פליקס זנדמן

פליקס זנדמן (Felix Zandman;‏ 7 במאי 1927 – 4 ביוני 2011) היה פיזיקאי ותעשיין יהודי-אמריקאי, מייסד ויושב ראש של חברת וישיי אינטרטכנולוג'י העולמית, אחת מיצרניות הרכיבים האלקטרוניים הגדולות בעולם. נכון לסוף שנת 2018 החברה מעסיקה כ-24 אלף עובדים ב-70 מפעלים ברחבי העולם, עם הכנסות של כ-3 מיליארד דולר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זנדמן נולד בשנת 1927 בגרודנו שבפולין (כיום בבלארוס). הוא שרד את השואה כאשר התחבא במשך 17 חודשים בבור מתחת למיטתה של אנה פוחלסקי, אישה פולנייה (אשר הייתה בצעירותו עוזרת בית בביתה של סבתו) ביחד עם דודו סנדר פרידוביץ' ושלושה יהודים נוספים. בבור לימדוֹ דודו המהנדס בעל-פה מתמטיקה ופיזיקה. לאחר השואה הגיע עם דודו לצרפת, שם למד פיזיקה והנדסת מכונות בנאנסי, ועשה דוקטורט בפיזיקה בסורבון שבפריז.

בשנות ה-50 פיתח בצרפת את שיטת הציפוי הפוטואלסטי המאפשרת צפייה במאמצים המתפתחים במבנה הנתון לעומס, וזאת על ידי ציפוי המבנה בחומר פלסטי מיוחד וצפייה, מדידה או צילום תחת אור מקוטב, במכשיר אופטי מיוחד. הפיתוח נרשם כפטנט בשם "פוטו-סטרס" PhotoStress. על המצאתו הזו, שהיה לה יישום מיידי בתעשיית המכונות, הרכב, המטוסים, החלל והבנייה, קיבל את אות לגיון הכבוד מממשלת צרפת.

לאחר שהגיע לארצות הברית נכנס לתעשייה, כדי לפתח את רעיונותיו, וייסד בשנת 1962 את חברת וישיי (הקרויה על שם העיירה שבה נולדה סבתו, שחרבה בשואה), כאשר הציג שבב מתכתי-קרמי. משנת 1985 רכשה וישיי חברות שונות בהן דייל האמריקנית, ספרניס הצרפתית ודרלוריק הגרמנית. סיפור מיוחד וסגירת מעגל היא רכישתה את חברת טלפונקן הגרמנית, שהייתה לפני השואה חלק מתאגיד AEG של המיליונר היהודי אמיל רטנאו והולאמה על ידי המשטר הנאצי.

פיתח נגד חשמלי שרגישותו לשינויי טמפרטורה נמוכה במיוחד (פחות מחצי ppm לכל מעלה), דבר שאיפשר להתקין אותו במטוסים ובלוויינים. על שמו של זנדמן רשומים 39 פטנטים שונים.

זנדמן היה שותף בפתרון בעיה בדיוק ירי התותח של טנק המרכבה הישראלי, והגיית הרעיון של שרוול תרמי להולכת החום של קרינת השמש על חלקו העליון של התותח לחלק התחתון שלו, כדי למנוע הטיה של התותח, בשל הפרש הטמפטורות בין חלקו העליון לתחתון, דבר הגורם לאי דיוק בירי. את הפתרון תרם למדינת ישראל, וראה בו גולת כותרת של עשייתו.

לזנדמן, שהיה ציוני נלהב שהרבה לבקר בישראל, היו שישה מפעלים בישראל שמעסיקים כ-4,000 עובדים. עניין מיוחד גילה בנגב ותיעושו, ובו ממוקמים שלושה ממפעליו. בין היתר הקים מרכז למיקרו-אלקטרוניקה של שכבות עבות באוניברסיטת בן-גוריון. בראש מפעלי וישיי בארץ עומד בנו, מארק, שהוא גם סגן נשיא עולמי של תאגיד וישיי.

זנדמן הקים ביד ושם את "כיכר המשפחה" לזכרו של סבו שנספה בשואה יחד עם נכדיו ועם תינוק נוסף. זנדמן הוא הנכד היחיד ששרד את השואה. את הפסל בכיכר המשפחה יצר מנשה קדישמן.

זנדמן היה נשוי פעמיים, ואב לשלושה מאשתו הראשונה. בתו הבכורה היא פרופ' ג'יזל זנדמן-גודארד מנהלת מחלקה פנימית ג' במרכז הרפואי וולפסון^[2]. אף שמעולם לא גר בישראל באופן קבוע, הוא דיבר עברית רהוטה וקיבל בשנת 1994 אזרחות ישראלית. הוא נפטר בפילדלפיה^[3] ב-2011, בגיל 84, ונקבר בבית העלמין קריית שאול.^[4]

בטקס שהתקיים בספטמבר 2014, נקרא הרחוב שבו ממוקם מפעל וישיי בחולון על שמו של פליקס זנדמן.

האוטוביוגרפיה שלו, שהתפרסמה באנגלית ב-1995, הופיעה בתרגום לעברית, גרמנית, צרפתית והונגרית.

בשנת 2018 עלתה לבמות ההצגה ״הניצחון הסופי״ על ידי תיאטרון אורנה פורת. ההצגה מספרת את סיפור השרדותו של זנדמן בשואה, תוך שילוב קטעים ביוגרפיים מחייו. ההצגה הועלתה על במות בכל רחבי הארץ ואף בתיאטרון הקאמרי.^[5]

עמותת הניצחון הסופי הפיקה סרט על חייו.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Zandman F., Redner S., Dally J.W., Photoelastic Coatings, The Iowa State University + Society for Experimental Stress Analysys, 1977. ISBN 0-8138-0035-8
Felix Zandman, Paul-ReneÌ Simon, Joseph Szwarc, Resistor Theory and Technology, Malvern, PA: Vishay Intertechnology, Inc.; Park Ridge, NJ: SciTech Pub [distributor], 2001. (Rev. print.: 2002)

אוטוביוגרפיה: