פנחס צ'רניאק

פנחס צ'רניאק

פנחס צ'רניאק
לידה	14 בספטמבר 1909 פולין
פטירה	12 בינואר 1993 (בגיל 83) ישראל
לאום	ישראלי
תאריך עלייה	4 באפריל 1950
לימודי רפואה	אוניברסיטת מונפליה, צרפת. אוניברסיטת טרגו, וילנה. מכון פסטר, בבית הספר אקול ד'סרולוג'י, צרפת.
התמחות	אונקולוגיה ורפואה גרעינית
תואר	פרופסור מן המניין
תפקידים	מנהל בית חולים באנטופול, מנהל יחידה לרפואה מונעת, וורצלב, בפולין. מנהל המכון לרפואה גרעינית בתל השומר
מחלקות ובתי חולים	בית חולים עירוני בוורצלב פולין, מחלקה לרנטגן ורדיום בבי"ח הדסה, המחלקה לרפואה גרעינית בבי"ח תל השומר
פרסים והוקרה	אות הצטיינות מטעם הצבא האדום, אות הערכה מטעם משרד הבריאות הפולני, אות המציל היהודי מטעם ארגון בני ברית

פנחס צ'רניאק (14 בספטמבר 1909 - 12 בינואר 1993) היה פרופסור לרפואה גרעינית. מייסד הרפואה הגרעינית בישראל וממייסדי הרפואה הגרעינית בעולם. היה הנשיא הראשון של הפדרציה העולמית לרפואה גרעינית. בתקופת השואה נמנה עם שמונה ניצולים שברחו מהגטו באנטופול והצטרפו לפרטיזנים. אחרי המלחמה ניהל מבצעים לביעור מחלות מידבקות בפולין. בשנת 1954 ייסד את המכון לרפואה גרעינית בתל השומר אותו ניהל עד צאתו לפנסיה בשנת 1975. בשנת 2023 עוטר (יחד עם גניה אשתו) באות המציל היהודי על המסירות, התעוזה והגבורה שגילה בהצלת יהודים במהלך השואה.

ביוגרפיה

ילדות ונעורים

פנחס צ'רניאק נולד ב-1909 בהורודץ (אז בתחומי האימפריה הרוסית וכיום בבלארוס) לשפרה ואריה צ'רניאק. אחיו ואחיותיו היו ירמי, אברהם, יהודית (נפטרה ממחלת השחפת), פישקה (נרצחה בשואה), יודל (נפטר ממחלת הטטנוס) ורודיה (נרצחה בשואה). עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נשרפה הורודץ ומשפחתו נמלטה לעיר יילץ שברוסיה שם מצא אביו אריה עבודה במשרד המחוזי למרשם תברואה. ביילץ התבלט בידיעותיו במתמטיקה ולמד בכיתה גבוהה מגילו. לאחר 4 שנים ביילץ עברו לאורשה שבבלארוס, שם נולדה אחותו רודיה. לאחר סיום המלחמה הפולנית-סובייטית ב-1921 התאפשר למשפחה לחזור למערב בלארוס (שהייתה אז בשליטה פולנית). באותה שנה הצטרפה המשפחה לקרוביה בקהילה היהודית באנטופול. צ'רניאק החל ללמוד בגימנסיה בקוברין הסמוכה לאנטופול. באנטופול נפטרה יהודית ממחלת השחפת. אחיו הבכורים אברהם וירמי היגרו לקולוניה של הברון הירש בארגנטינה. המשיך את לימודיו בגימנסיה בברסט-ליטובסק שם היה לתלמיד מצטיין. כשסיים את לימודיו חזר לשנתיים בגימנסיה הממלכתית בקוברין. שאף ללמוד הנדסה, אך למרות ציוניו הטובים ומכתבי המלצה, לא היה באפשרותו להתקבל לפוליטכניקום בוורשה עקב נומרוס קלאוזוס שהונהג בפולין, במסגרתו הוגבל מספר הסטודנטים היהודיים שהורשו ללמוד באוניברסיטאות. לפיכך החליט ללמוד רפואה בצרפת.

