פלגות הלילה המיוחדות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פלגות הלילה, דצמבר 1938
פלגות הלילה במסדר בעין חרוד, 1938

פְּלַגוֹת הלילה המיוחדות (Special Night Squads, פל"מ), שכונתה גם פלוגות האש, הייתה יחידה צבאית בריטית למלחמה כנגד התקוממות, שפעלה במהלך המרד הערבי הגדול (מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט) בצפונה של ארץ ישראל.

היחידה הוקמה ביוני 1938 על ידי "הידיד" אורד צ'ארלס וינגייט, קפטן בצבא הבריטי, שהיה ציוני ובעל קשרים דתיים עמוקים ליהודים ולתנ"ך. הפל"מ התייחדה בשילוב שבין חיילי רגלים בריטיים לנוטרים יהודים, שגויסו באופן לא רשמי מבין אנשי ארגון ההגנה ובתורת הלחימה הייחודית, אותה פיתח וינגייט במיוחד עבור פעילותה. היחידה פעלה רשמית עד ליולי 1939, אך למעשה חדלה לפעול במתכונתה המקורית כבר בינואר של אותה השנה.

שם היחידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמה של היחידה נובע מכך שפעלה בפְּלָגות (squads), קרי כוחות משימה קטנים ללא גודל תקני, שהורכבו לצורך כל מבצע. ביישוב העברי שובש השם והתקבע כ"פלוגות הלילה המיוחדות", אף שגודל היחידה כולה היה כשל פלוגת חיל רגלים בת הזמן.

תורת הלחימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וינגייט גיבש עבור הפל"מ תורת לחימה ייחודית, אשר נבדלה במספר היבטים מזו שהייתה נהוגה בצבא הבריטי בן הזמן. בניגוד לתפיסה שרווחה אז, גרס וינגייט כי חיילים סדירים יכולים לפעול בלילה ובכוחות קטנים מאוד. כן טען וינגייט, כי כוח צבאי מסוגל להגיע לעליונות מודיעינית על פני הכנופיות, באמצעות ניצול מקורות המודיעין של היישוב היהודי מצד אחד, ושמירה קנאית על חשאיות מצד שני.

בין העקרונות, אשר הנחו את פעילות הפל"מ, ניתן למנות את הבאים:

  • אין להסתפק במארבים נייחים ויש לארגן מארבים ניידים
  • יש לבוא במגע עם האויב בקרב
  • יש לנוע במשמרות קטנות בלילות ולהנחית מהלומות פתע על האויב
  • יש לנקוט בתכסיסי הטעיה
  • חובה להכיר את שטח הפעולה לפני הפעולה ולהשיג חומר מודיעיני על האויב
  • יש ליזום פעולות ולא לחכות להיתקלות באויב
  • יש לשמור על חשאיות

מבנה וארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלגות הלילה המיוחדות הורכבה מיחידת מפקדה ומשלוש יחידות משנה ("מחלקות"). מפקדת היחידה כללה את וינגייט עצמו, קצין קישור מטעם הסוכנות היהודית (יצחק שדה, אפרים דקל ואחריו נח סונין) ועשרה נוטרים שטיפלו בענייני המנהלה. כל אחת משלוש המחלקות הורכבה מכיתת חיילים בריטיים ומכיתת נוטרים, כשלושים איש בסך הכול. על המחלקות פיקוד קצינים בריטיים, כלשהם כפופים סמלים או רבי-טוראים בריטיים וכן מפקדי כיתות מטעם ההגנה. במהלך פעילות חריגה, גייס וינגייט נוטרים נוספים, שפעלו במסגרת המשמרות הנעים (מ"ן) והיישובים בסביבה. בסך הכל, עמדו לרשות היחידה בין תשעים ל-120 לוחמים. מפקד המחלקה שמוקמה בעין חרוד, האמפרי אדגר ניקולסון ברידן, היה גם סגנו של וינגייט וממלא מקומו.

הפל"מ הוכפפה ישירות למפקד הבריגדה ה-16, שהייתה אחראית על צפון הארץ. מפקד הבריגדה, הבריגדה ג'ון פולרטון אווטס, תמך ביוזמתו של וינגייט וסייע ליחידה בהקצאת כוח אדם ואמצעים.

פעילות מבצעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרת הפל"מ הוגדרה כ"חיסול הטרור בצפון ארץ ישראל". בתחילה מוקמו המחלקות בעין חרוד, בחניתה ובאיילת השחר, אך לאחר כשבועיים כונסה היחידה כולה בקיבוצים במזרח עמק יזרעאל. המשימה העיקרית שהוטלה על הפל"מ הייתה אבטחת צינור הנפט כירכוכ-חיפה, אשר היה יעד לחבלות חוזרות ונשנות מצד הכנופיות. עיקר מבצעי היחידה כללו סיורים ליליים, לאורך תוואי שהוגדר מראש, במטרה להפתיע את הכנופיות בדרכן לפעילות. כמו כן, ביצעה היחידה מבצעי חיפוש בכפרים, שנחשדו בסיוע לכנופיות. במספר מקרים, ערכה היחידה פשיטות מתוכננות מראש על אתרים שזוהו מראש כבסיסים של הכנופיות, או כמקומות מפגש.

