פלורנטינו פרס
.jpg) | |
| לידה |
8 במרץ 1947 (בן 77) מדריד, ספרד |
|---|---|
| שם לידה |
Florentino Pérez Rodríguez  |
| מדינה |
 ספרד |
| מקום מגורים |
מדריד |
| ידוע בשל | נשיא ריאל מדריד |
| השכלה | האוניברסיטה הפוליטכנית של מדריד |
| עיסוק | איש עסקים, מהנדס אזרחי, פוליטיקאי |
| תפקיד |
נשיא ריאל מדריד מנכ"ל ויו"ר קבוצת ACS |
| תקופת כהונה |
2000–2006 2009–הווה (נשיאות ריאל מדריד) |
| מפלגה |
המפלגה הדמוקרטית הרפורמית, Union of the Democratic Centre |
| השקפה דתית |
נצרות קתולית |
| בת זוג | מריה אנחלס סנדובאל |
| מספר צאצאים | 3 |
|
www | |
  | |
פלורנטינו פרס רודריגס (בספרדית Florentino Pérez Rodríguez; נולד ב-8 במרץ 1947) הוא איש עסקים, מהנדס אזרחי, פוליטיקאי לשעבר ספרדי ונשיא ריאל מדריד הנוכחי, וכן גם המנכ"ל והיו"ר של קבוצת ACS (אנ'), חברת בנייה, אשר נסחרת במדד IBEX 35 (אנ'), המדד העיקרי בספרד.
עיסוקיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרס למד באוניברסיטה הפוליטכנית במדריד.[1]
הוא הצטרף למפלגת "איחוד המרכז הדמוקרטי" בשנת 1979, ולתקופה קצרה כיהן בחבר במועצת העיר מדריד.[2]
בשנת 1986 התמודד בבחירות הכלליות בספרד כמועמד במפלגה הרפורמית הדמוקרטית (Partido Reformista Democrático) וכיהן כמזכ"ל הכללי של המפלגה.
בשנת 1993 מונה לתפקיד סגן נשיא חברת "OCP Construcciones". לאחר ההתמזגות של OCP עם "Gines y Navarro" לחברת "Actividades de Construcción y Servicios" (ACS) בשנת 1997, התמנה לנשיא החברה החדשה.
נכון לשנת 2019 הוא עומד בראש קבוצת ACS (אנ'), חברת הבנייה הגדולה בספרד, והונו נאמד בכ-2.2 מיליארד דולר.[3]
נשיא ריאל מדריד[עריכת קוד מקור | עריכה]
כהונה ראשונה (2000–2006)[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוא נכנס לתפקיד נשיא בשנת 2000, והביס את הנשיא הקודם, לורנסו סאנס. סאנס הניח שגביעי ליגת האלופות האחרונים בשנים 1998 ו-2000 יבטיחו לו את ניצחונו בבחירות, אך הקמפיין של פרס, שהדגיש שוב את הבעיות הכספיות של המועדון וטענות על ניהול גרוע של הדירקטורים הקודמים, הוכיח אחרת. הבטחת פרס להביא את לואיס פיגו מהיריבה הגדולה ברצלונה מילאה תפקיד מכריע בבחירות. פרס נבחר מחדש בשנת 2004 עם תמיכת 94.2% מכלל הקולות.
פיגו גם סימן את תחילת המדיניות של פרס להביא בסכומי עתק את אחד משחקני הכדורגל הטובים בעולם לריאל מדריד בכל עונה. האסטרטגיה נודעה בתחילה בשם "זידאנים ופאבונים" (Zidanes y Pavones) - כלומר בה הכוכבים ישחקו לצד ה"קנטראנוס" (Canteranos, שחקני הבית ממחלקות הנוער), אך במהרה נקראו השחקנים הפופולריים "גאלקטיקוס" (Los galáctico). בשנת 2001 זינדין זידאן מיובנטוס תמורת שיא עולמי בדמי העברה של 77.5 מיליון אירו. אחריו הגיע רונאלדו ב-2002, דייוויד בקהאם ב-2003, מייקל אואן בשנת 2004 ורוביניו למשך תקופה קצרה בשנת 2005. בתחילה, המדיניות של פרס פעלה בהצלחה רבה, שכן הסגל נבנה סביב כל גלקטיקו חדש שבא והקבוצה הייתה מאוזנת היטב בין ההתקפה להגנה. בשנותיו הראשונות בתפקיד זכתה ריאל מדריד בשתי אליפויות ספרד ובגביע אירופה התשיעי שלה.
