פסיכולוגיה של המוזיקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

פסיכולוגיה של המוזיקה הוא תחום מחקר העוסק בהיבטים הפסיכולוגיים הקשורים בחוויות מוזיקליות. המחקר שואף להכניס חוקיות מדעית להתנהגויות הקשורות למוזיקה ולהבין את ההשפעות שלה על נפש האדם.

הידע בתחום הפסיכולוגיה של המוזיקה נשען הן על מחקר תצפית, המתבסס על התבוננות ואינטראקציה עם מושאי מחקר, והן על מחקרים בתחום הנוירופסיכולוגיה, המנסים להסביר את הקשר בין תפקוד המוח להשפעותיה הפסיכולוגיות של המוזיקה.

מוזיקה וקוגניציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפתחות קוגניטיבית היא העלייה ביכולתו של האדם לחשוב, להבין, לשקול מצבים ולפתור בעיות עם העלייה בגיל. מושג זה שייך לתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית והפסיכולוגיה הקוגניטיבית. יש להבדיל בין התהליכים המוזיקליים הקוגניטיביים, שבהם מפרש המאזין את הצלילים בתור התרחשות מוזיקלית, לבין התהליכים הפסיכואקוסטיים, העוסקים בתפיסה ההכרתית הסובייקטיבית של גלי קול. מחקרים שונים מראים כי ניתן לעודד ולגרות תהליכים קוגניטיביים שונים באמצעות נגינה והאזנה למוזיקה.

השפעת המוזיקה על האינטליגנציה: האזנה למוזיקה וביצועה נמצאו במחקרים שונים כבעלי השפעה חיובית על התפתחותם הקוגניטיבית של ילדים. בין השאר נטען כי בעזרת האזנה לסוגים מסוימים של מוזיקה ניתן לשפר את החשיבה המרחבית-טמפורלית (Spatial-temporal reasoning) אשר חיונית לניתוח ופתרון בעיות בתחומי המתמטיקה, האדריכלות והאמנות[1].

השפעת המוזיקה על הזיכרון: במחקרים שנערכו בשנים האחרונות נטען כי ניתן להביא לשיפור הזיכרון, בייחוד אצל ילדים, על ידי חשיפתם ללימוד כלי נגינה. עוד נטען, כי שיעורי נגינה אחראים במקרים רבים לא רק לשיפור הזיכרון הקשור ליכולות מוזיקליות, אלא גם לשיפור משמעותי בזיכרון המילולי ולשיפור מסוים בזיכרון העבודה.‏[2].

השפעת המוזיקה על תהליכי הלמידה: במדינות מערביות רבות נהוג לשלב לימודי מוזיקה כבר בגני הילדים מתוך מחשבה כי מוזיקה עוזרת בפיתוח מיומנויות בסיסיות כגון ריכוז, קשב, שיתוף פעולה ומשמעת עצמית.

תגובות רגשיות למוזיקה: בספרו "האנטומיה של המלנכוליה" (1621) מכיר רוברט ברטון בערכה של המוזיקה כתרופה למלנכוליה וליאוש.‏[3] במחקר שנערך בשנת 2001, אישרו חוקרים אמריקנים כי אותן התגובות הביולוגיות במוח התיכון ובקליפת המוח שמתרחשות בזמן אכילה ובזמן קיום יחסי מין, מתרחשות גם בעת האזנה למוזיקה.‏[4]

פסיכואקוסטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תדירות ומהירות גלי קול ניתנים למדידה מדויקת בעזרת מכשור, אך קשה יותר להבין היכן וכיצד מעובדים גלי קול אלו במוח האנושי. פסיכואקוסטיקה הוא ענף בפסיכולוגיה של המוזיקה החוקר את התפיסה האנושית הסובייקטיבית של הצליל. תפיסה זו אינה נגזרת של מאפיינים פיזיולוגיים בלבד ותלויה במידה רבה גם במאפיינים פסיכולוגיים.

פסיכולוגיה של החינוך המוזיקלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קארל אורף[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלחין הגרמני קארל אורף ידוע בחוגים הפדגוגיים בזכות יצירתו Schulwerk, אשר תזמורה המוזיקלי הפשוט אפשר גם לילדים בלי הכשרה ארוכה לנגן יצירה שלמה בקלות יחסית. במשך רוב חייו עבד אורף עם ילדים, והשתמש במוזיקה ככלי חינוכי. גישתו של אורף לחינוך המוזיקלי התפתחה לשיטה הקרויה על שמו: Orff Schulwerk. ממהיבט הפסיכולוגי גורסת שיטתו של אורף כי יש לנצל את הכישורים והדחפים הבלתי מודעים שקיימים אצל הילד באופן טבעי ליישום מטרות הוראה. הילד הוא מעין יצור פרימיטיבי שהתפתחותו מחקה את התפתחות האנושות כולה, על כן יש להתחיל את ה"אבולוציה" של חינוכו עם עקרונות מוזיקליים פשוטים, כגון שימוש בכלי הקשה, אוסטינטו (חזרה "עקשנית" על תבנית מלודית או רתמית) ומחול.

