פסח שנער

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פסח שנער

פסח שנער (6 בפברואר 1914 - 24 במרץ 2013) היה חוקר תרבות האסלאם והשפה הערבית ומילונאי ישראלי. עד מותו היה פרופסור אמריטוס במכון ללימודי אסיה ואפריקה שבאוניברסיטה העברית בירושלים.

חייו ופועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסח שנער נולד כפסח שוסר בריגה שבלטביה ב-1914, בתקופת מלחמת העולם הראשונה. בעת המלחמה נקלע אביו כסוחר למזרח הרחוק, ונשאר שם עד תום המלחמה, אז הצטרף למשפחה. בילדותו למד בחדר ובנערותו בבית ספר עממי גרמני ובהמשך בגימנסיה פרטית גרמנית שם, למד לטינית. בריגה הצטרף לשורותיה של ה-יודנשטאטפארטי ("מפלגת המדינה היהודית"), כפי שנקראה שם מפלגת המדינה העברית, מפלגתם של רוויזיוניסטים שהחליטו להישאר בהסתדרות הציונית, כאשר זאב ז'בוטינסקי הקים את ההסתדרות הציונית החדשה ב-1935. שנער עבר הכשרה חקלאית בחו"ל בחוה של גוי ואחר כך הכשרה עירונית בבית חרושת של זכוכית ליד ריגה וקיבל סרטיפיקט של פועל (חלוץ בלשון הימים ההם), הוא נפרד ממשפחתו ולא ראה אותם שוב, כולם נספו בשואה. עלה לישראל ב-17 באפריל 1935, בריגה התחייב ללכת לקיבוץ שתקים מפלגת יודנשטאטפארטי ליד נס ציונה בגבעת טירת שלום. הקיבוץ התפרק אחרי חצי שנה, אך שנער נשאר לעבוד בפרדסי הסביבה, שם עבד יחד עם ערבים בדואים, מהם למד את השפה הערבית בלהג בדואי. ב-1937 עבר לירושלים ללמוד באוניברסיטה העברית. למד לתואר שני בשפה וספרות ערבית כמקצוע ראשי ובתרבות האסלאם (כולל דת האסלאם) ולימודים קלאסיים (יוונית ולטינית) כמקצועות משניים (באותה תקופה היו שלושה חוגים והלימודים היו ישירות לתואר שני), הוא התפרנס ממתן שיעורים פרטיים וקיבל תואר שני ב-1945. ב-1940 התחתן עם בלומה (בוסיה) לבית רפופורט. בתקופת מלחמת העולם השנייה התנדב להגנה ושירת בפלוגת הרכבות שהקימו הבריטים. בתום לימודיו ב-1945 התקבל למחלקה המדינית של הסוכנות היהודית והוא שקד על הקמתו של ארכיון של המזרח התיכון.

בשנות הארבעים חיבר יחד עם דוד איילון את המילון הערבי-עברי ללשון הערבית החדשה, שראה אור ב-1947. מילון איילון-שנער נותר המילון הפופולרי ביותר לשפה הערבית בישראל עד היום, והמשיך להתפרסם למעלה מיובל שנים לאחר מהדורתו הראשונה.

ב-1949, לאחר הקמת המדינה, הצטרף שנער למחלקת החקר של משרד החוץ והיה הממונה במשרד החוץ על חקר מדינות המאגרב (צפון אפריקה) כולל יהודיהן , הוא עסק בכתיבת סקירות דו-שבועיות על העולם הערבי. ב-1957 קיבל תואר דוקטור מהאוניברסיטה העברית על עבודה בנושא: "תקורת הלאומנות הערבית באפריקה הצפונית המערבית" והוא נערך תחת הנחייתו של פרופסור שלמה דב גויטיין. באותה שנה הוזמן למשך שלוש שנים וחצי להיות מרצה בדרופסי קולג' שבפילדלפיה, שימש כמרצה בכיר ללימודי ארצות האסלאם. והיה מרצה אורח באוניברסיטה המורמונית בריגהאם יאנג שביוטה. שב ארצה ביולי 1960 והתקבל כמרצה בכיר במכון למדעי המזרח שבאוניברסיטה העברית, לימים המכון ללימודי אסיה ואפריקה. שם לימד הן שפה וספרות ערבית והן דת האסלאם. שנער הנהיג את לימודי המאגרב באוניברסיטה העברית. עשה שבתונים במרכז ללימודים ים תיכוניים באקס אן פרובנס, באוניברסיטת פריז ובמכון הלאומי לשפות ולתרבויות המזרח (INALCO (אנ')) בפריז. ב-1983 יצא לפנסיה כפרופסור מן המניין.