פרס טען להצלחה בכיסוי חובות המועדון, אך מנגד, הדירקטור רמון קלדרון סתר זאת.
קלוד מאקללה שנחשב לקשר מהטובים בעולם בזמנו, אך לא הוערך מספיק בריאל, עזב לצ'לסי בקיץ 2003. מעונת 2003/2004 ואילך, לאחר עזיבתם של המאמן ויסנטה דל בוסקה ומאקללה, ריאל מדריד לא הצליחה לזכות בשום תואר.
למרות שמדיניותו של פרס הביאה להצלחה כלכלית מוגברת על בסיס ניצול הפוטנציאל השיווקי הגבוה של המועדון ברחבי העולם, במיוחד באסיה, היא הייתה נתונה תחת ביקורת גוברת בגלל התמקדות רבה מדי בשיווק המותג ריאל מדריד ולא מספיק בכדורגל. פרס הודיע על התפטרותו ב-27 בפברואר 2006, והודה בכך שהקבוצה והמועדון בכללותו זקוקים לכיוון חדש.
כהונה שנייה (2009–הווה)[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-14 במאי 2009 הודיע פרס על מועמדותו לנשיאות ריאל מדריד במסיבת עיתונאים שערך במלון ריץ מדריד. ב-1 ביוני 2009, בהתחשב בכך שהוא היה המועמד היחיד שהצליח להפקיד את הערבות של 57,389,000 אירו הנחוצים כדי להתמודד לנשיאות, הוכרז פרס כנשיא החדש של ריאל מדריד.[4]
פרס המשיך במדיניות הגלקטיקוס שהחלה בקדנציה הראשונה. ב-8 ביוני 2009, הוא קנה את קאקה ממילאן תמורת מעט פחות מ-60 מיליון ליש"ט. ואילו ב-11 ביוני, מנצ'סטר יונייטד קיבלה הצעה של כ-80 מיליון ליש"ט תמורת כריסטיאנו רונאלדו, מה שישבור שוב את שיא העולם. ב-25 ביוני הודיעו פרס וריאל מדריד על החתמת ראול אלביול, בלם ולנסיה, תמורת 15 מיליון אירו. ב-1 ביולי, פרס קנה את כרים בנזמה מאולימפיק ליון תמורת תשלום של לפחות 30 מיליון ליש"ט, שעשוי לגדול ל-35 מיליון ליש"ט, תלוי בביצועי השחקן.
ב-5 באוגוסט 2009 אישרה ריאל מדריד את חתימתו של צ'אבי אלונסו מליברפול תמורת 30 מיליון ליש"ט. אלונסו הפך לשחקן ליברפול השני שהצטרף לריאל מדריד באותו חלון העברות לאחר שהמגן אלברו ארבלואה עבר תמורת 5 ליש"ט לסנטיאגו ברנבאו ביולי.
ב-31 במאי 2010 הציג פרס את ז'וזה מוריניו כמאמן החדש של ריאל מדריד בחוזה של 6.8 מיליון ליש"ט.
במהלך שלוש השנים הבאות, פרס הביא הרבה שחקנים חדשים לקבוצה, ביניהם ילד הפלא הגרמני מסוט אוזיל ואנחל די מריה, ששניהם משכו תשומת לב ממועדוני הכדורגל המובחרים של אירופה במהלך מונדיאל 2010 בדרום אפריקה. סגל זה חווה הצלח המקומית זו בשנים 2011 ו-2012, בהן זכה המועדון בגביע המלך ובאליפות ספרד. עם זאת, חוסר ההצלחה של המועדון בליגת האלופות, ועונת 2012/2013 המאכזבת, עודדו את מוריניו לעזוב למועדונו לשעבר צ'לסי.
