פלגרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פלגרה
Pellagra NIH.jpg
חולה פלגרה עם פצעים עוריים
שם בלועזית Pellagra
ICD-10
(אנגלית)
E52
ICD-9
(אנגלית)
265.2
DiseasesDB
(אנגלית)
9730
MedlinePlus
(אנגלית)
000342
eMedicine
(אנגלית)
ped/1755 
MeSH
(אנגלית)
D010383

פלגרה (אנגלית: Pellagra) היא מחלה שמקורה במחסור כרוני בוויטמין B3 (ניאצין).

המחסור בוויטמין B3 יכול להתפתח כתוצאה מדיאטה דלת ויטמין B3 או דלת טריפטופאן, בגלל עודף בצריכת הלאוצין או בגלל פגם במערכות הגוף המונע את קליטת הוויטמין. המחלה יכולה להגרם גם משינוי במטבוליזם של חלבון בהפרעות כמו תסמונת קרצינואידית. מחסור בחומצה האמינית ליזין יכולה לגרום גם למחסור בניאצין.

המאפיינים העוריים של חולה בפלגרה

שם המחלה נוצר מהלחם שתי המילים pelle (עור) ו-agra (עבה) - העור המעובה הוא אחד התסמינים של המחלה. עוד בין תסמיני המחלה: עייפות, רגישות לאור השמש, דלקות בעור, הפרעות עיכול, בלבול ולבסוף שיטיון ומוות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוקטור יוסף גולדנברגר, הרופא שמצא את סיבת המחלה

ילידי אמריקה נהגו להשרות ולבשל את גרעיני התירס בתמיסה בסיסית(מים+ בסיס כגון סידן הידרוקסידי), תהליך הגורם לשיחרור ויטמין B3 והחומצה האמינית החיונית טריפטופן. אולם, כשהתירס הובא מ"העולם החדש" לאירופה, אסיה ואפריקה, לא הייתה מודעות לחיוניותו של שלב זה בהכנת מאכלים המבוססים על תירס. באזורים בהם התזונה התבססה על קמח תירס (כמו רומניה, ספרד, צפון איטליה ודרום ארצות הברית) חלו רבים בשל כך בפלגרה.

פלגרה תוארה לראשונה בספרד ב-1735. תיאור זה הוביל לכינוי המחלה בשם "הצרעת האוסטרית" והוא מוכר כתיאור הפתולוגי הראשון של תסמין. בגלל שהמחלה הייתה נפוצה בעיקר באוכלוסיות שמזונן מבוסס על תירס, האמינו במשך שנים כי התירס עצמו נושא בתוכו מרכיב רעיל, או שהוא היה נושא מחלות. היו גם שהאמינו שהוא מועבר על ידי חרקים.

את גורם המחלה גילה הרופא היהודי יליד הונגריה ג'וזף גולדברגר, שערך ניסוי על עצמו ועל עוד 15 מתנדבים, מרביתם אסירים, שזכו לחנינה לאחר השלמת הניסוי בהצלחה. במהלך הניסוי חיו גולדברגר ועוזריו בתנאים דומים לתנאים בהם חיו חולי הפלגרה וכך, תוך כדי אלימינציה של הגורמים האפשריים, מצא גולדברגר את סיבת המחלה‏[1].

תסמינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלגרה מתוארת ברפואה כארבעת ה-D (משום שבאנגלית התסמינים הללו מתחילים באות D): שלשול, דרמטיטיס, שיטיון (דימנציה) ומוות. התסמינים נוספים הם:

  • רגישות גבוהה לאור
  • תוקפנות
  • דרמטיטיס
  • גלוסיטיס
  • נגעי עור אדומים
  • אינסומניה
  • חולשה
  • בלבול מנטלי
  • אטקסיה (שיתוק)
  • שלשול
  • קרדיומיופטיה מורחבת (הרחבה של החדרים בלב)
  • שיטיון

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הרווי דיי, הרופא הזריק לעצמו חיידקי צרעת, מעריב, 1 במרץ 1964, עמ' 10

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P medicine.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא רפואה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.