לימודי רפואה

בשנת 1929, בהיותו בן עשרים, התקבל לאוניברסיטת מונפליה בדרום צרפת. מונה לאסיסטנט ראשון בקליניקה האוניברסיטאית ועבד במחלקות הפנימית, דרמטולוגית, אורולוגית ואורתופדית לילדים, שם המציא מכשירים להקלת התנועה של ילדים, אשר כונו "המכשירים של צ'רניאק". התיזה שלו נכתבה בעקבות בקשה של אביו, שביקש שיכתוב על נושא יהודי כדי להוכיח שהתורה היא תורת חיים. נושאה היה "הגיינה ופרופילקטיקה (טיפול מונע) על ידי ברית מילה" שנכתבה בהיותו עובד במחלקת העור והמין. במחקרו ניסה להוכיח שניתוח ברית המילה מונע מחלות מין. עבודת התיזה נתקבלה ונשלחה לשמונים אוניברסיטאות בצרפת, אלג'יר ומרוקו.

ב-1936 קיבל תעודת הסמכה כרופא מטעם אוניברסיטת מונפליה ושב לפולין. כיוון שהדיפלומה הצרפתית לא הייתה תקפה בפולין נאלץ לחזור על הסטאז'. לכן נרשם לאוניברסיטת טרגו שבווילנה, שם למד במשך שנה וחצי. התמחה שנה וחצי בבית חולים עירוני בבריסק, ועבד במחלקת אפידמיולוגיה ילדים, שם התמחה בניקורים בבסיס עמוד השדרה. במקביל לעבודה בבריסק עבד בבית ההבראה דמצ'ובו שהיה מסונף לארגון טא"ז והוקם בסיוע הג'וינט היהודי, שם כיהן כמנהל רפואי ומנהל אדמיניסטרטיבי. בסיום תקופת ההתמחות קנה בוורשה מכשירים, מיטות וציוד רפואי, ושכר באנטופול בית בן 4 קומות אותו ייעד לקליניקה פרטית. במאי 1939 קיבל רישיון עבודה כרופא פולני.

מלחמת העולם השנייה והבריחה מהגטו

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה מונה לרופא מחוזי ומנהל בית חולים שהוקם על ידי הרוסים באנטופול ובו 30 מיטות. ב-1941 פרצה המלחמה בין ברית המועצות לגרמניה. למרות הפצרותיו של מנהל המחוז, החליט צ'רניאק להישאר באנטופול עם אשתו ההרה, אחיותיו ואמו החולה. עם כניסת הגרמנים לאנטופול כמעט נורה למוות בידם אך ניצל בזכות סרט הרופא שעל זרועו. לאחר הקמת הגטו, צ'רניאק ומשפחתו שוכנו בגטו אנטופול, בו גרו בעלי המקצוע.

צ'רניאק עבד במרפאה מחוץ לגטו ושוטר הוציא אותו יום יום לעבודה ומחזירו. האיכרים הרוסיים שבהם טיפל אהבו אותו והביאו לו בחשאי מזון. הוא טיפל בחולי הגטו בעזרת תרופות שהגניב בסתר מהמרפאה ושגניה אשתו הבריחה מבית המרקחת בו עבדה. באחת הנסיעות אל מחוץ לגטו טיפל צ'רניאק בפיליפ קירוב, מפקד קבוצת הפרטיזנים "קירוב". בדרך זו התהווה קשר ראשון בין צ'רניאק לבין לוחמי הפרטיזנים.