זולטאן קודאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

זולטאן קודאי ההונגרי גילה עניין רב בבעיות החינוך המוזיקלי וכתב כמות גדולה של מוזיקה חינוכית לבתי ספר, ואף ספרים באותו נושא. לעבודתו בתחום זה הייתה השפעה עמוקה על החינוך המוזיקלי, הן בארצו והן מחוצה לה. כמה פרשנים מתייחסים לרעיונותיו כשיטת קודאי, אם כי נראה שזה כינוי מטעה, שכן קודאי לא יצר שיטה מקיפה, למעשה, אלא קבע מערכת עקרונות שיש למלא אחריהם בחינוך המוזיקלי. הגותו בכל הנוגע לחינוך היוו השראה לשיטה, שעמיתיו פיתחו במשך השנים הבאות.

ראו גם: Kodály Hand Signs.

שיטת סוזוקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטת סוזוקי בהוראת מוזיקה מתבססת על הנחת היסוד של המורה, המחנך והיוצר היפני סוזוקי, לפיה יכול כל ילד לפתח את כישוריו המוזיקליים, בתנאי שיזכה לעידוד המתאים מהוריו וממוריו.

סוזוקי פיתח את שיטת החינוך מוזיקלי שלו אחרי מלחמת העולם השנייה, כחיקוי ללימוד שפת האם אצל תינוקות וילדים רכים. גישתו הייתה, שלימוד מוזיקה טבעי לאדם כמו רכישת שפה, כל עוד אין דוחקים בילד להגיע להישגים אלא מאפשרים לו להתפתח באופן טבעי. בגישתו זו הסתמך על הפילוסופים ההיוונים פיתגורס ואפלטון והגותם בנושא הפרופורציות בטבע והשפעתה העצומה של המוזיקה על נפש האדם, שהנו חלק מהטבע.‏[5]

בשיטתו משלב סוזוקי את הגישה של פרידריך פרובל, מי שייסד את גן הילדים במחצית הראשונה של המאה ה-19 בגרמניה וגרס שהרוח הרומנטית היא שצריכה להנחות את המורה ואין להגביל או לחסום אותה בשום צורה. בדרכו של המחנך אל הגשמת השאיפה האמנותית, עליו להוביל את הילד שלב אחר שלב אל השלמות, שהשאיפה אליה היא עיקרון רומנטי חשוב. לצד גישה זו, ניתן מקום חשוב לקסם ההרמוניה שבטבע ולרוח הדמוקרטיה והשוויון, שפשטה בעולם אחרי מלחמת העולם השנייה. בלימוד המוזיקה כשפה ראה דבר מרכזי ושיטת סוזוקי מבחינה בין חינוך מוזיקלי לבין חינוך מוזיקאים. לא כל ילד הלומד מוזיקה צריך להגיע להישגים מקצועיים, הואיל והחינוך המוזיקלי מפתח באדם תכונות ואיכויות שאין ערוך לחשיבותן ועל כן חשוב לעשותו זמין לכל ילד.‏[6]

נקודה חשובה היא התאמת שיטת סוזוקי לחברות ולתרבויות שונות. לדברי ורד רייך, מורה למוזיקה וכנרת מקצועית, "השיטה נתפשת בכל הארצות כגישה חינוכית רגועה, תומכת, לא תחרותית ומטפחת, ולא רק כשיטה להוראת הנגינה בכינור".‏[7]

הבדלים בין אישיים בהעדפות מוזיקליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם מספר תת-תחומים בפסיכולוגיה העשויים להשפיע על התפתחות העדפותיו המוזיקליות של המאזין, ביניהם פסיכולוגיה חברתית, פסיכולוגיה קוגניטיבית ונוירופסיכולוגיה. מחקרים שונים המבוססים על סקרים וממצאים אמפיריים מנסים לקשור בין תכונות האופי ודפוסי ההתנהגות של אדם לסגנונות המוזיקליים אליהם הוא מאזין. כך למשל נמצא בסקר שנערך באנגליה בשנת 2006, כי אנשים המאזינים למוזיקה קלאסית נוטים לצבור יותר קנסות בעקבות עבירות תנועה מאלו המקשיבים למוזיקה של מחזות זמר. כמו כן, טענו בסקר יותר ממחצית מחובבי ההיפ-הופ כי ביצעו לפחות פשע אחד בחייהם‏[8].

