משפט פלילי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

המשפט הפלילי בא להסדיר את חיי החברה כחברה, על ידי הגדרת התנהגויות מסוימות כבלתי-חוקיות, וזאת באמצעות כללי עשה ואל-תעשה. אדם המפר כללים אלה יוחשד בביצוע עבירה פלילית, עלול לעמוד לדין, ולהיענש בהתאם לעונשים הקבועים בחוק. המשפט הפלילי חל על תחום מצומצם של התנהגויות אנטי-חברתיות, ובא לקבוע כללי הימנעות מהתנהגויות אלו באמצעות הרתעה, העמדה לדין ענישה וקלון. המשפט הפלילי מאופיין בכך שהחברה רואה את האינטרס לאכיפתו מוטל קודם כל על המדינה, באמצעות התביעה הכללית, אף כי הנפגע העיקרי מההתנהגות הפלילית יהא מתלונן פרטי אחר בחברה.

תוכן עניינים 1 מהי התנהגות פלילית? 2 המשפט הפלילי בישראל 2.1 התפתחות חקיקתית היסטורית 2.2 עקרונות דיני העונשין 3 יסודות העבירה הפלילית 3.1 היסוד העובדתי (actus reus) 3.2 היסוד הנפשי (mens rea) 3.3 קשר סיבתי 4 הרחבת האחריות הפלילית 4.1 עבירת הנסיון 4.2 שותפות לדבר עבירה 4.3 אחריות המשדל 4.4 אחריות המסייע 4.5 הקלות למסייע למשדל ומנסה 5 הגנות מפני אחריות הפלילית 6 לקריאה נוספת

[עריכה] מהי התנהגות פלילית?

התנהגות פלילית היא התנהגות המנוגדת לדין הפלילי - קרי: חוק העונשין ושורת חוקים אחרים והוראות עבירה בחוקים נוספים. יש סוגים שונים של התנהגויות פליליות, וההגדרות להתנהגות כ'פלילית' (כמו גם התייחסות למעשים מסוימים) משתנות ממדינה למדינה ומחברה לחברה. עם זאת, יש מספר מעשים המוגדרים כעבירות פליליות במרבית המדינות והחברות האנושיות, כגון:רצח גניבה אונס. לעתים, קשה למתוח את קו הגבול בין התנהגות פלילית לשאינה כזו, אך בדיוק למטרה זו קיימים בתי המשפט. דוגמה לכך, הוא סעיף 431 לחוק העונשין – 'עבירת העושק' (עבירה הנמצאת בחלק משיטות המשפט הקונטיננטלי) הקובעת כי: המנצל את המצוקה, החולשה הגופנית או השכלית, חוסר הניסיון וקלות הדעת – דינו מאסר שנה. הקושי טמון בכך שעושק קיים, במידה זו או אחרת, בכל עיסוק מסחרי. התפקיד ליצור את ההבדל, בין 'עושק' פלילי לבין עיסוק מסחרי לגיטימי, מוטל על בית המשפט.

[עריכה] המשפט הפלילי בישראל

[עריכה] התפתחות חקיקתית היסטורית

הקודקס הראשון שהגדיר את המשפט הפלילי בארץ ישראל היה קודקס פלילי עות'מאני, שהושפע מתערובת של חוק מוסלמי וקודקס צרפתי. ב-1936 ביטלו הבריטים את הקודקס הפלילי העות'מאני, והכניסו לתוקף את פקודת החוק הפלילי-1936, המבוססת על המשפט הפלילי האנגלי.

עם הקמת מדינת ישראל נקבעה המשכיות לחוק שהיה קיים ערב הקמת המדינה בס' 11 לפקודת סדרי השלטון והמשפט. מאז הקמת המדינה נעשו בחוק הפלילי תיקונים לא מעטים, ורובם נעשו - לא בחלק הכללי - אלא בחלק הספציפי של פקודת החוק הפלילי. בחלק הכללי הוחלף פרק הענישה, ולפעמים בוטלו עונשים מסוימים והוספו חדשים.