בנו הבכור דוד שנער הוא פרופסור מן המניין באוניברסיטת בן-גוריון לארגונומיה והמדען הראשי של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. בנו הצעיר יוסי (ג'וזף) שנער הוא פרופסור מן המניין לפיזיקה באוניברסיטת מדינת איווה.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאור מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסח שנער עסק בעיקר בשלושה תחומים: האחד הוא תולדות הספרות הערבית הקלאסית למן תחילתה עד המאה ה-13-12, חורבנה של בגדאד בידי המונגולים ב-1258. התחום השני היה תרבות האסלאם ובראש ובראשונה דת האסלאם לחלקיה השונים ולדיניה, למוסדותיה וגלגוליה בפוליטיקה ובהלכה. התחום השלישי היה המגרב, הכולל את ארבע המדינות הערביות המצויות ממזרח לאוקיינוס האטלנטי: לוב, מרוקו, תוניסיה ואלג'יריה.

תקורת הלאומנות הערבית באפריקה הצפונית המערבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו שם עבודת הדוקטורט של פסח שנער שעסקה בתנועה הלאומית הערבית בצפון אפריקה המוסלמית. הלאומנות במגרב התפתחה מתוך מגמה דתית רפורמית ותנועה זו נקראה בראשית המאה ה-18 סלפיה. תפישתם הייתה כי כל דת מתקלקלת בראשיתה ויש צורך לתקן והם התכוונו לתת דוגמה לאסלאם תקין, טהור וצודק, בלועזית הם כונו רפורמיסטים. התנועה הרפורמית נוסדה בידי ג'מאל א-דין אל-אפגאני ועורר תנועות דומות בארצות שונות כמו איראן, טורקיה ועוד. אפגני שהה במצרים שם גייס את מוחמד עבדו, שהיה שר החינוך וראש אוניברסיטת אל-אזהר, וביקש לתקן את האסלאם מהצד החינוכי ולא הפוליטי. מוחמד עבדו היה האדם החשוב ביותר בתנועה הסלפית הזו ואת מקומו ירש מוחמד ראשיד רידא שהוציא לאור כתב עת חדש בשם אלמנאר, המגדלור בעברית. שניהם הוציאו יחדיו פירוש חדש לקוראן ברוח הסלפית, שביחד עם אלמנאר היו אבני היסוד לתנועה שהשפעתה הגיעה לאינדונזיה במזרח ולאפריקה במערב. בקונסטנטין שבאלג'יריה קם מנהיג בשם עבד אל חמיד אבן באדיז, וקיבל את השכלתו באוניברסיטת אלזיתונה שבתוניס. הוא היה בורגני והקים תנועה שחבריה הם אנשי ממשלה ואנשי רוח והקנה לה גוון פוליטי, שם התנועה היה שיהאב, שפירושו כוכב שביט. אבן באדיז ייסד ב-1925 עיתון בשם אל מנקתד, בעברית המבקר. הצרפתים אסרו על קיום התנועה כשנה מיום היוסדה משום אופיה הפוליטי. התנועה היוותה במה לכל מנהיגי התנועה בצפון אפריקה. ב-1935 זימן אבן באדיז קונגרס פן-מוסלמי באלג'יריה, מדינה שנהייתה מוקד התנועה הלאומית הצפון אפריקאית. אבן באדיז נפטר בשנת 1940 ואת מקומו ירש אברהימי. הדוקטורט מגיע עד למרד הגדול כנגד הצרפתים בשנת 1954, שארך שמונה שנים ובסיומו הסכים שארל דה גול להעניק לאלג'יריה עצמאות במרץ 1962.

האסלאם המודרני במאגרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר זה Modern Islam in the Maghrib ("האסלאם המודרני במגרב") הינו קובץ מאמרים פרי עטו של פסח שנער. שלושה מאמרים בצרפתית עוסקים ביהודי המאגרב ואילו 13 באנגלית עוסקים בנושאים מוסלמיים של מוסלמי צפון אפריקה. מאמר אחד ‏[1] חוקר את חגיגות חג המולד של הנביא, שהיה חידוש באסלאם, כי יום הולדתו, להבדיל מזה של ישו, לא נחוג באסלאם, עד שהחלו בדבר במאה ה-12 בעיר אירביל. מאמר אחר ‏[2] עוסק בשניים מהחשובים שבמנהיגי האסלאם. האחד עבד אל קאדר מוחיה אלדין במאגרב באלג'יריה שהקים תנועה בתגובה לכיבוש הצרפתי. השני הוא המרוקאי הריפי עבד אל קרים, שהנהיג את התנועה הלאומית המוסלמית בצפון מרוקו. מנהיגים אלו נבדלים מאוד באופיים ובמגמתם הפוליטית. עבד אל קאדר רצה להקים באלג'יריה מדינה לפי דוגמת המדינה שהקים מוחמד במדינה ואילו עבד אל קרים היה בעל מגמה פרקטית יותר ופוליטית מובהקת. הוא ביקש להקים רפובליקה (ג'ומהוריה בערבית) מוסלמית, אבל מודרנית.

