פלוסיום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פלוסיום (עיר עתיקה)
מדינה / טריטוריה Flag of Egypt.svg  מצרים
קואורדינטות 31°02′35″N 32°32′27″E / 31.04306°N 32.54083°E / 31.04306; 32.54083קואורדינטות: 31°02′35″N 32°32′27″E / 31.04306°N 32.54083°E / 31.04306; 32.54083
אזור זמן UTC +2

פלוסיוםיוונית: Πηλούσιον) הייתה עיר בקצה המזרחי של הדלתא של הנילוס, כ-30 קילומטר מדרום מזרח לעיר המודרנית פורט סעיד. במהלך ההיסטוריה ניתנו לעיר שמות שונים. בעת מצרים העתיקה נודעה העיר תחת השם סינה או פר-אמון (מקדש-אמון), בעברית ידועה העיר בשם סין[1] וכיום, בערבית ידוע האתר בשם תל אל-פראמא. (בערבית: الفرما). התרגום הירושלמי (שמות, פרק א', פסוק י"א) מזהה את פילוסין עם רעמסס המקראית.

פלוסיום הייתה העיר הגדולה במזרח מצרים התחתונה, ועם בנייתה שימשה כנמל על גדות הכנף המזרחית של דלתת הנילוס, שמה הקדום נגזר מהמילה המצרית לבוץ. החל מהמאה הראשונה נסתם הנמל בסחף של חול מהדלתה וקו החוף התרחק מהעיר ובמאה השלישית כבר הייתה העיר מרוחקת כ-4 מייל מהים התיכון. מיקומה האסטרטגי של פלוסיום הציב אותה כמבצר גבול השומר על הכניסה למצרים ממזרח, מכוון הסהר הפורה, והעיר הייתה לזירת קרבות מול אויבים שניסו לפלוש למצרים בדרך היבשה. בעת העתיקה התבססה כלכלת העיר וסביבתה על הפשתן שהיה מוצר מבוקש וסיביו, זרעיו וחלקים אחרים שימשו לייצור בד, צבע, נייר, רשתות דייג וסבון. הסופר, חוקר הטבע ואיש הצבא והצי הרומי פליניוס הזקן כותב על פשתן פלוסיום בספרו תולדות הטבעלטינית: Historia Naturalis) ואף נתן לו את השם הלטיני linum Pelusiacum. במשנה[2] נאמר שהכהן הגדול היה לובש ביום הכיפורים בגדי פשתן יקרים ומשובחים מפילוסין.

בשנת 525 לפנה"ס נכבשה פלוסיום על ידי הצבא הפרסי בראשותו של המלך כנבוזי השני לאחר קרב מכריע הידוע בשם קרב פלוסיום בו הוכה הצבא המצרי וחיל המצב של פלוסיום שוק על ירך, המבצר נכנע והדרך למצרים נפתחה. על פי הרודוטוס, התנהג כנבוזי באכזריות רבה בהיותו במצרים. הוא הוציא להורג את פרעה פסמתיך השלישי, בנו של יעחמס השני (ביוונית - אמסיס) יחד עם אצילים נוספים, התעלל בשבויים, והרג נשים וילדים. בזז את המקדשים וחילל את קדשי המצרים.

בשנת 333 לפנה"ס פתחה פלוסיום את שערייה בפני אלכסנדר הגדול.

במהלך המלחמה הקואלה-סורית השישית שימשה פלוסיום זירת קרבות עזים בין הצבא הסלאוקי לבית תלמי. במהלך הראשון של המלחמה נפגשו הצבאות ליד פלוסיום, בשנת 169 לפנה"ס והקרב הסתיים בתבוסה מוחצת לצבא המצרי. המצודה נכנעה לפני הצבא הסורי ובעקבות כניעתה נפתחה הדלת ללב הממלכה התלמית.

בשנת 48 לפנה"ס נרצח גנאיוס פומפיוס מגנוס בפלוסיום. פומפיוס, מתחרהו הגדול של יוליוס קיסר, ויריבו במלחמת אזרחים במסגרת מאבקי הטריאומווירט הראשון נאלץ לברוח מרומא ולאחר תבוסתו בקרב פארסלוס, בשנת 48 לפנה"ס נאלץ לנוס על חייו למצרים. בפלוסיום נתפס על ידי המלך תלמי ה-13 וביקש ממנו מקלט מדיני. אנשי תלמי ערפו את ראשו, והגישו כמתנה לקיסר, אשר הגיע לעיר כמה ימים לאחר מכן. מסופר כי למרות יריבותם, ביכה קיסר על אובדן שותפו משכבר, קונסול של רומא, והוציא להורג את הרוצח.

בחודש דצמבר 639 יצא עמר אבן אל-עאץ המצביא המוסלמי מאל עריש, דרך מדבר סיני לכבוש את מצרים עם גדוד של 4,000 חיילים ערבים, וככל הנראה כוח כוח נוסף של חיילים ביזנטים ופרסים שהתאסלמו. בתחילת 640 הופיעו המוסלמים מול חומות פלוסיום. לאחר מצור של כחודשים וחצי נכבשה העיר בהסתערות על החומות, חומות העיר, כנסיות, הנמל והספינות שעגנו בו נשרפו. שורות הצבא המוסלמי שהדלדלו במהלך המצור התמלאו על ידי בדואים תושבי חצי האי סיני שהשמועה על כיבוש פלוסיום והתקווה לבזוז את אוצרות מצרים העבירו את נאמנותם לצד המוסלמי.

בשנת 1117 נכבשה פלוסיום על ידי הצלבנים בראשות בלדווין הראשון, מלך ירושלים שהחריב את העיר. מאז לא שוקמו ביצוריה והאתר שקע בתהום הנשיה ונעלם לחלוטין מדפי ההיסטוריה.

בלוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה-20 נקרא האזור "בלוזה" (שיבוש ערבי של השם היווני). אזור בלוזה היה מוקד לעימותים בין צה"ל וצבא מצרים במלחמות ששת הימים, ההתשה ויום הכיפורים.

האתר, הנמצא בשטח מחוז איסמעיליה, נחשב כיום לשולי. באתר נערכו חפירות חלקיות שחשפו שרידים מהעיר הרומאית-ביזנטית.‏[3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר יחזקאל, פרק ל', פסוק ט"ו: "וְשָׁפַכְתִּי חֲמָתִי עַל סִין מָעוֹז מִצְרָיִם וְהִכְרַתִּי אֶת הֲמוֹן נֹא".
  2. ^ משנה, מסכת יומא, פרק ג', משנה ז'.
  3. ^ פלוסיום, באתר www.archaeology.org.