בשנת 1977 ערכה ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת את פקודת החוק הפלילי מחדש, וביצעה קודיפיקציה לדיני העונשין, ושילבה בה את כל התיקונים, ויצרה את חוק העונשין, התשל"ז-1977, שהוא נוסח חדש ונוסח משולב של החקיקה שקדמה לו.

חוק העונשין המשיך לעבור שינויים רבים, הן מפאת היקפו והן מפאת רגישות הנושאים שהוא עוסק בהם.

בשנת 1994 נכנס לתוקף תיקון 39 לחוק העונשין, שהוא התיקון המרכזי לחוק, אשר החליף את כל החלק הכללי לחוק העונשין (סעיפים 1-34 לחוק בוטלו, ובמקומם נכנסו סעיפים חדשים).

בתחילת שנת 2006 אישרה הכנסת את תיקון מס' 90 לחוק.

בקביעת נוסח החוק השתתפו מומחים רבים, גם מן האקדמיה, ובהם פרופ' שניאור זלמן פלר ופרופ' מרדכי קרמניצר.

[עריכה] עקרונות דיני העונשין

• עקרון החוקיות: קובע כי אין עבירה ואין עונש אלא בחוק או על-פי חוק או מכוח חוק. עקרון זה מוצא ביטויו בסעיף 1 לחוק העונשין ונגזר מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

• עקרון אי ענישה למפרע: חיקוק היוצר עבירה לא יחול על מעשה שנעשה לפני יום תחילתו; חיקוק הקובע לעבירה עונש חמור מזה שנקבע לה בשעת ביצוע העבירה, לא יחול על מעשה שנעשה לפני תחילתו.

• עקרון היסוד העובדתי(=Actus Reus): קובע כי אין להטיל אחריות פלילית על אדם אלא אם ישנו יסוד פיזי של התנהגות פלילית, משמע סכנה של ממש לאינטרס הציבורי. לא די בכוונה פלילית, או מחשבה פלילית כדי להטיל אחריות פלילית - ויש צורך, קודם כל, בהתנהגות פלילית. לפיכך, אין מטילים אחריות פלילית על מידה מינימלית של פגיעה באינטרס הציבורי, ואין מענישים על כוונות בלבד ועל מחשבות בלב אדם בלבד (לבד מביטחון המדינה, כגון רצון לבגוד וכדומה).

