פלורידה פנתרס
| פלורידה פנתרס | |||||||||
|
|||||||||
| חטיבה | מזרחית | ||||||||
| בית | דרום-מזרחי | ||||||||
| היסטוריה | פלורידה פנתרס (1993 - ההווה) | ||||||||
| בעלים |  "סנרייז ספורטס אנד אנטרטיינמנט" |
||||||||
| מאמן |  קווין דינין |
||||||||
| אליפויות | 0 | ||||||||
| אתר אינטרנט | http://panthers.nhl.com | ||||||||
פלורידה פנתרס (באנגלית: Florida Panthers) היא קבוצת הוקי קרח מקצוענית מסנרייז, פלורידה, ארצות הברית, המשחקת בליגת ה-NHL בה היא חברה בבית הדרום-מזרחי שבחטיבה המזרחית. סנרייז היא פרבר של מיאמי.
הקבוצה נוסדה ב-1993 והחלה לשחק ב-NHL בעונת 1993/94, והיא הקבוצה הדרומית ביותר ב-NHL. הכינוי הנפוץ לקבוצה הוא ה"קאטס" (Cats - "חתולים").
הפנתרס לא זכו מעולם בגביע סטנלי.
תוכן עניינים |
היסטוריה [עריכה]
1994 - 1995: התחלה מעודדת [עריכה]
פלורידה פנתרס הוקמה ב-1993 על ידי וויין הויזנגה, איש עסקים בעל מספר חברות גדולות שהידועה בהן היא רשת השכרת הסרטים בלוקבסטר. הויזנגה היה גם בעל אחזקות מיעוט בקבוצת ה-NFL מיאמי דולפינס, ובמקביל לעבודה על הקמת הפנתרס הקים גם את קבוצת הבייסבול פלורידה מארלינס. הפנתרס השלימה את כניסתה של ה-NHL לפלורידה שנה אחרי שטמפה ביי לייטנינג הוקמה באזור מפרץ טמפה.
הפנתרס החלה את העונה הראשונה שלה, עונת 1993/94, כקבוצה ביתית נוספת במיאמי ארינה, ביתה של קבוצת ה-NBA מיאמי היט. בעקבות דראפט התרחבות שנועד לגייס עבורה סגל ראשוני, שמה הקבוצה את ידה על מספר שחקנים משמעותיים, ובראשם השוער ג'ון ונביסברוק שהגיע לאחר תשע עונות בניו יורק ריינג'רס והחלוץ הוותיק סקוט מלנבי. בדראפט הרגיל של אותו קיץ זכתה הקבוצה בחלוץ צעיר ומבטיח, רוב נידרמאייר. המאמן היה מאמן ותיק ובעל שם בליגה, רוג'ר נילסון, שסיגל לקבוצה סגנון הגנתי שזכה לביקורת מצד שאר קבוצות הליגה. הקבוצה סיימה את עונתה הראשונה עם מאזן של 33 ניצחונות, 34 הפסדים ו-17 תיקו - 83 נקודות בטבלה, מאזן מצוין יחסית לקבוצת התרחבות, אולם לקבוצה חסרה נקודה אחת נוספת כדי לעלות לפלייאוף.
את עונת 1994/95 המקוצרת סיימו הפנתרס שוב עם מאזן קרוב למאוזן, וגם הפעם חסרה לה נקודה בודדת כדי לתפוס מקום בפלייאוף. הפנתרס הציגו באותה עונה מגן מבטיח שנבחר ראשון על ידם בדראפט, אד ג'ובנובסקי. למרות ההצלחה היחסית פוטר נילסון מאימון הקבוצה, ואל נעליו נכנס דאג מקלין.
ריצת הפלייאוף של 1996 [עריכה]
התחלה חזקה של העונה ותוצרת התקפית נאה של מלנבי ונידרמאייר, בתוספת עונת פריצה של המגן הסלובקי רוברט שוולה, הביאו את הפנתרס בפעם הראשונה למאזן חיובי בסיום העונה הרגילה ומקום בפלייאוף.
גם את ריצת הפלייאוף שלה החלה הקבוצה בצורה משכנעת כשעלתה ליתרון 3:0 בסדרה מול בוסטון ברואינס ולבסוף השלימה ניצחון 4:1 בסדרה. בסיבוב השני חזרה הקבוצה מפיגור 2:1 בסדרה מול פילדלפיה פליירס, ניצחה את שלושת המשחקים הבאים העלתה לגמר החטיבה המזרחית.
