פלסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גרניט מפארק יוסמיטי, דוגמה לפלסי

פלסי (Felsic) הוא כינוי בגאולוגיה למינרלים סיליקטיים, מגמה, סלעי תהום וסלעי פרץ שבהם יש ריכוזים גבוהים של יסודות קלים כדוגמת צורן, חמצן, אלומיניום, נתרן ואשלגן. המונח הוא הלחם של תחיליות המילים פלדספט (פצלת השדה) וסיליקה, והוא נטבע בתחילת המאה ה-20.

צבעם של מינרלים פלסיים הוא בדרך כלל בהיר והם בעלי משקל סגולי קטן מ-3. מינרלים יוצרי סלעים פלסיים נפוצים כוללים את הקוורץ, המוסקוביט, האורתוקלז והפלגיוקלז העשיר בנתרן. הסלע הפלסי הנפוץ ביותר הוא הגרניט. מבחינה כימית מצויים הסלעים הפלסיים בקצה אחד של ספקטרום הסלעים כשבקצה השני מצויים הסלעים העשירים בברזל ובמגנזיום המכונים סלעים מאפיים ואולטרה-מאפיים.

המונח "סלע חומצי", שנעשה בו לעתים שימוש כמילה נרדפת ל"סלע פלסי" מתייחס כיום לסלע פרץ שבו יש תכולת סיליקה גבוהה במיוחד (מעל ל-63% של SiO2 ממשקל הסלע), כדוגמת ריוליט. במונח "סלע חומצי" נעשה שימוש נרחב בספרות הגאולוגיה הישנה והוא נחשב כיום ארכאי. המונחים "סלע בסיסי" ו"סלע חומצי" התבססו על רעיון שגוי שמקורו במאה ה-19 שמקור כל הצורן בסלעים הוא בחומצה צורנית.

ללבה פלסית, לפני שהתקררה, יש צמיגות גבוהה יותר מלבה מאפית בשל תכולת הסיליקה הגבוהה שבה. מים וחומרים נדיפים אחרים משתחררים לאט יותר ובבת אחת בהשוואה ללבה מאפית, לכן התפרצויות של הרי געש הבנויים מלבה פלסית סוערות בהשוואה להתפרצויות של לבה מאפית. רוב הרי הגעש הפולטים לבה פלסית הם הרי געש יבשתיים, לדוגמה הוזוב.

מיון סלעים פלסיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מנת שסלע יוגדר כפלסי הוא חייב להכיל לפחות 75% מינרלים פלסיים, כלומר קוורץ, אורתוקלז ופלגיוקלז. סלעים המכילים יותר מ-90% מינרלים פלסיים ניתן גם לכנות "סלעים לויקוקרטיים" (מיוונית "בעלי גוון בהיר").

פלסיט הוא מונח מפטרולוגיה, שבו נעשה שימוש בעת מיון ראשוני בשדה, לתיאור סלע געשי, דק־גרגיר (אפינטי), בעל גוון בהיר שיסווג בצורה מדויקת יותר לאחר שישלח למעבדה ושם ייבדק בצורה מדוקדקת יותר, תחת המיקרוסקופ או לאחר ביצוע כימיה אנליטית.

בחלק מהמקרים מכילים סלעי פרץ פלסיים פנוקריסטים של מינרלים מאפיים, בדרך כלל הורנבלנדה, פירוקסן או פלגיוקלז סידני, ולכן יש צורך לכנות סלעים אלו על פי המינרל הפנוקריסטי שלהם כדוגמת "פלסיט נושא הורנבלנדה".

קיימות שתי שיטות מקובלות למיון סלעי יסוד: "מיון TAS”‏ (Total-Alkali-Silica) המשמש עד היום כדרך למיון סלעי פרץ בלבד, ו"דיאגרמת QAPF"‏ (Quartz, Alkali feldspar, Plagioclase, Feldspathoid) המשמשת בעיקר למיון סלעי תהום, אבל גם סלעי פרץ. המונח הכימי "סלע פלסי" ניתן ככינוי לסלעי פרץ על פי "מיון TAS” שנוצר על ידי "לה מיטרה" ב-1975, אבל המונח התפשט מעבר לכך. בעת מיון סלעים פלסיים פנריטיים נעשה שימוש ב"דיאגרמת QAPF" והכינוי שמקבל הסלע ניתן בהתאם למינוח הגרניט. לרוב נכללים מינרלים מאפיים בשם, למשל "גרניט נושא הורנבלנדה", שכן המונח גרניט כבר כולל בתוכו קיומם של קוורץ ופצלת השדה.

המיון המקובל של סלעים פלסיים מתבסס על מרקם הסלע.

מרקם הסלע שם הסלע הפלסי
פגמטיטי גרניט פגמטיטי
גס גרגיר (פנריטי) גרניט
גס גרגיר ופורפירי גרניט פורפירי
דק גרגיר ואפינטי ריוליט
דק גרגיר ופורפירי ריוליט פורפירי
פירוקלסטי טוף או ברקציה ריוליטיים
נקבובי פומיס
שקדי אין
זגוגיתי אובסידיאן

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך זה הוא תרגום של הערך Felsic מוויקיפדיה באנגלית שהסתמך על המקור הבא:

  • Le Maitre, L.E., ed. 2002. Igneous Rocks: A Classification and Glossary of Terms 2nd edition, Cambridge.