בספטמבר, לאחר האקציה השנייה בגטו אנטופול, החביא צ'רניאק את בתו עירית אצל ורה אוחריץ, אישה פולנייה שהכיר. ב-15 באוקטובר 1942 הקיפו הגרמנים את הגטו, מלווים באנשי המשטרה היהודית. זאת הייתה האקציה האחרונה ובגטו נותרו 300 איש. גיסו של צ'רניאק העיר אותו באמצע הלילה, והוא ניסה להימלט מהגטו עם אשתו ואימו. הוא נעצר, ובזמן שחיכה עם יהודים אחרים בשער הגטו להעמסה על משאיות בדרך למקום ההריגה, הצליח להתחמק ולברוח. הגיע לביתו של איכר בשם איוון ביידוק, שאת אשתו הציל בעבר, שם פגש את גניה שהצליחה להימלט מהגטו אף היא. שניהם הסתתרו במחילה מתחת לבית של מכרים פולנים במשך חצי שנה - כל חודשי החורף. לאחר התמודדות עם סכנות ההסגרה לגרמנים ומזימות של המשפחה הפולנית לרצוח אותם, ברחו צ'רניאק וגניה מאנטופול על עגלה, מוסתרים מתחת לערימת שקים. אחרי מסע של 4 קילומטר ביערות, הגיעו למחנה הפרטיזנים של פיליפ קירוב שם הפך צ'רניאק לרופא של גדוד הפרטיזנים. מתוך קהילה של אלפי יהודי אנטופול שרדו 8 איש. שלושה מהם היו צ'רניאק, אשתו ובתו.

פעילותו בפרטיזנים

פנחס וגניה צ'רניאק בפרטיזנים, והעיטור הסובייטי שהוענק לו

צ'רניאק הצטרף כרופא לגדוד הפרטיזנים על שם פיליפ קירוב. הגדוד היה מתואם עם מוסקבה, תוספק באמצעות מטוסים רוסיים, וקיבל מידע על תנועות הגרמנים מאיכרי הסביבה. הוא הקים ביער מרפאה מאולתרת, ערך בדיקות דם ושתן, וטיפל במחלות הלוחמים. הוא וגניה רקחו תרופה בעזרת שומן חזיר ואבקת גופרית וריפאו את הגרדת שהפריעה לפרטיזנים לישון בלילות. את הציוד והתרופות השיגו הפרטיזנים מבתי האיכרים ולקחו שלל מהגרמנים. מלבד טיפול במחלות טיפל בפציעות קרב ושברים, ולמד לירות ברובה. הוא ארגן קורס חובשים ל-18 בחורות מקרב הכפריים אותן לימד כללי עזרה ראשונה בסיסיים: כיצד לעצור דימום, לטפל בשבר בעזרת מקלות ולחבוש באופן סטרילי. הפרטיזנים נשאו עימם לקרב תחליף לעירוי דם אותו הכינה גניה בעזרת תמיסת מים ושבעה אחוז מלח. שלושה גדודי פרטיזנים חברו ביחד לתקוף את אנטופול, ותפסו מכשיר רדיו בו שמע צ'רניאק ידיעות על המתרחש בעולם. את החדשות ששמע רשם, והדפיס דפי מידע שהופצו בין חמישה כפרים באזור. בזמן המלחמה השתוללו המגפות, שהנפוצה שבהן הייתה מגפת טיפוס הבהרות. הוא הצליח לבלום את המחלה על ידי ביעור הכינים שהעבירו אותה. על כל חייל שחזר מקרב היה לחטא את בגדיו בחדר חיטוי מאולתר: חפירה אליה נפלטו אדי מים רותחים. במשך הזמן תכנן, יזם והקים בית חולים שדה ובו 13 מיטות. ב-22 ביוני 1944 שוחררה אנטופול. לאחר 18 חודשי לחימה עם הפרטיזנים חזר צ'רניאק לביתו אחרי שטיפל באלפי חולים. ב-22 באוגוסט 1944 עוטר בעיטור הכוכב האדום מטעם הצבא האדום על תרומתו למאבק בנאצים.

