פמיניזם דתי (יהדות)
פמיניזם דתי הוא זרם המבקש לשלב ערכים פמיניסטיים עם המחשבה וההלכה היהודיים. לטענת זרם זה, מעמד האישה ביהדות איננו מספק לנוכח השינויים המודרניים במעמד האישה ויש לשנותו - כולל שינוי פסקים הלכתיים. לטענת חלק מהפמיניזם הדתי, העובדה שנשים היו מעורבות מעט מדי, בתהליך של לימוד ההלכה ופסיקתה שהייתה רובה ככולה בידי ידיים גבריות, גרם לכך שכיום ההלכה מפלה אותן בתחומים רבים, ואת הדבר הזה יש לתקן.
תוכן עניינים |
התפתחות הפמיניזם הדתי [עריכה]
ראשיתו של הפמיניזם הדתי בארצות הברית. את ניצני הפמיניזם הדתי בישראל, ניתן לראות בפעולתן של פנינה פלאי שהקימה לראשונה בישראל מנייני נשים אורתודוקסיים, שאף קראו בתורה. ושל פרופ' אליס שלוי (לשעבר יו"ר שדולת הנשים בישראל) שהייתה מנהלת של בית הספר התיכון הדתי לבנות פלך בירושלים בשנים 1975-1990. שלוי חינכה את תלמידותיה להגשמה אישית מלאה באופן שיוויוני לגברים, ואכן בין בוגרות תיכון זה, ישנן לא מעט נשים בתפקידים בכירים.
בשני העשורים האחרונים המצב השתנה מאוד, לאחר שבציבור החרדי החלו נשים רבות יוצאות לעבודה ובציבור הדתי לאומי הוקמו המדרשות לבנות. בשנת 1997 הוקם ארגון "קולך" בידי חנה קהת. הארגון מאגד בתוכו כאלף חברות (בשנת 2004) וקורא להשוואה מלאה בעיקר בתחומי הדת. הוא מוציא עלוני פרשת שבוע שנכתבו בידי נשים, מארגן כנסים, פועל לתיקוני חקיקה לטובת מסורבות גט ועגונות, עוסק בפיתוח תכניות לימודים ועוד. בעקבות פעילות הארגון גבר העניין הציבורי בטענות ובדרישות הפמיניסטיות בקרב הציבור הדתי.
פעולות הפמיניזם הדתי [עריכה]
- כניסה ללימוד התלמוד, שהיה באופן מסורתי נחלת הגברים, ופתיחת מדרשות תורניות לנשים כדוגמת מדרשות לינדנבאום (ברוריה), נשמת, מתן ומגדל עֹז.
- התפתחו קבוצות תפילה לנשים. בייחוד בולט הדבר בהתכנסות לצורך קריאת מגילת אסתר. ישנן קבוצות שבהן נשים קוראות בתורה מדי שבת אף שאין לכך משמעות הלכתית. כמו כן נפתחו מניינים שוויוניים כגון שירה חדשה.
- נשים לומדות ומלמדות תורה, אם באקדמיה ואם במוסדות אחרים.
- נשים שהוכשרו לכך בתוכנית מיוחדת במדרשת נשמת, משמשות כיועצות הלכה בהלכות טהרת המשפחה, ומהוות כתובת נשית לשאלות הלכתיות בנושאים הקשורים לנשים.
- במעמד הנשים בעולם המשפט חלה התקדמות, והעיסוק של טוענות רבניות בבתי הדין הרבניים נפתח בפני נשים, לאחר מסלול לימודים מתאים (כיום קיים רק המכון להכשרת טוענות בית דין המכשיר נשים לתפקיד). נשים גם השתלבו במועצות דתיות שונות, לאחר המאבק הממושך שניהלה על כך לאה שקדיאל, באמצעות האגודה לזכויות האזרח. בסוף 2004 מונתה עורכת הדין סמדר גרוס, לעמוד בראשות המועצה הדתית כפר סבא מטעם המפד"ל, ונתקלה בהתנגדות רבה מצד אישי ציבור ורבנים שונים, שאף הוציאו פסקי הלכה השוללים את התמנותה, בייחוד לאור העובדה שגברת גרוס איננה מכסה את שערה, דבר העומד בסתירה מוחלטת להלכה.
- מועלות הצעות שונות לפתרון בעיית העגונות ומסורבות הגט. לעתים בעלים מוכנים לתת גט, רק בתשלום נכבד מצד האשה, ואילו הדיינים אינם מוכנים לחייב את הבעלים לגט מחשש לגט כפוי. האורתודקסיה המודרנית באמריקה שמה דגש מיוחד על עניין זה. בשנת 1997 הוקם בישראל ארגון "יד לאישה" למתן עזרה לנשים מסורבות גט. עד סוף שנת 2004 הוא עזר ללמעלה מ-300 נשים להשיג גט.