בגמר החטיבתי פגשו הפנתרס את פיטסבורג פינגווינס. הפנתרס נקלעו לפיגור 3:2 בסדרה, וניצחו במשחק השישי במיאמי כדי לכפות משחק שביעי ומכריע בפיסטבורג. בעזרת משחק מצוין של ונביסברוק בשער ניצחו הפנתרס וזכו בעלייה היסטורית לסדרת גמר גביע סטנלי.
סדרת הגמר הסתיימה באכזבה, כאשר קולורדו אוולאנש הביסה את הפנתרס בארבעה משחקים.
"שנת העכברוש" [עריכה]
מנהג אוהדים מוזר אפיין את אותה עונה. לפני המשחק הביתי הראשון של העונה התרוצץ עכברוש בחדר ההלבשה של הפנתרס. סקוט מלנבי הרג את העכבר במכה ממקל ההוקי שלו. במשחק עצמו כבש מלנבי שני שערים. הצירוף המוזר כונה בידי ג'ון ונביסברוק "rat trick", משחק מילים על הביטוי "hat trick" (שלושער).
כשהסיפור התפרסם החלו אוהדים בודדים של הפנתרס להשליך עכברי צעצוע עשויים מגומי אל זירת הקרח כשהפנתרס הבקיעו שער. המנהג הלך והשתרש בקרב הקהל של הפנתרס, ובזמן מרוץ הפלייאוף של הקבוצה כבר נזרקו אלפי עכברי צעצוע לאחר כל שער, דבר שגרם לעיכובים משמעותיים במשחק.
בצירוף מקרים, 1996 הייתה גם "שנת העכברוש" לפי לוח השנה הסיני. לכן נקראת העונה הזו עד היום "שנת העכברוש" בפי אוהדי הפנתרס.
המנהג גרם ל-NHL לקבוע חוק חדש בסיום העונה, לפיו במקרה שהקהל משליך חפצים לקרח רשאים השופטים לשרוק עבירת delay of game (עיכוב המשחק) נגד הקבוצה הביתית ולהרחיק שחקן שלה ל-2 דקות. בעקבות שינוי החוק פסק המנהג ולא המשיך לעונות הבאות.
1997 - 2000: תקוות גדולות ושקיעה בבינוניות [עריכה]
כמו בעונה הקודמת, גם בעונת 1996/97 החלו הפנתרס בצורה מצוינת את העונה, אולם נחלשו בהמשכה וסיימו רק במקום הרביעי במזרח. בפלייאוף, מול ניו יורק ריינג'רס, ניצחו הפנתרס במשחק הראשון, אולם נוצחו בארבעת הבאים והודחו.
עונת 1997/98 הייתה החלשה ביותר של הקבוצה מאז היווסדה, כאשר גם פיטוריו של המאמן מקלין לא הועילו. הקבוצה סיימה במאזן חלש ובמקום השישי והלפני אחרון בבית האטלנטי.
עונת 1998/99 הייתה שנה של התחדשות בקבוצה. את הקבוצה אימן מאמן חדש, טרי מארי. במסגרת ארגון מחדש של ה-NHL מצאו עצמם הפנתרס בבית חדש, הבית הדרום-מזרחי. הם גם עזבו את ה"מיאמי ארינה" ועברו לאולם החדש שנבנה עבורם בסנרייז. על הקרח הציגו הפנתרס את החלוץ הרוקי מרק פאריש שסיפק תוצרת התקפית מרשימה בתחילת העונה, אולם נעצר בהמשכה. הנהלת הקבוצה חשה שהמקום בפלייאוף נמצא בסכנה ויזמה עסקת ענק, בעקבותיה הגיע לקבוצה מונקובר קנאקס אחד הכוכבים הגדולים של הליגה, החלוץ הרוסי פאבל בורה. למרות שהפגין רמה גבוהה סבל בורה מפציעות רבות שהגבילו את נוכחותו במשחקים, והפנתרס אכן החמיצו בסופו של דבר את הפלייאוף.
בעונת 1999/2000 הצדיק פאבל בורה את רכישתו כאשר כבש 58 שערים וסיים את העונה הרגילה כמבקיע השערים המצטיין של הליגה, תואר שזיכה אותו בגביע מוריס "רוקט" רישאר. הפנתרס סיימו עם 43 ניצחונות ו-98 נקודות בטבלה - המאזן הטוב בתולדותיהם, אולם בפלייאוף נחלו הפנתרס שוב אכזבה כשהובסו על ידי ניו ג'רזי דווילס בארבעה משחקים בהם כבשו חמישה שערים בלבד.