פועלו כרופא באירופה שלאחר המלחמה

צ'רניאק עזב את אנטופול וחי עם משפחתו תחילה בלנדסברג ובלודז' עד שהגיע לוורוצלב, שם פתח בקריירה האקדמאית שלו. פרופ' מייז'צקי קיבל אותו כאסיסטנט בקליניקה האוניברסיטאית למחלות דרמונורולוגיות, וד"ר קנפה קיבל אותו לעבודה בבית החולים העירוני. צ'רניאק התפרסם בפיתוח שיטות לטיפול בעגבת ובזיבה, שתי מחלות שהתפשטו בממדי מגפה בפולין של אחרי המלחמה. בזיבה טיפל בזריקות סטרפטומיצין והפחית את משך הטיפול בצורה משמעותית. בעגבת טיפל בשילוב של פניצילין, ארסן וביסמוט (PAB). מאמרו "ריפוי מהיר של עגבת באמצעות PAB" פורסם בביטאון רפואה בוורשה ושיטתו זכתה להכרה בפולין ובארצות הברית ואומצה על ידי משרד הבריאות הפולני. הישגו המשמעותי באותה תקופה היה בתחום רפואת ההמונים. בעזרת שיטה חדשה של בדיקת דם יבשה למחלת העגבת, הכפיל פי ארבעה את קצב הבדיקות ובדק 30,000 איש בוורצלב. בעקבות הצלחה זו הועמדה לרשותו מעבדה ניידת שכללה רופא אחות ולבורנט שנסעה מעיר לעיר ולקחה דגימות דם מונעות. היה זה מבצע נרחב שהשתכלל והתבצע בחמישה מחוזות בפולין. בתום המבצע הוענק לצ'רניאק אות הערכה מטעם משרד הבריאות הפולני על תרומתו לביעור העגבת בפולין. ב-1950 החליט לפרוש מתפקידיו ולעלות לישראל. בזמן שהמתין שארגזי המשפחה יגיעו לחיפה התנדב להיות רופא של ארגון הג'וינט בפריז, שם טיפל במהגרים יהודיים שהתקבצו בעיר. את ששת חודשי שהותו בפריז ניצל ללימודים במכון פסטר, בבית הספר אקול ד'סרולוג'י. מטרתו הייתה להתמחות בתחום הסרולוגיה - מחלות בדם. הוא עבד במרפאה האוניברסיטאית בהנהלת פרופ' גוז'רו, וזכה בדיפלומה מטעם מוסד זה.

פעילותו בהדסה

כשעלה לאישראל החל לעבוד כאסיסטנט במחלקת הרנטגן והטיפול ברדיום בבית חולים הדסה בירושלים אצל פרופ' אברהם הוכמן והתמחה ברפואה אונקולוגית. ב-1952, בעקבות בדיקות חלוציות שהנהיג ביוד רדיואקטיבי, התפרסם מאמרו "השימוש ביוד רדיואקטיבי לאיתור פגמים בבלוטת המגן" בביטאון "הרפואה". בעקבות המאמר הוזמן להרצות מטעם משרד הבריאות במפגשים אזוריים על מהותו של האיזוטופ ועל השימוש בו. מאוחר יותר קיבל תעודת הוקרה מטעם הוועדה לאנרגיה אטומית על היותו חלוץ הרפואה הגרעינית בארץ. עבד כחצי שנה במשרה חלקית במשרד הביטחון במעבדה במכון ויצמן למדע על מנת לחקור דרכים להגן על אנשים מפני קרינה רדיואקטיבית. ב-1954 פנה פרופ' חיים שיבא אל צ'רניאק והציע לו להקים מכון לאיזוטופים בתל השומר.

