פנגולין סיני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgפנגולין סיני
Pangolin's tail.jpg
מצב שימור

מצב שימור: סכנת הכחדה חמורה (CR)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששמצב שימור: סכנת הכחדה חמורה
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: פנגולינאים
משפחה: פנגולניים
סוג: פנגולין
מין: פנגולין סיני
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Manis pentadactyla
‏(לינאוס, 1758)
תחום תפוצה
Chinese Pangolin area.png

הפנגולין הסיני (שם מדעי: Manis pentadactyla) הוא יונק ממשפחת הפנגולניים הנפוץ במזרח אסיה; בצפון הודו, נפאל, בהוטן, בנגלדש, מיאנמר, צפון לאוס וצפון וייטנאם, רוב שטחה של טייוואן, צפון תאילנד ודרום סין, כולל איי האינאן.

הפנגולין הסיני בעל טפרים ארוכים וחזקים לקריעת קיני נמלים וטרמיטים, קשקשי קרטין קשים בדומה לכל הפנגולינאים, ולשון ארוכה, דקה, ודביקה, המשמשת לתפוס את טרפו, אך אין לו שיניים. הוא נבדל משאר מיני הפנגולין בקשקשיו הקטנים, בקשקשים שעל ראשו, ובחוסר הכריות בכפות רגליו. הפנגולין פעיל בלילה.

המין ניצוד על ידי האדם בגלל בשרו, הנחשב למעדן, ובגלל עורו וקשקשיו אשר משמשים ברפואה סינית מסורתית. מחירי איברי הפנגולין גבוהים בשוק הבינלאומי, ונראה כי המסחר בהם גדל, למרות חוקים שנועדו להגן על המין ברוב מדינות תפוצתו.‏[1]

תיאור כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפנגולין הסיני מכונה דוב נמלים מקושקש, וכך הוא נראה. אורך ראשו וגופו כשישים סנטימטרים, וזנבו כשמונה עשר סנטימטרים, והוא שוקל בין שניים לעשרה קילוגרמים. לפנגולין 18 שורות של קשקשים, המלווים בשערות, שילוב חריג אצל יונקים. ראשו קטן ומחודד, פיו צר ואפו בשרני. אורך לשונו כארבעים סנטימטרים וגופו עגלגל. כאשר הפנגולין מרגיש מאוים, הוא מתכדרר כדי להגן על ביטנו הרכה ועל ראשו.‏[2] לפנגולין הסיני ראייה ירודה, והוא מסתמך על חוש הריח כדי לאתר את טרפו, אשר מורכב אך ורק מנמלים וטרמיטים. הוא קורע את קיניהם בעזרת טפריו החזקים, ומשתמש בלשונו הארוכה והדביקה כדי לגרוף את טרפו לתוך פיו חסר השיניים. במהלך הלילה הוא תר אחר מזון, ואת יומו הוא מבלה במאורה. לרוב הפנגולין הסיני עצמו חופר את המאורה, אך לפעמים הוא משתמש במאורות נטושות של בעלי חיים אחרים. למרות שיש לו את היכולת לטפס על עצים, הוא נחשב לחי על הקרקע, וכמו שאר מיני הפנגולין, הוא שחיין טוב.‏[3]

בתי גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

מין זה חי במגוון רחב של בתי גידול, כולל יערות טרופיים ראשיים ומשניים, יערות חזרן, שטחי מרעה ושדות חקלאיים.

מבנה החברה ורבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפנגולינים הם בעלי חיים יחידאים, החיים בשטח גדול לאחד. ההזדווגות מתרחשת בסוף הקיץ או בתחילת הסתיו, שבמהלכו הזכרים נלחמים על הנקבות. גורים יחידים (לעתים זוגות) נולדים באביב הבא. הגורים נולדים עם קשקשים, הנשארים רכים בימי חייהם הראשונים. למרות שהם מסוגלים ללכת מלידה, הצעיר לרוב נישא על זנב אמו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ http://savepangolins.org/conservation/
  2. ^ http://animaldiversity.ummz.umich.edu/accounts/Manis_pentadactyla/
  3. ^ www.edgeofexistence.org/mammals/species_info.php?id=1411#distribution