ב-2 ביוני 2013 הוענק לפרס כהונה רביעית כנשיא ריאל מדריד, והוא הביא את קרלו אנצ'לוטי להחליף את מוריניו. אוזיל וגונסאלו היגוואין נמכרו לארסנל ונאפולי בהתאמה, בתחילת העונה, כדי להבטיח מקום עבור לוקה מודריץ' וכרים בנזמה בסגל הראשון. פרס רכש גם את הכדורגלן הוולשי וכדורגלן השנה בפרמייר ליג גארת' בייל, שנרכש מטוטנהאם הוטספר תמורת תשלום שדווח כי הוא נמצא בסביבות 86 מיליון ליש"ט, ושבר שוב את השיא העולמי. שני כישרונות ספרדיים מבטיחים, הפליימייקר איסקו והקשר אסייר אייארמנדי, נרכשו גם הם על ידי פרס לפני תחילת העונה. העונה שלאחר מכן התגלתה כהצלחה מסחררת, שכן ריאל מדריד זכתה בגביע המלך ובתואר ליגת האלופות העשירי שלה.
במהלך חלון העברות בקיץ 2014, פרס הביא את כוכבי מונדיאל 2014 חאמס רודריגס, טוני קרוס וקיילור נבאס לריאל מדריד בעלות כוללת של 95 מיליון ליש"ט, כמו גם את חאבייר הרננדס בעסקת השאלה ממנצ'סטר יונייטד. כתוצאה מהתחרות ההולכת וגוברת על מקום בהרכב וסכסוכי שכר, עזב אנחל די מריה את המועדון למנצ'סטר יונייטד תמורת שיא בריטי של 60 מיליון ליש"ט דמי העברה. צ'אבי אלונסו עזב במהלך אותו חלון העברות והצטרף לבאיירן מינכן. בינואר 2015 שוב הראה פרס את שרירו בשוק ההעברות כאשר ריאל מדריד החתימה את הנורווגי מרטין אודגור בן ה-16 לאחר תחרות עם רבים מהמועדונים הגדולים באירופה, כולל באיירן, ברצלונה וארסנל.
בשנת 2019 החתים את אדן הזאר מצ'לסי עבור 100 מיליון יורו.
תארים בתקופת נשיאותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ליגת האלופות (6) – 2001/2002, 2013/2014, 2015/2016, 2016/2017, 2017/2018, 2021/2022
- גביע העולם למועדונים (4) – 2014, 2016, 2017, 2018
- הגביע הביניבשתי (1) – 2002
- הסופר קאפ האירופי (5) – 2002, 2014, 2016, 2017, 2022
- אליפות ספרד (6) – 2000/2001, 2002/2003, 2011/2012, 2016/2017, 2019/2020, 2021/2022
- גביע המלך הספרדי (2) – 2010/2011, 2013/2014
- הסופר קאפ הספרדי (6) – 2001, 2003, 2012, 2017, 2020, 2022
- יורוליג (2) – 2014/2015, 2017/2018
- הגביע הבין-יבשתי בכדורסל (1) – 2015
- אליפות ספרד בכדורסל (6) – 2004/2005, 2012/2013, 2014/2015, 2015/2016, 2017/2018, 2018/2019
- גביע המלך הספרדי בכדורסל (6) – 2012, 2014, 2015, 2016, 2017, 2020
- הסופר קאפ הספרדי בכדורסל (7) – 2012, 2013, 2014, 2018, 2019, 2020, 2021
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של פלורנטינו פרס- פלורנטינו פרס באתר ריאל מדריד
נדן פלדמן, ספורט | אלופת החובות, באתר TheMarker, 30 בנובמבר 2014
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "#677 Florentino Perez". Forbes. 5 במרץ 2008.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ forbes
- ^ "Florentino Perez". Forbes.
- ^ "Perez to return as Real president". BBC Sport. 1 ביוני 2009. נבדק ב-3 ביוני 2009.
{{cite news}}: (עזרה)