פועלו ברפואה גרעינית

ב-1 במרץ 1954 החל צ'רניאק בתפקידו כמנהל המכון לאיזוטופים ורדיום בביתן 24 בתל השומר והתמקד בשימוש באיזוטופים ברפואה - למחקר, לבדיקות, ולטיפול בחולים. בין השנים 1953 ו-1975 פרסם 212 עבודות מדעיות ו-18 ספרים בתחום הרפואה הגרעינית, ונשא הרצאות רבות ברחבי הארץ והעולם. ב-1969 נתמנה לפרופסור לרפואה גרעינית בבית הספר לרפואה ע"ש סאקלר באוניברסיטת תל אביב והיה ראש החוג לרפואה גרעינית. באמצעות גיוס תרומות מיהודים בעלי אמצעים מצרפת ובשיתוף הקונסול המדעי בשגרירות צרפת הקים את "מכון ברוך למחקר רדיו-קליני" בתל השומר, במסגרתו נערכו בין השאר כנסים מדעיים בהשתתפות חוקרים מישראל ומחו"ל. היה יועץ לענייני רפואה גרעינית במרכז למחקר גרעיני שורק. נמנה עם מייסדי הארגון הבינלאומי ונשיאה הראשון של הפדרציה העולמית לרפואה גרעינית. היה שותף ליסודה של אוניברסיטת תל אביב ובה החוג לרפואה גרעינית וזכה על כך לאות הוקרה ב-1973. זכה גם בפרס האקדמיה הצרפתית למדעים ובאות הוקרה מטעם אוניברסיטת טאיוון על הקמת מכון לרפואה גרעינית בטייפה ב-1966. ב-1974 קיבל צ'רניאק תואר רפואי שני בהתמחות ברפואה גרעינית. בשנה זו אף נקבע שמו הנוכחי של ה מכון לרפואה גרעינית בתל השומר אותו ניהל עד יציאתו לפנסיה ב-1975. 5 שנים אחרי צאתו לפנסיה ניהל את המכון לרפואה גרעינית בבית החולים אסף הרופא, ופעל במסגרת מכונו הפרטי לרפואה גרעינית שהקים ב-1974 ובו עבד עד 1989. בתו של צ'רניאק, פרופסור צילה צבס, ניהלה את המכון לרפואה גרעינית בתל השומר בין השנים 1992 ל-2012.

פועלו במסגרת מכון ברוך למחקר רדיוקליני

מכון ברוך למחקר רדיוקליני החל בפעולתו בשנת 1962. לא היו לו אמצעים להקמת מבנה מיוחד ו לכן פעל במסגרת המכון לרדיום ואיזוטופים בביתן 24 בתל-השומר. המכון פעל בעזרת מענקים ותרומות. הם הסתכמו במאות אלפי דולרים שהוצאו לרכישת ציוד, תשלום לחוקרים, בניית מעבדות ועוד. במסגרתו בוצעו עשרות עבודות מחקר, ניתנו מאות הרצאות והודפסו מאות פרסומים מדעיים. ב-1965 פנה פרופ' חיים שיבא לדיקאן בית הספר לרפואה בתל אביב לשם צירוף המכון לאוניברסיטה, סינוף אשר אושר רשמית ב-27 בינואר 1966 ובהמשך סונף לפקולטה ללימודי המשך ברפואה. באוקטובר 1972 ייסד פרס שנתי לרפואה גרעינית במסגרת קרן פרסים ע"ש גניה צ'רניאק לרפואה גרעינית ורדיופרמקולוגיה בישראל. עבודות מחקר מצטיינות של רופאים ודוקטורנטים פורסמו בסדרה של 6 ספרים תחת הכותרת Awards in Nuclear Medicine & Pharmacology. הפרסומים זכו להכרה אקדמית. ב-1972 החל המכון לארגן כנסים שנתיים בהם השתתפו מדענים מהארץ ומחו"ל, ולהפעיל ספריה לרפואה גרעינית ורדיוביולוגית.