• אין עבירה ללא אשמה: על מנת להטיל אחריות בפלילים יש צורך שההתנהגות תשא 'אשמה פלילית', הכוללת 4 רכיבים מצטברים, שחובה שיתקיימו במלואם. בהיעדר אחד מהמרכיבים - העושה פטור מאחריות פלילית:
  • אחריות אישית: כל אדם נושא באחריות אך ורק על חטאו האישי, ואין אחריות קולקטיבית. עם זאת, הרחבת האחריות הפלילית אל מעבר למבצע העיקרי של העבירה מתעוררת כשהתנהגות של מספר בני אדם פוגעת באופן ממשי באינטרס הציבורי - כגון: השותף לדבר עבירה, המשדל, המשלח, המסייע, בעלי מניות בתאגיד עבריין.
  • כשרות פלילית: הכוונה לאדם בגיר שיש לו חופש בחירה ויכול לשאת באשמה פלילית. אין אחריות פלילית בהיעדר הכושר, ולו המינימלי, לבחירה חופשית. כך למשל, הפועל ללא הכרה ומתוך אוטומטיות, או קטין, או חולה נפש, אינם נושאים באחריות פלילית משהדין מייחס להם אי-כושר לבחור בדרכי התנהגות חלופיות. מבחינים בין מי שנשלל ממנו חופש הבחירה באופן מוחלט (הפועל באיבוד הכרה) למי שנשלל ממנו חופש הבחירה באופן יחסי (אדם הפועל בכורח אילוץ וכדומה).
  • היסוד הנפשי(=Mens Rea): ככלל, על מנת שתוטל אחריות פלילית, נדרש 'יסוד נפשי' להרשעה בעבירה. היסוד הנפשי הנדרש בכל עבירה משתנה, ויכול להיות מסוג "מחשבה פלילית" לסוגיה ('מודעות', 'כוונה', 'פזיזות' או 'קלות דעת') או מסוג 'רשלנות'. החריג הוא 'עבירות קפידה' (המכונות גם 'עבירות אחריות חמורה') בהן לא נדרש יסוד חיובי של מחשבה פלילית.
  • העדר סייג לאחריות הפלילית:גם אם התביעה תוכיח את כל רכיבי העבירה מעבר לספק סביר, עדיין המחוקק מוכן להתחשב בנסיבות מסוימות, שתשמשנה לנאשם הגנה מפני הטלת אחריות בפלילים. במקרים אלה, נושא הנאשם בנטל ההוכחה לכל רכיבי הגנתו - אך להבדיל מהתביעה - די לו כי יטה את הכף. ואלה מספר הגנות מוכרות בדין מפני הרשעה בפלילים:
    • 'הגנה עצמית' : היא טענה של נאשם לפיה הינו טוען - שעל אף שביצע עבירה (למשל: תקיפה), והיו לו אפשרויות בחירה, והייתה מחשבה פלילית - עשה את אשר עשה מתוך התגוננות עצמית, להציל עצמו מפני הקמים עליו.
    • 'כורח': הינה טענת נאשם כי פעל תחת איום ששלל ממנו בפועל את הברירה, חרף התקיימות כל יסודות העבירה האחרים.
    • 'צידוק' : הינה טענת הגנה של נאשם - אשר ביצע עבירה - אך זאת עשה בשל חובת ציות לפקודה בנסיבות מסוימות.
• חזקת החפות מפשע: עקרון עתיק יומין לפיו חשוד, ואף נאשם, בפלילים, זכאי הוא, וחף-מפשע, כל עוד לא הוכחה אשמתו. עקרונות נגזרים מעקרון יסוד זה הם: כי על התביעה הכללית רובץ נטל ההוכחה להוכיח את כל יסודות האחריות הפלילית של הנאשם, באמת מידה מחמירה של מעבר לספק סביר, על מנת שיוטל קלון פלילי.

[עריכה] יסודות העבירה הפלילית

[עריכה] היסוד העובדתי (actus reus)

"אין עבירה ללא מעשה"(=Nullum Crimen Sine Actus”), כשהיסוד העובדתי מבטא התרחשות אובייקטיבית במציאות, ומורכב משלושה רכיבים:

• רכיב התנהגותי - המתבטא בהתנהגותו של העבריין (סעיף 18 ב) ב"מעשה - לרבות מחדל":
  • מעשה - פעולה אקטיבית.
  • מחדל - הימנעות מעשייה שהיא חובה לפי כל דין או חוזה. להבדיל מהתנהגות פאסיבית, חוסר מעש, לא עושה דבר למעשה, חודל, עדיין לא גובש יסוד עובדתי (פס"ד מרחבי). סוגי מחדל, למשל :
    • החזקה
    • המצאות במצב
    • עבירה נמשכת
    • עבירת שרשרת
• רכיב נסיבתי - המבטא את הנסיבות הרלוונטיות הדרושות להפיכת ההתנהגות לאסורה.
• רכיב תוצאתי - המבטא את התוצאה שגורמת ההתנהגות העבריינית.

[עריכה] היסוד הנפשי (mens rea)

היסוד הנפשי מבטא את העמדה הנפשית הסוביקטיבית של העבריין כלפי ההתרחשות, קרי היסוד העובדתי. כל עבירה דורשת יסוד נפשי שונה, כשהיסודות הנפשיים הנדרשים בדרך כלל לגיבוש עבירה הם מסוג: מחשבה פלילית או רשלנות. אדם מבצע עבירה רק אם עשאה במחשבה פלילית, זולת אם נקבע בהגדרת העבירה כי רשלנות היא היסוד הנפשי הדרוש לשם התהוותה; או כי העבירה היא מסוג העבירות של אחריות קפידה.