- מתן עזרה, סיוע וליווי לנשים שהוטרדו מינית במוסדות דתיים, וגיבוש והחדרת קוד אתי למניעת הטרדות מיניות במוסדות דתיים, בעקבות תלונות על הטרדות מיניות בידי רבנים (ובהתאם לדרישת החוק במדינת ישראל) (ארגון אמונה וארגון קולך).
יחס ההנהגה הדתית [עריכה]
הפמיניזם הדתי נתקל מראשיתו בהתנגדות של הממסד הדתי בישראל. אך עם השנים, כפי שטוענת ד"ר תמר אלאור "הרדיקלי הפך נורמלי"[1] ומעשים שנחשבו ל"פמיניזם קיצוני" היום נראים נורמטיביים, לפחות בקרב הציבור הדתי לאומי.
רבים מהרבנים, כולל כאלו המסכימים לחלק מהטענות הפמיניסטיות, מקבלים מגמה זו בדאגה לא מועטה, כיוון שהם רואים בכך תהליך שמוליך לפגיעה בכוחה של ההלכה, כפי שאומר הרב שלמה אבינר: "הכל תלוי בגישה. אם אשה מאמינה שמשה אמת ותורתו אמת, כל תורה שבכתב וכל תורה שבעל פה, עד הסעיף האחרון, מאמינה שד' פטר אותה ממצוה מסוימת בחכמתו, אך השאיר לה פתח לעשות אם רצונה בכך - הרי יש לה שכר. אבל אם היא חושבת שהזמנים השתנו, ויש לה תרעומת נגד התורה שכבר אינה מתאימה ולכן יש צורך לשדרג אותה – הרי זו כפירה" ולכן "קדושה כן. נבואה – כן. שייכות לתורה ומצוות – כן. כבוד הדדי – כן. שינויים במנהגי ישראל הקדושים – לא".
הרב יעקב אריאל, רבה של רמת גן, קרא לנשים לקבל את תוכנית הלימודים שקובעים הרבנים. רבנים מהזרם המכונה חרדי לאומי יזמו את הקמתה של תנועת הנשים "בנין שלם", המקבלת את תפקידיהן המסורתיים של הנשים ומתנגדת לרבים מהשינויים המוצעים על ידי קולך. יש רבנים שאף יזמו מהלכים כנגד ארגון "קולך" כמו הרב מרדכי אליהו, שקרא להחרים את דפי פרשת השבוע של "קולך" ולא להכניסם לבתי הכנסת, כיוון שלדעתו הם מביאים לזלזול בדברי חז"ל.[דרוש מקור][2]
לעומת גישות אלו יש רבנים אורתודוקסים שמברכים על תופעה זו ומעודדים אותה, אחד הבולטים שבהם הוא הרב שלמה ריסקין, רבה של אפרת שבגוש עציון, שאף היה מעורב במסגרת מוסדות "אור תורה" בפיתוחה של מדרשת לינדנבאום (המכונה ברוריה), מערכת הכשרה לטוענות רבניות ואת עמותת "יד לאישה" המעניקה סיוע משפטי לעגונות ומסורבות גט. הרב ריסקין בעבר אישר הקמת מנייני תפילה לנשים ביישובו ושילב מרצונו נשים במועצה הדתית ובהשגחת כשרות. והוא אינו רואה בעיה הלכתית בשילוב נשים בפסיקה, כולל כהונת נשים כדייניות.
ראו גם [עריכה]
לקריאה נוספת [עריכה]
- תמר רוס, ארמון התורה ממעל לה - על אורתודוקסיה ופמיניזם, תל אביב: הוצאת עם עובד, 2007.
- אורלי צרפתי ודליה לירן-אלפר (2010), ברוך שלא עשני אשה? ניצני שיח נשי-פמיניסטי בעיתונות החרדית המסחרית. קשר- כתב עת לתולדות העיתונות והתקשורת בעולם היהודי, 40, 126-138.
קישורים חיצוניים [עריכה]
- חנה קהת וארגון קולך, וואלה! חדשות
- ישיבות ההסדר הגרסה הנשית, באתר הארץ
- וייס, אורי, פתרון מהפכני לשוביניזם הלכתי, על ספרו של הרב פרופ' שפרבר, באתר הארץ
- פמיניזם הלכתי - הרב שלמה אבינר, אתר עטרת כהנים
- הדיינים נגד הטוענות, nrg
- אישה נבחרה לעמוד בראש מועצה דתית, nrg
- אתר מדרשת נשמת עם קישור לאתר יועצות ההלכה
- יגאל ברק, אני לא פמיניסטית, באתר קולך
- חיותה דויטש, הזכות והחובה לאמר תודה, הצופה, גיליון חג העצמאות תשס"ה, באתר קולך
- גלעד סרי לוי, נשים לימוד תורה והבניה חברתית, פורסם בעתון "הצופה"
- שיחה בין תמר רוס וישעיהו ליבוביץ בהנחיית יונה הדרי רמג'
- עירית קורן, האם החברה הדתית תצליח להכיל את השינוי הפמיניסטי, 2004
