פנומנולוגיה (פסיכולוגיה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פנומנולוגיה (Phenomenology) היא גישה תאורטית בפסיכולוגיה, המדגישה את חשיבות החוויות האישיות של האדם. על פי הגישה, הגורם המשמעותי בהבנת התנהגות האדם הוא הפרשנות האישית והסובייקטיבית שלפיה הוא עצמו תופס את העולם.

בהשפעת הגישה הפנומנולוגית בפילוסופיה, ואבי הגישה אדמונד הוסרל שהעלה את רעיונותיו כבר בראשית המאה ה-20, התפתחה בשנות ה-60 הגישה הפנומנולוגית גם בתחום הפסיכולוגיה. על פי הגישה, כל אדם הוא ישות ייחודית, ולפיכך לא ניתן להכניס את ההתנהגות שלו למסגרת תאורטית ולקבוע הסברים כלליים להתנהגות של אנשים; במקום למצוא הסבר להתנהגויות, יש להתמקד בניסיון להבין את האדם ואת האופן הייחודי לו בו הוא תופס את התנסויותיו וחוויותיו בעולם.

בתחום המחקר המדעי בפסיכולוגיה, מהווה הפנומנולוגיה אחת הגישות למחקר איכותני. על פי הגישה, יש להתמקד במהות של תופעה פסיכולוגית מסוימת כמושא המחקר, ולחקור אותו כפי שהוא נתפס על ידי כל אדם (או כל קבוצת אנשים), בתודעה הספציפית שלו, ולא לעסוק בשאלה האם התופעה קיימת באופן כללי. למעשה, הגישה גורסת כי לא ניתן להפריד בין הבדיקה האמפירית של תופעות לבין החוקר שבודק אותן, משום שעצם הבדיקה או התצפית משנה את התוצאות של המחקר. לכן, במקום לנסות לטהר את המציאות מה"הפרעה" של מרכיבי התצפית, יש להכיר בסובייקטיביות של המהות.

בשנות ה-60 גובשה הגישה הפנומנולוגית בכתביהם של מספר תאורטיקנים, שהביעו ביקורת כלפי הגישות הדטרמניסטיות שהיו מקובלות בתקופה זו, כגון גישת הפסיכואנליזה של זיגמונד פרויד. פרויד התמקד בכך שניתן להגיע לפתרון בעיות ההווה מתוך התבוננות במקורות הבעיה בעבר; לעומתו, הפנומנולוגים טענו כי יש להתמקד בהיכרות ובניסיון להבנה של האופן בו באות לידי ביטוי תופעות פסיכולוגיות שונות בהווה, או ה"כאן ועכשיו", כפי שכינה זאת פרידריך פרלס.

רעיונות הגישה השפיעו על זרמים מרכזיים בתחום הפסיכולוגיה, בהם אקזיסטנציאליזם ופסיכולוגיה הומניסטית. לשניהם משותפים מספר רעיונות פנומנולוגים, בהם ההתמקדות בחווייה הסובייקטיבית של האדם את עצמו ואת העולם כמושא החקירה בפסיכולוגיה. כך למשל, בשיטת הטיפול הפסיכולוגי שהציע הפסיכולוג ההומניסטי קרל רוג'רס, "טיפול ממוקד בלקוח", מתבטא תפקיד הפסיכולוג בהאזנה אמפתית לתיאור חוויותיו ורגשותיו של הלקוח וקבלתו באופן בלתי מותנה, והוא מונחה על ידי החלטות מקבל הטיפול ולא מנסה לשנות אותו בהתאם לדעותיו האישיות.

עם זאת, על הגישה הפנומנולוגית נמתחה ביקורת רבה מזרמים שונים בפסיכולוגיה, בעיקר מזרם הביהביוריזם, על פיו יש לשאוף להפוך את הפסיכולוגיה למדע מדויק, ולפיכך יש לחקור רק את ההתנהגות הגלויה של האדם כדי ללמוד להבין אותה, ולא ניתן להסתמך על תיאוריו את תפיסתו הסובייקטיבית לגבי עצמו ולגבי העולם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]