• "מחשבה פלילית" - הכוונה היא המודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות ולאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה, הנמנים עם פרטי העבירה (לענין התוצאות גם אחת מאלה: כוונה - במטרה לגרום לאותן תוצאות; פזיזות שבאחת מאלה: אדישות - בשוויון נפש לאפשרות גרימת התוצאות האמורות; קלות דעת - בנטילת סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת התוצאות האמורות, מתוך תקווה להצליח למנען).
• "רשלנות" - הכוונה לאי מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות או לאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה, הנמנים עם פרטי העבירה, כשאדם מן היישוב יכול היה, בנסיבות הענין, להיות מודע לאותו פרט. רשלנות יכול שתיקבע כיסוד נפשי מספיק רק לעבירה שאיננה מסוג פשע.

מהיסוד הנפשי נגזרים גם סוגי העבירות, והם:

• עבירה התנהגותית - היסוד הנפשי הדרוש להוכיח כל אחד מהרכיבים היא המודעות. מודעות לרכיב ההתנהגותי והנסיבתי ואף יש פעמים שנדרשת הוכחת מודעות לתוצאות כמו בסעיף 245 - עברה התנהגותית. לדוגמה: העושה דבר בכוונה לשבש הליכי משפט - יש להוכיח שאותו אדם היה מודע לאפשרות שמעשיו יובילו אותו לעיוות דין.
• עבירה תוצאתית - יש צורך להוכיח את היחס הנפשי של העושה כלפי התוצאה.ישנן מספר אפשרויות:
  • יחס של כוונה תחילה - העושה חפץ מאוד בקרות התוצאה.
  • יחס של כוונה - העושה רוצה להשיגה.
  • פזיזות - אדישות או קלות דעת (פחות חמורה) לגבי התוצאה.

"אחריות קפידה"- הן חריג לכלל שעבירה שנקבעה בדין טעונה הוכחת יסוד נפשי של מחשבה פלילית או רשלנות; ואולם, גם בעבירות אחריות קפידה לא יישא אדם באחריות פלילית אם נהג ללא מחשבה פלילית וללא רשלנות ועשה כל שניתן למנוע את העבירה, ועליו להוכיח זאת; מכל מקום, אדם לא יידון למאסר, אלא אם כן הוכחה מחשבה פלילית או רשלנות. דוגמה לעבירת אחריות קפידה: נסיעת בלילה ללא אורות.

[עריכה] קשר סיבתי

בעבירות תוצאתיות נדרשת הוכחת 'קשר סיבתי' בין היסוד העובדתי לתוצאתו, כאשר מבחינים בין קשר סיבתי 'עובדתי' ל'משפטי':

קשר סיבתי עובדתי - הינו דרישת "מבחן האלמלא". השאלה היא האם אלמלא התנהגות הנאשם הייתה נגרמת התוצאה מבחינה עובדתית.

הקשר הסיבתי המשפטי - זהו מבחן מורכב, שבחלקו בוחנים את הצפיות מהמעשה של הנאשם - האם הנאשם יכול וצריך היה לצפות את התרחשות התוצאה?, ובנוסף בוחנים אם התוצאה נגרמה באופן ישיר ממעשי הנאשם, או שמא יש התערבות של גורמים זרים שמנתקים את הקשר הסיבתי המשפטי ומונעים הטלת אשמה בפלילים? המבחנים מעניקים גמישות לכל מקרה ונסיבותיו, לפי מהות המעשה, לעומת אופי התוצאה ומידתה.

