פלמור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פִּלמוּר הוא תהליך שבו מתקשרות מולקולות "קטנות" לשרשרות ארוכות והופכות לפולימר. ישנם שני סוגי פלמור: בסיפוח ובדחיסה.

פלמור על ידי סיפוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפלמור על ידי סיפוח, שמים פחממנים בעלי קשרים כפולים כמו אתן, ובעזרת יזם או זרז מתפרקים הקשרים הכפולים והמולקולות מתחברות. שיטת פלמור זו מתייחדת בכך שהשידרה של הפולימר שנוצר עשויה רק מפחמן.

סיפוח באמצעות יזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפוח באמצעות יזם מתבצע בנוכחות יזם רדיקלי, כלומר מולקולה בעלת אלקטרון חופשי כדוגמת CH_2O \cdot. האלקטרון החופשי של היזם מתחבר לקשר הכפול, מפרק אותו ומשאיר את המולקולה החדשה כיזם רדיקאלי נוסף הממשיך את התהליך:

CH_2O \cdot + CH_2=CH_2 \rightarrow CH_2 - O - CH_2 - CH_2 \cdot

החיסרון בתהליך זה הוא שהפולימר הנוצר מורכב מהסתעפויות רבות, ולכן הוא חסר צורה ורך.

סיפוח באמצעות זרז[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפוח באמצעות זרז מתבצע על פני זרז, כשכל מונומר מצטרף לקצה הפולימר ולא יכול לבצע הסתעפויות. כך נוצרות מולקולות ארוכות ולא מסועפות, ולכן קשות יותר ויציבות. כמות הזרז תקבע האם יהיו הרבה פולימרים קצרים או מעט ארוכים.

פלמור על ידי דחיסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפלמור על ידי דחיסה, נוצר הפולימר על ידי תגובות כימיות בין מולקולות בעלות שתי קבוצות פונקציונאליות כמו: די-חומצה קרבוקסילית-לדי-כהל, די-חומצה קרבוקסילית-לדי-אמין, ולכן בשידרת הפולימר משתתפים גם חנקן וחמצן מלבד הפחמן.

תהליך הפלמור בדחיסה נעשה בשלבים, קודם כל מולקולות קצרות, ולאחר מכן המולקולות הקצרות מתחברות למולקולות ארוכות יותר, ולכן נקרא פלמור זה גם בשם פלמור בשלבים. כדי להפסיק את תהליך הפלמור מוסיפים מולקולה בעלת קבוצה פונקציונאלית אחת, המסוגלת להתפלמר לשלד השרשרת בקצה אחד בעוד הקצה השני לא מסוגל לעבור תגובת דחיסה.

המאפיין את פלמור הדחיסה הוא יציאת מולקולות קטנות בעת תהליך הפלמור, בדרך כלל מים.