פעילות היחידה הניבה הצלחות מרשימות, שגרמו לירידה משמעותית בפעילות הכנופיות בעמק יזרעאל ובגליל התחתון. ניתוח מבצעי היחידה מעלה, כי במהלך שישה חודשי פעילות גרמו לוחמי הפל"מ לכ-17% מכלל האבידות שנגרמו לכנופיות על ידי הצבא הבריטי וכי היו אחראים לתפיסת כ-19% מכלל אמצעי הלחימה, בשנת 1938 כולה.‏[1] עם זאת, פעולות היחידה היו ידועות בברוטליות שלהן, ותלונות על ברוטליות יתר נשמעו אפילו מחיילי הפלגות עצמם‏[2].

פירוק היחידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וינגייט עזב את היחידה בתחילת אוקטובר 1938, עם צאתו לחופשת מולדת באנגליה. סגנו ביחידה, ברידן, פיקד עליה עד לתחילת ינואר 1939, כאשר גדודו עזב את ארץ ישראל. במקביל, החל להסתמן שינוי לרעה ביחס שלטונות המנדט ליישוב היהודי בארץ ישראל, ולפלגות הלילה המיוחדות בכלל זה. מפקדה של הדיוויזייה השמינית, ברנרד לו מונטגומרי, התנגד לשיתופם של לוחמים יהודים במבצעים התקפיים, והמרכיב הבריטי ביחידה עזב אותה. על הנוטרים, אשר המשיכו לפעול תחת השם "פלגות הלילה המיוחדות", הוטלו משימות חיל מצב ואבטחה. מצב זה נמשך עד ליולי 1939, אז פורקה היחידה רשמית.

השפעה על הכוח המגן[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלגות הלילה המיוחדות מהווה את המקרה הראשון בארץ ישראל, מאז הגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה, שיהודים נטלו חלק בפעילות התקפית במסגרת יחידה צבאית מאורגנת. בשל היותה כה חריגה, זכתה לתמיכתם של בכירי היישוב בעת ההיא, ובראשם משה שרת. רבים מהלוחמים בפל"מ השתלבו בהמשך ביחידות הפלמ"ח ואחר כך בצה"ל וחלקם הגיע לדרגות בכירות. בין לוחמי הפל"מ הבולטים ניתן למנות את אברהם יפה, שמעון אבידן, ישראל כרמי, צבי ברנר, יוסף הראל[3], נחמן בצר, אבינועם סלוצקי, חיים לבקוב. פרט ללוחמים ששירתו ביחידה עצמה, היו אנשים רבים שפעלו יחד עם וינגייט או תחת פיקודו, במסגרת מבצעי הפל"מ. הבולטים שבהם היו יצחק שדה, יעקב דורי, יגאל אלון, משה דיין, פנחס קופל, יגאל פרסמן, גרשון ריטוב וחיים שטורמן.

תורת הלחימה שהנחיל וינגייט, והניסיון שרכשו פקודיו בלוחמת חיל רגלים וכוחות מיוחדים שימשו את ארגון "ההגנה" במשך מרבית שנות פעילותה ואת צה"ל לאחר מכן.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שלומי שטרית, פלגות הלילה המיוחדות (SNS)במרד הערבי – מאפייניה של היחידה ותורת הלחימה שלה במבחן הפעילות הצבאית בכּאוכּב אל-הווא, דבּוריה וח'רבּת ליד-אל עוואדין, 2013, עמ' 142-137. ‏‏
  2. ^ יורם קניוק, אקסודוס - אודיסיאה של מפקד, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1999, עמודים 49-50.
  3. ^ יורם קניוק, אקסודוס - אודיסיאה של מפקד, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1999, עמוד 46, "באחת הפעולות עם וינגייט, נכנס יוסי לכפר בתוך לבנון, הכוח הותקף ויוסי חיסל יחידה שלמה ברימוני-יד. וינגייט כינה אותו מאז "The Bomber" והציע להעניק לו אות הצטיינות.".


כוח המגן העברי – הארגונים הצבאיים הרשמיים של הנהגת ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית בארץ ישראל

פלגות הלילה המיוחדות · פלוגות השדה · המשמר הנע · הנודדת · משמר העם
חיל המשמר · חי"ש · משטרת היישובים העבריים · ההגנה · הבריגדה היהודית · פלמ"ח

ראו גם פקודות המבנה הארצי, ארגונים צבאיים לפני קום המדינה