[עריכה] הרחבת האחריות הפלילית

הדין הפלילי מכיר בעקרון של אחריות אישית. לכלל זה ישנן הרחבות אם בסוג העבירות ואם בסוג המבצעים:

[עריכה] עבירת הנסיון

עבירת הנסיון- הינה עבירה בה אדם מנסה לעבור עבירה, במטרה לבצעה, ועשה מעשה שאין בו הכנה בלבד, והעבירה לא הושלמה; לענין עבירת הנסיון, אין זה משנה כלל אם עשיית העבירה לא הייתה אפשרית מחמת מצב דברים שהמנסה לא היה מודע לו או טעה לגביו. בצד הרחבת האחריות הפלילת על 'המנסה', קבע המחוקק הקלה לעניין עונשו - כך שנסיון לעבירה, שבצדה עונש חובה או עונש מזערי, לא יחולו על עבירת הנסיון.

[עריכה] שותפות לדבר עבירה

הדין הפלילי מרחיב את חבות היחיד כ'מבצע עבירה בצוותא', כך שרואים את אלה המשתתפים בביצוע עבירה תוך עשיית מעשים לביצועה, אם הם מבצעים אותם בצוותא, ואין זה משנה אם כל המעשים נעשו ביחד, או שחלקם בידי אחד וחלקם בידי אחר.

הוא הדין לגבי 'מבצע באמצעות אחר' - דהיינו אדם שתרם לעשיית המעשה, באמצעות אדם אחר שבצעו, ככלי בידיו, הנתון במצב של קטינות או אי שפיות הדעת; העדר שליטה; ללא מחשבה פלילית; טעות במצב דברים; כורח או צידוק.

[עריכה] אחריות המשדל

המביא אדם אחר לידי עשיית עבירה - בין בשכנוע, בין בעידוד, בין בדרישה, בין בהפצרה ובין בכל דרך שיש בה משום הפעלת לחץ, הוא משדל לדבר עבירה. לעניין עונשו של המשדל קבע החוק את מחצית העונש שנקבע לביצועה העיקרי(כשהחריגים הם: כשנקבע בחוק עונש מיתה או מאסר עולם חובה - עונשו מאסר עשרים שנים; כשהעונש שנקבע מאסר עולם - עונשו מאסר עשר שנים; כשהעונש מזערי - עונשו לא יפחת ממחצית העונש המזערי; וכשהעונש חובה כלשהו - הוא יהיה עונש מרבי, ומחציתו תהא עונש מזערי).

[עריכה] אחריות המסייע

כל אדם אשר עשה מעשה כדי לאפשר להקל או לאבטח את ביצוע העבירה, בין לפני עשייתה ובין בשעת עשייתה - או למנוע את תפיסת המבצע, גילוי העבירה או שללה, או כדי לתרום בדרך אחרת ליצירת תנאים לשם עשיית העבירה, הוא מסייע ונשוא באחריות פלילית.

העונש על סיוע לעבור עבירה היא מחצית העונש שנקבע בחיקוק בשל העבירה העיקרית (החריגים: כאשר קבוע עונש מיתה או מאסר עולם חובה - עונשו מאסר 20 שנה; כשקבוע מאסר עולם - עונשו מאסר 10 שנים; כשקבוע עונש מזערי - עונשו לא יפחת ממחצית העונש המזערי; וכשקבוע עונש חובה כלשהו - הוא יהיה עונש מרבי, ומחציתו תהא עונש מזערי).

[עריכה] הקלות למסייע למשדל ומנסה

• פטור החרטה - קובע כי משדל או מסייע לעבירה לא יישאו באחריות פלילית (לשידול, הסיוע או הנסיון לשידול) אם מנעו את עשיית העבירה או השלמתה, או הודיע בעוד מועד לרשויות על העבירה לשם מניעת עשייתה או השלמתה ועשה למטרה זו כמיטב יכולתו בדרך אחרת.
• אין הם ברי עונש אם העבירה - נשוא הניסיון, השידול, הניסיון לשידול או הסיוע - היא מסוג חטא.