2001 - ההווה: מאבקים וכישלונות [עריכה]
למרות עונה מצוינת נוספת של פאבל בורה עם 59 שערים, והצטיינות של השוער הצעיר רוברטו לואונגו, נכשלו הפנתרס בעונת 2000/01 וסיימו את העונה הרגילה במאזן חלש מאד שלא הספיק לפלייאוף.
בעונת 2001/02 הגיע לקבוצה החלוץ ולרי בורה, אחיו הצעיר של פאבל, אולם גם האיחוד בין האחים לא עזר לשפר את מצבה של הקבוצה. הבעלים החדשים שקנו את הקבוצה באותו קיץ - קבוצה של שמונה משקיעים שונים - החליטו לבנות אותה מחדש, ועם תום מועד ההעברות של העונה העבירו את פאבל בורה מהקבוצה. הפנתרס סיימו עם מאזן דומה לעונה הקודמת ורחוק ממקום בפלייאוף.
שתי העונות הבאות אופיינו ביכולת גבוהה של רוברטו לואונגו, שביסס את עצמו כאחד השוערים הטובים בליגה, אולם הפנתרס הפגינו יכולת התקפית שהייתה בין הגרועות בליגה והמאזנים שלהם נותרו רעים מאד. באף עונה מתחילת העשור לא הגיעה הקבוצה לסף 30 הניצחונות. במקביל ניזוקה הקבוצה ממאבקי כוח בצוות הניהולי והמקצועי שלה.
בשאר העשור שיפרה הקבוצה את מאזניה ועברה את 30 הניצחונות בכל עונה, כאשר בעונת 2008/09 הגיעה ל-41 ניצחונות - המאזן השני הטוב ביותר שלה, אולם גם המאזנים המשופרים יחסית לא הספיקו לפלייאוף. האירוע הבולט של המחצית השנייה העשור היה עסקת ענק עם ונקובר קנאקס במסגרתה ויתרו הפנתרס על השוער המצטיין רוברטו לואונגו, מהלך שהתברר כשגיאה קשה כאשר מחליפיו לא הגיעו לרמתו.
בעונת 2010/11 ירדה הקבוצה בביצועיה וסיימה אותה אחרונה בבית הדרום-מזרחי עם 30 ניצחונות ו-72 נקודות בלבד. במהלך העונה ויתרו הפנתרס על קורי סטילמן הוותיק שהועבר לקרוליינה הוריקנס.
חלושה גדולה של הבית הדרום-מזרחי בעונת 2011/12 איפשרה לפנתרס, למרות מאזן של 38 ניצחונות ו-94 נקודות בלבד, לזכות באליפות הבית ולשוב לפלייאוף לראשונה מזה 12 שנים. בפלייאוף, למרות יתרון ביתיות ויתרון של 3:2 בסדרה, נוצחו הפנתרס בסיבוב הראשון על ידי ניו ג'רזי דווילס בשבעה משחקים. עונה אחת לאחר מכן הידרדרה הקבוצה וסיימה במקום האחרון את הבית הדרום-מזרחי, למרות שהבית נותר החלש בליגה.
סגל שחקנים [עריכה]
|
|
קישורים חיצוניים [עריכה]
| ליגת ה-NHL | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| החטיבה המזרחית | החטיבה המערבית | ||||
| הבית האטלנטי | הבית הצפון-מזרחי | הבית הדרום-מזרחי | הבית המרכזי | הבית הצפון-מערבי | הבית הפסיפי |
| ניו ג'רזי דווילס | אוטווה סנטורס | וושינגטון קפיטלס | דטרויט רד וינגס | אדמונטון אוילרס | אנהיים דאקס |
| ניו יורק איילנדרס | באפלו סייברס | ויניפג ג'טס | נאשוויל פרדטורס | ונקובר קנאקס | דאלאס סטארס |
| ניו יורק ריינג'רס | בוסטון ברואינס | טמפה ביי לייטנינג | סנט לואיס בלוז | מינסוטה ויילד | לוס אנג'לס קינגס |
| פיטסבורג פינגווינס | טורונטו מייפל ליפס | פלורידה פנתרס | קולומבוס בלו ג'אקטס | קולורדו אוולאנש | סן חוזה שארקס |
| פילדלפיה פליירס | מונטריאול קנדיאנס | קרוליינה הוריקנס | שיקגו בלאקהוקס | קלגרי פליימס | פיניקס קויוטיס |