ביבליוגרפיה נבחרת ומוערת של האסלאם המאגרבי בן ימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו של פסח שנער Essai de bibliographie selective et annottee sur L'Islam Magherbin Contemporain: Maroc, Algerie, Tunisie, Libye (1830-1978) הוא סקירה ביבליוגרפית של 2005 ספרים או מאמרים העוסקים באסלאם המאגרבי. הוא הסקירה המקיפה ביותר בנושא. זהו הספר הראשון הסוקר לא רק ספרים העוסקים בחקר המאגרב, כי אם גם מאמרים. לכל מאמר או ספר מצוין נושאו ומובאת ביקורת על תוכנו.

מבוא לתולדות הספרות הערבית הקלאסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו כרך מבוא כללי לספרות הערבית הקלאסית המיועד לסטודנט. הספר עוסק בשפה הערבית, התהוותה, ראשיתה, הפצתה, חלקה בתרבות הערבית וחלקה בתרבות האסלאם. הספר פורש בפני הקורא את המושגים שהיו מקובלים בחברה הבדווית, מה היו ערכיה, מה הייתה ההיסטוריה שלה מבחינת היחסים הבין שבטיים, כיצד נלחמו ועשו שלום, הדינים התרבותיים שלהם, נקמת הדם שלהם, סדרי קבורה, אמונותיהם באלים ועוד מה שנדרש להקים חברה כזו.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מילון איילון-שנער
  • אוצר מלות היסוד בעתונות היומית הערבית/ ערוך בידי משה בריל; בהשתתפות דוד נוישטדט, פסח שוסר. ירושלים: חברה להוצאת ספרים על יד האוניברסיטה העברית, ת"ש.
  • קציר העתונות הערבית/ מאת יעקב יהושע, פסח שוסר. ירושלים: י' יהושע, תש"ה.
  • לוח הפעל הערבי: על בניניו וגזרותיו/ מאת יעקב יהושע (בן חנניה) ופסח שוסר (שנער). ירושלים, קריית ספר, תש"ד.
  • מלון ערבי-עברי ללשון הערבית החדשה/ מאת דוד נוישטדט, פסח שוסר, בהשתתפות משה בריל. ירושלים: חברה להוצאת ספרים על-יד האוניברסיטה העברית, תש"ז 1947 (זכה ל-22 מהדורות ומצוי החל משנת 2006 באתר שהוקם לו על הרשת)
  • קיצור תולדות הספרות הערבית/ מאת יצחק יהודה (איגנאץ) גולדהיצר; תירגם מקרואטית פסח שנער. ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשי"ב, מהדורה שלישית בתשל"ט.
  • היבטים אסלאמיים בסכסוך ישראל-ערב/ מאת זאב ברינר, פסח שנער, נחמיה לבציון. ירושלים, 1974.
  • Essai de bibliographie selective et annottee sur L'Islam Magherbin Contemporain: Maroc, Algerie, Tunisie, Libye (1830-1978)/ Pessah Shinar. Paris: Editions du Centre National de la Recherche Scientifique, 1983
  • מבוא לתולדות הספרות הערבית הקלאסית/ פסח שנער. ירושלים: אקדמון, תשל"ד-תשל"ו, מהדורה רביעית: תשס"ה 2005
  • Modern Islam in the Maghrib/ Pessah Shinar. Jerusalem: Max Schloessinger Memorial Foundation, Hebrew University of Jerusalem, 2004

ספר יובל לכבודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Jerusalem Studies in Arabic and Islam, vol. 19, Jerusalem Hebrew University of Jerusalem 1995

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ “Traditional and Reformist Mawlid Celebrations in the Maghrib”, Studies in Memory of Gaston Wiet, ed. M. Rosen-Ayalon. Jerusalem: Institute of Asian and African Studies, Hebrew University, 1977, pp. 371-413 (מספרי העמודים ומראי המקום בספרו של שנער המאמרים מכתבי העת המקוריים)
  2. ^ “Abd al-Qadir and Abd al-Krim”, Religious Influences on their Thought and Action Asian and African Studies 1 (1965) 139-174 (ראו הערה קודמת)