[עריכה] הגנות מפני אחריות הפלילית

ערך מורחב – סייגים לאחריות הפלילית

ברוב המדינות המתוקנות הרשעת אדם בעבירה פלילית מותנית בבגירות, בבגרות דעתו, מסוגלותו להתנהג בהתאם לכללים חברתיים, וכושרו להבין משמעות מעשיו. ללא סגולות אלו אין הוא נחשב בר-עונשין. הדרישה המזערית להטלת אחריות פלילית צריכה להיות שבעת ביצוע פעולה הוא מבין את האלטרנטיבות שלרשותו, והבין את משמעות הבחירה בקו פעולה פלילי. לפיכך קיימים מספר נסיבות המהוות סייגים לאחריות פלילית והם:

• גיל. בישראל נקבע גיל של 12 שנים כמינימלי לצורך אחריות פלילית. בין השנים 1978-1989 הועלה הגיל ל 13.
• העדר שליטה כחוסר שפיות, פעולה שהתבצעה בגלל כוח חיצוני עודף (כרוח חזקה).
• אוטומטיזם שפוי - מעשים פליליים לא-רצוניים שאדם מבצע במצב של חוסר הכרה עקב מקרים שהביאוהו לאי שליטה על תנועותיו, כגון - רפלקסים בלתי נשלטים, מקרי הלם, היפנוזה, קומה דיאבטיס, תגובות גופו של אדם לגירויים חיצוניים.
• היפנוזה - מקובל לראות את האדם שנמצא תחת היפנוזה בהיעדר שליטה. הוא כמכשיר בידי המהפנט.
• סהרוריות.
• כורח - לחץ ואיומים של אדם אחר.

לעתים, אדם רשאי לעשות מעשה הנחשב עבירה אך עקב הנסיבות ניתן לו פטור ומוכרת לו הגנה מפני הרשעה בפלילים:

1. 'הגנה עצמית' - כאשר הפעולה הפלילית נעשתה כדי להתגונן מפני תוקף.

2. 'הגנת הצורך' - כאשר אדם עושה פעולה פלילית סבירה כדי להימנע מאירוע הרבה יותר חמור ולא הייתה לו דרך אחרת להימנע מהאירוע היותר חמור.

3. 'צידוק' - הגנת הצידוק מערטלת את המעשה הפלילי מאי חוקיותו ומכשירה אותו באם נעשה אותו מעשה על פי נורמה משפטית, ציות לצו של רשות מוסמכת, נורמה חברתית מקובלת ומקרים נוספים המנויים בסעיף 34 י"ג לחוק העונשין. מדובר בהתנהגות המגבשת יסודות של עבירה פלילית, אך עם זאת בעלת ערך חיובי לחברה, שכן היא נעשית בנסיבות אשר בהם מעניקה החברה עדיפות לערך חברתי אחר על פני זה של העמדת העושה לדין. גם כאן קיימים חוקים שלא מחילים את ההגנה (חוק עשיית דין בנאצים).

4. 'זוטי דברים' - הגנה הקובעת כי ייתכנו מקרים אשר בהם מתמלאים כל יסודות העבירה, והעושה עבר על החוק, אך יחד עם זאת מדובר בעבירה פעוטת ערך אשר אינה עולה כדי פגיעה ממשית בערך המוגן על ידי העבירה. בהגנת זוטי דברים יש לבחון את המעשה אותו ביצע העבריין ולקבוע באיזו רמה חומרה של העבירה הוא ממוקם. אם המעשה ממוקם מתחת לרמה המינימלית אנטי חברתית - תחול ההגנה.

5. 'טעות במצב דברים'- כאשר אדם עובר עבירה מתוך טעות כנה לגבי מצב דברים, רואים את מעשהו באספקלריה של הטעות שלו, ומעמידים את המציאות המדומה שלו במקום המציאות האובייקטיבית האמיתית ועל פי המציאות המדומה הוא נותן את הדין. אם המציאות המדומה אינה מגבשת כל עבירה, או שהיא מגבשת עבירה, אך גם מקימה לה הגנה המבטלת אותה, יוצא פטור. אך אם המציאות המדומה מגלמת עבירה פלילית פלונית יחוב אותו אדם בגין אותה עברה, וזאת אפילו שהמציאות האמיתית מגלמת עבירה פלילית אלמונית.

