פליצ'ה אנריו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פליצ'ה אנריו.

פליצ'ה אנריואיטלקית: Felice Anerio;‏ 1560 - 26 או 27 בספטמבר 1614) היה מלחין איטלקי משלהי תקופת הרנסאנס ותחילת תקופת הבארוק וחבר באסכולה הרומאית. פליצ'ה היה אחיו הבכור של מלחין חשוב אחר, קצת יותר מתקדם ממנו, מאותה תקופה, ג'ובאני פרנצ'סקו אנריו.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פליצ'ה אנריו נולד ברומא וחי שם כל חייו. בילדותו, מ-1568 עד 1577 שר במקהלה של קאפלה ג'וליה, תחילה בקול סופרן ואחר כאלט. מ-1577 עד 1580 שר בכנסייה אחרת. בערך בתקופה זו החל להלחין, בייחוד מדריגלים; הייתה זו אחת התקופות המעטות בחייו של כתיבת מוזיקה חילונית. סביר להניח, שהושפע מלוקה מרנציו, שנהנה מפופולריות עצומה בשעתו ושהה ברומא בזמן שאנריו התחיל לחבר מוזיקה. ב-1584 התמנה אנריו למאסטרו די קאפלה (ממונה על המוזיקה) בקולג' האנגלי; נראה שהיה גם מנצח מקהלה באגודה אחרת של המוזיקאים הראשונים במעלה ברומא, "ורטואוזה קומפניה דה אי מוזיצ'י די רומא". המשרות הללו הקנו לו ככל הנראה הזדמנות נאותה לעשות שימוש טוב בכישורי ההלחנה שלו, שכן במועד זה סיים כבר לכתוב את המוזיקה, שירים, מדריגלים וקטעי מקהלה, למחזה פסיון איטלקי. ב-1594 החליף את ג'ובאני פלסטרינה כמלחין הרשמי של מקהלת האפיפיור, המשרה הגבוהה ביותר למלחין ברומא.

ב-1607 או קצת אחר כך היה לכומר (נתיב קריירה מקובל למלחין באסכולה הרומאית). יחד עם פרנצ'סקו סוריאנו, עוד מלחין מן האסכולה הרומאית, עזר לתקן ולחדש את הרספונסאריות - תשובות המתפללים - בספר התפילות הקתולי, עוד אחת מן הפעילויות המאוחרות של הקונטרה-רפורמציה באיטליה.

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנריו היה מלחין שמרני, שהציב לו את סגנון פלסטרינה כנקודת מוצא, לפחות מאז שיצא מתקופת המוזיקה החילונית, כגון מדרגילים וקאנצונטות, של נעוריו. עם זאת, אנריו השיג עוצמת מבע, שהייתה ייחודית לו לבדו. השפעת-מה של התנועות הפרוגרסיביות של צפון איטליה ניכרת, אם כי במעומעם, ביצירתו, למשל בשימוש במקהלות כפולות (יצירות פוליכוראליות היו אופייניות לאסכולה הוונציאנית); מרקמים דקלומיים הומופוניים מהירים; תרוצות מלודיות מהירות בקו הבס (בהשפעת המונודיה). נוסף לכך נטה לעתים למרקמים משתנים במהירות, העוברים לסירוגין בין מקהלה מלאה לקבוצות קטנות של שניים או שלושה קולות, עוד קו-אופי פרוגרסיבי של האסכולות הצפון-איטלקיות (קו אופי זה בולט מאוד, לדוגמה, במוזיקה של קלאודיו מונטוורדי).

ביצירותיו האחרונות ממש ניכרת השפעת ויאדאנה, מי שהקנה פופולריות לבאסו קונטינואו, אך הוא המשיך לשמור אמונים לסגנון פלסטרינה בכתיבתו המלודית וההרמונית. אנריו לא חיבר, ככל הידוע, מוזיקה אינסטרומנטאלית בלבד.

מספר רב של מגניפיקטים, מזמורי תפילה, מוטטים ויצירות אחרות הודפסו על ידי ק. פרוסקה ב"מוזיקה דיווינה" שלו (1854).

יצירותיו של פליצ'ה אנריו כוללות:

מוזיקת קודש ווקאלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שני ספרי מדריגלי ספיריטואלי (שניהם ברומא, 1585)
  • שני ספרים של מזמורי קודש (ונציה, 1596 ורומא, 1596)
  • רספונסוריות לשבוע הקדוש (לארבעה קולות, רומא, 1606)
  • 13 קנצונטות ספיריטואליות; 12 מוטטים, בהם רבים ל-8 קולות; מזמורי תהילים, מחרוזת תפילות, יצירות אחרות, רבות כוללות באסו קונטינואו
  • מדריגלים, מקהלות, שירי סולו ל- Passio de Nostro Signore in verso heroico (ויטרבו, 1604)

מוזיקה חילונית ווקאלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספר קאנצונטות (1586)
  • חמישה ספרי מדריגלים (אחד מהם אבד) (1587, 1590, 1598, 1602, לא ידוע)
  • עוד מדריגלים שונים שאינם נכללים בפרסומים העיקריים

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Gustave Reese, Music in the Renaissance. New York, W.W. Norton & Co., 1954. ISBN 0-393-09530-4
  • Manfred Bukofzer, Music in the Baroque Era. New York, W.W. Norton & Co., 1947. ISBN 0-393-09745-5
  • Article Felice Anerio, in The New Grove Dictionary of Music and Musicians, ed. Stanley Sadie. 20 vol. London, Macmillan Publishers Ltd., 1980. ISBN 1-56159-174-2
  • גוסטב ריז, "מוזיקה ברנסאנס", ניו יורק, נורטון ושות' 1954
  • מנפרד בוקופצר, "מוזיקה בתקופת הבארוק", ניו יורק, נורטון ושות' 1947
  • מאמר "פילצ'ה אנריו" במילון גרוב החדש למוזיקה ומוזיקאים בעריכה סטנלי סיידי, כרך 20, לונדון, מקמילן