פסולת אורגנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פסולת אורגנית משומשת להכנת קומפוסט.
פירות מושלכים על הרצפה בשוק הכרמל.

פסולת אורגנית או פסולת מתכלה היא סוג של אשפה שמקורה באורגניזם (צמחים או חיות), וכוללת על פי רוב שיירי צמחים ומזון ופסולת גינה (גזם). פסולת אורגנית ניתנת ברובה לפירוק על ידי אורגניזמים חיים כגון חרקים, בקטריות ועוד‏[1].

נזק סביבתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי סקרי המשרד להגנת הסביבה, פסולת אורגנית מהווה 40% מהפסולת בישראל‏[2]. כאשר כמות משמעותית זו מטופלת יחד עם שאר סוגי הפסולת במטמנות אשפה - התפרקותה מייצרת גזים, שקיעת אזורים במטמנה וסיכונים לזיהום מים וקרקע. הטיפול בכמויות פסולת גדולות אף דורש שטח רב, הובלה תוך השקעת כספים ואנרגיה, וגורר לפיכך פגיעה בסביבה.

פתרונות טיפול בפסולת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערימת דשונת תרמופילית מעלה אדים

הדשנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דשונת

בטבע מתרחש תהליך תמידי ויעיל מאוד של מיחזור אורגני, כאשר כל הפסולת של אורגניזם אחד (למשל עלים שנשרו מעץ), משמשת כמשאב עבור אורגניזמים אחרים (למשל חיידקים וחרקים הניזונים מהעלים ומפרקים אותם בחזרה לאדמה).

טיפול יעיל בפסולת אורגנית הוא הפיכתה לדשונת (קומפוסט). בתהליך קומפוסטציה (הדשנה) אירובי (הכולל חמצן), מתפרקת האשפה האורגנית באופן יעיל. הדשונת כוללת תרכובות אורגניות, מינרלים וחומרים אחרים המועילים לצמיחה של צמחים.

לקומפוסט שימוש בטיוב קרקעות דלות בחומרי מזון לצמחים וכתחליף לדשן כימי מייצור תעשייתי, אשר ייצורו מלווה לרוב בנזק לסביבה ושימוש נרחב בו אף עלול גם לזהם מקורות המים. הקומפוסט גם משפר את אחיזת המים וניקוזה של הקרקע החקלאית. בשל יתרונות רבים אלו שיטות של חקלאות אורגנית, כמו למשל גידול ביו-אינטנסיבי, עושות בו שימוש נרחב.

לצורך הפיכת פסולת לקומפוסט ישנו גם מגוון רחב של קומפוסטרים, אשר מאפשרים לכל אדם להכין קומפוסט בבית. בניגוד לתפיסה הרווחת, ניתן לייצר קומפוסט גם ללא גינה, בעזרת קומפוסטרים המיועדים לכך. הכנת קומפוסט באמצעות תולעים אדומות היא שיטה נוספת ומהירה, אשר מייצרת בסופה קומפוסט איכותי הנקרא "הומוס".

לפיכך, מיחזור הפסולת האורגנית לשימוש כקומפוסט הוא דרך סביבתית חשובה להתמודדות עם אתגר פינוי הפסולת שמציב אורח החיים המודרני במדינות השפע.

טיפול בגזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימושים העיקריים בגזם הם ייצור קומפוסט (בשילוב עם חומרים נוספים כדוגמת חומר אורגני רקבובי, זבלים ובוצות), חיפוי קרקע וכן רפד לרפתות. היתרון במיחזור הגזם הוא בכך שבמרבית הרשויות המקומיות הגזם מופרד משאר הפסולת, כך שאין צורך בהקמת תשתית מיוחדת למיחזור.

מדיניות ממשלתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נסיונות ראשונים לטיפול בפסולת אורגנית בקנה מידה גדול, החל משנות השבעים, נשענו על מיון והפרדה פיזית של הפסולת בעזרת מכשור במרכזי טיפול בפסולת. שיטה זו של הפרדת פסולת אורגנית בשלב מאוחר, לאחר פינויהּ ממקומות יישוב בערבוביה עם סוגי הפסולת המוצקה האחרים - איפשרה אמנם צמצום הנזקים הסביבתיים של שטח מטמנות, זיהום אוויר, קרקע ומי תהום, אך כללה מגבלות מהותיות לגבי איכות הקומפוסט המיוצר בתהליך וערכו הכלכלי לחקלאות וגינון (מכשירי ההפרדה מותירים חלקים קטנים של פסולת לא אורגנית, כמו למשל שברי זכוכית בפסולת האורגנית שהופרדה).

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשרד להגנת הסביבה הוביל קמפיין רחב היקף מלווה בגיבוי תקציב של 200 מיליון ש"ח לביצוע תהליך מורכב של הפרדה במקור. מדובר בתהליך חינוכי ושינוי התנהגותי בהתקנת מערכות פינוי נפרדות של הפסולת מהמקור בבית, פח האשפה הביתי, הממויינות לכל הפחות לקו פסולת אורגני וקו אנאורגני (במדינות רבות מתקיימת הפרדה במקור למרכיבים נוספים). שיטה זו היא המקודמת על ידי ארגונים פורמליים וארגוני סביבה ברחבי העולם ומהווה מהפיכה של ממש בתחום האשפה.

הגזם מהווה אמנם רק כ- 3.95% ממשקל הפסולת בישראל, אך הוא עדיין מהווה בעיה באתרי פסולת. כמות הגזם בישראל מוערכת בכ-500,000 טון לשנה, מתוכם מוחזרו בשנת 2002 כ- 160,000 טון.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


P globe.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא איכות הסביבה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.