6. 'טעות בדין' - האם יש משמעות לטענה שאי ידיעת החוק אינה פוטרת? פרופ' פלר - מתחם את העבירות הפליליות, כניתנות לחלוקה לשני סוגים :

• רע שלעצמו - עבירות שמטבע ברייתן (mala in se).
• רע כי נאסר - העברות בשל האיסור החל עליהן (mala in prohibitia).

אשר לעבירות מן הסוג הראשון, המודעת ליחס החברה על כל היקפה להן גורמת לכך שאיש לא יעלה על דעתו שאינן אסורות על פי חוק. נאשם בעבירה של שוד, רצח, אינוס, זיוף, מרמה, גנבה וכיו"ב עבירות, לא יכול להעלות את הטענה כי לא ידע שהחוק הפלילי מגדיר מעשים כאלו כעבירות פליליות. ביחס לעבירות מסוג זה, החוק מזדהה עם התודעה המשפטית של הציבור ובאמצעותה יודע כל פרט כי המעשה הוא בלתי חוקי, לכן לא תעמוד לאדם הטענה של אי ידיעת החוק. אשר לסוג העבירה השנייה, אלה עברות שיש להבטיח בגינן את שלום הציבור בתחומים שונים. ייתכן שלא תמיד ידע הציבור בפרוט את כל ההסדרים הללו ולהפרותיהם שהוגדרו כעבירות פליליות. אך אין מחלוקת, שכאשר אדם קרוב לתחום, הוא נותן דעתו לכך שחייבים להיות הסדרים מיוחדים באותו תחום, והוא אף מוזהר על ידי כללים השוררים בדרך כלל באותו תחום בצורה ממשית ביותר. לדוגמה, תמרורים רמזורים ושלטי האזהרה אשר על הפרט לכבדם. למעשה עבור הציבור שיש לו נגיעה לתחום האמור הופכות העבירות הטכניות על הכללים המסדירים אותן ל mala in se הן נשארות בגדר mala prohibita לגבי מי שהדבר אינו נוגע לו, אך במקרה זה אין חוק ועל כן אין צורך בטענה של אי ידיעתו כסיבה להפרה.

7. הגנה מן הצדק -

ערך מורחב – הגנה מן הצדק

הגנה המאפשרת לבית המשפט לעכב הליך פלילי המתנהל לפניו או לזכות את הנאשם מטעמים שונים של פגם קשה אשר נפל בהליך הפלילי, ואשר הופך את הרשעת הנאשם לבלתי הוגנת ובלתי צודקת. מקור ההגנה במשפט האנגלי אשר קבע שלבית המשפט סמכות טבועה שלא לדון בהליכים אשר נעשה שימוש לרעה בהליך הפלילי או הטרדה בלתי מוצדקת של הנאשם. ראשית ההגנה באנגליה היה בביטול כתב אישום עקב אי יכולת להרכיב חבר מושבעים אשר דעתם לא תהא משוחדת כנגד הנאשם וכן במקרים של רדיפה קשה של הנאשם, התמשכות הליכים, עינויי-דין ופרוצדורה קלוקלת.

בארצות הברית הוכרה הגנת 'הפח היקוש'- הגנה המאפשרת לנאשם להתגונן בטענה כי הודח למעשה העבירה על ידי סוכן רשות ומאחר שכך יש להסיר ממנו אחריות פלילית. הטעם העיקרי להגנה הוא שיש טעם לפגם בכך שהרשות אשר אחראית על מניעת פשעים וגילויים, תהא זו אשר יוצרת אותם. ההגנה טרם נתקבלה בארץ אולם בארצות הברית היא מהווה הגנה מהותית מפני אישום פלילי.

[עריכה] לקריאה נוספת

• ש"ז פלר, "יסודות בדיני עונשין" (תשמ"ד, תשמ"ז, תשנ"ב)
• י' לוי א' לדרמן, "עיקרים באחריות פלילית" (תשמ"א)