץ, המון ומנהיגיו ברומא, הוצאת דביר, 2005