משפחתו וחייו האישיים

פנחס צ'רניאק עם משפחתו ומשה סתוי

בגיל שלושים, לאחר שחזר לאנטופול בסיום למודיו, הכיר צ'רניאק את גניה (גיטל) פלדשטיין, רוקחת שעבדה בבית המרקחת של העיירה. הם התחתנו ובמאי 1942 נולדה בתם הראשונה עירית (אירני) אשר נקראה על שם אביו אריה שנפטר ב-1936 עקב סרטן הכבד. על מנת להציל את חייה של עירית, מסר אותה צ'רניאק בספטמבר 1942 לוורה אוחריץ, פולניה נוצרייה מאנטופול, שגידלה אותה בזהות בדויה במשך כל תקופת המלחמה תוך כדי סכנת נפשות (על כך קיבלה ורה אוחריץ ב-2007 הכרה כחסידת אומות עולם). לאחר בריחתם מהגטו, לחמו עם הפרטיזנים ביערות וחזרו לאנטופול ב-1944. שפרה-צילה נולדה ב-1945. ב-13 בספטמבר 1948 נולד בנו אברהם (רמי) בוורצלב. ב-4 באפריל 1950 עלה על האונייה הישראלית "נגבה" בדרך לארץ ישראל. תחילה שוכן עם משפחתו במעברת בת גלים, ובהמשך עברו למעברת מחנה ישראל ולבת-ים. כאשר החל לעבוד בבית החולים הדסה, גרו ברחוב יהודה המכבי 1 בירושלים. יהודית נולדה ביום העצמאות של שנת 1951. באותה שנה החל לעבוד בבית החולים תל-השומר והמשפחה עברה לרחוב שולמית 3 בתל אביב, בין השאר כדי להיות קרובים למשה סתוי, דודה של גניה. ב-4 ביוני 1972 נפטרה גניה כתוצאה מסיבוך של מחלת לב בה הייתה חולה כל חייה. כעבור שנה וחצי נישא למניה קרסוביצקיה.

לאחר שנפטר בינואר 1993 פרסם פרופסור יעקב רותם (עורך ביטאון הרפואה) מאמר הספד בביטאונו בו כתב, בין השאר:

"העבודה הייתה תמצית חייו. הוא לא ידע מנוחה מהי. שיקע בעבודה את כל מירצו ואת להט אישיותו, ללא לאות וללא הפסק ... פנחס צ'רניאק ניחן בכושר מיוחד ובחוש של חוקר לראות דברים רבים מתחת לפני השטח, דברים אשר נעלמו מרבים אחרים, לגלות באירועים רפואיים פן חדש, מקורי, מתסיס, גרעין חבוי שלימים הניב פירות ... אורח חייו היה פשוט וצנוע. הוא לא נדרש לאורות הבמה, לא ביקש כותרות, לא נדחק לכלי התקשורת. לא הפגין גינוני חשיבות, לא הבליט את ה'אני' שלו, לא דרש זכויות יתר, או זכות ראשונים. לא רדף אחרי כבוד וכיבודים ... לעיתים קרובות עשה לילות כימים, כשהשעה דחקה. בישיבות ההן היו אלה ה-'גלעזעלע תה' וביסקוויטים שהפיגו את מתח העבודה. בעבודה היה קפדן ולא סבל דחיות למחר. דרש הרבה מעוזריו, אבל לא יותר מאשר מעצמו ולרוב פחות ... איש מדע מהשורה הראשונה."

ראו גם

• אברהם צ'רניאק
• צילה צבס
• הקהילה היהודית באנטופול

לקריאה נוספת

• פנחס צ'רניאק 1992, פרקים בחיי, הוצאת קורות

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פנחס צ'רניאק בוויקישיתוף

• תמונת משפחת צ'רניאק עם משה סתוי, יד ושם
• ערך על גניה צ'רניאק, אתר ארגון הפרטיזנים ולוחמי המחתרות והגיטאות
• רופאים יהודים ביער, הפרטיזנים של בלארוס
• אנטופול, מרכז מורשת יהדות פולין
• המכון לרפואה גרעינית
• פנחס צ'רניאק (1909-1993), דף שער בספרייה הלאומית
• פנחס צ'רניאק, אות המציל היהודי, אתר יהודים שהצילו יהודים בתקופת השואה