מחקר דומה, שנערך באוניברסיטת טקסס, מעריך כי ישנם ארבעה "ממדים" של סגנונות מוזיקליים התוחמים את העדפותיו המוזיקליות של המאזין. לדוגמה, המחקר מניח כי מי שמאזין למוזיקה קלאסית, סביר שיתחבר גם למוזיקת ג'אז, אך לא למוזיקת קאנטרי. הקאנטרי, על פי הנחת היסוד של המחקר, משתייך לממד המוזיקה ה"כיפית" יחד עם הפופ, בעוד שהמוזיקה הקלאסית היא מוזיקה "מורכבת", ממד אליו משתייכים גם הג'אז והבלוז[9].

השראה, כישרון ויצירתיות מוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושגים כישרון ויצירתיות מתקשרים באופן אסוציאטיבי לתחום היצירה האמנותית. מידת כישרונו האמנותי של אדם מיוחסת לעתים ליכולות מולדות או למזל, כמו גם לאינטליגנציה ולנוירוביולוגיה. עם זאת יש המקשרים את הדבר לתהליכים פסיכולוגיים, ובפרט לפסיכולוגיה הקוגניטיבית והחברתית.

טיפול במוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טיפול במוזיקה

טיפול במוזיקה היא חלק מענף הטיפול באמנויות, מתחום הפסיכותרפיה. באמצעות האזנה למוזיקה, כתיבת שירים ונגינה, ובהנחייתם של מומחים לתחום, ניתן לעשות שימוש רפואי במוזיקה על מנת לטפל בקשת רחבה של קשיים נפשיים. מטרות אפשריות של טיפול במוזיקה הן שיפור הכישורים החברתיים, טיפול בהפרעות אכילה ובקשיי הסתגלות, סיוע בהתפתחות קוגניטיבית, פיתוח המודעות העצמית, והעשרה רוחנית. טיפול במוזיקה יכול גם לסייע בשיקום הפיזי ובהתפתחות המוטורית.

בשנת 2006 התגלה כי ניתן לסייע בשיפור מצבם של לוקים בסכיזופרניה באמצעות טיפול במוזיקה.‏[10]

תופעות פסיכולוגיות-מוזיקליות ייחודיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציפייה מלודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציפייה מלודית היא נטייה של אדם המקשיב למוזיקה להרגיש או להעריך כיצד תתפתח המנגינה מבחינה מלודית. נטייה זו יכולה להתקיים הן מסיבות של הבנה מוזיקלית תאורטית, והן מסיבות קוגניטיביות. דוגמה אפשרית היא מאזינים הנוהגים לשמוע מוזיקה מערבית, ומצפים שהסולם העולה "דו-רה-מי-פה-סול-לה-סי", יפתר לבסוף לתו "דו" שישלים את האוקטבה.

התאורטיקן יוג'ין נרמור הציע מודל להבנת הציפייה המלודית אשר מבוסס על היבטים קוגניטיביים. בבסיס המודל מצויה ההשערה כי:

  1. A + A → A
  2. A + B → C

כאשר B A ו-C מייצגים מלודיות הנבדלות זו מזו במבנה או במנעד.

  1. A + A → A מבטא את הציפייה לחזרה מלודית לאחר שמיעה של שני פרטים מלודים זהים.
  2. A + B → C מבטא את הציפייה לשוני במלודיה לאחר שמיעה של שני פרטים מלודים הנבדלים זה מזה.

תולעת אוזן[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח (באנגלית: Earworm), מתייחס לתופעה שבה שיר או מנגינה "נתקעים" וחוזרים על עצמם שוב ושוב בראשו של המאזין. מחקר בנושא שנערך על ידי ג'יימס קלאריס מאוניברסיטת סינסנטי הראה כי ישנם אנשים מסוימים הרגישים יותר לתופעה, אך כמעט כל אדם חווה אותה במידה מסוימת במהלך חייו. המחקר מראה כי השירים עם הסיכוי הגבוה ביותר להפוך לתולעי אוזן הם שירים עם חזרות מלודיות ומנגינה פשוטה וקליטה, אשר על פי רוב מוגדרים על ידי המאזינים כ"שירים מעצבנים" או "שירים קליטים".

החדרת מסרים תת-ספיים לשירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מסרים סודיים בשירים

מסר תת-ספי הוא אות או מסר שנועד לעבור את הגבולות הרגילים של התפיסה. החל משנות ה-80 של המאה ה-20 מועלות האשמות על ידי חוגים נוצריים בארצות הברית כי מסרים סודיים מוחדרים לשירים ומעודדים את המאזינים באופן תת-מודע לפולחן השטן ולנטישת הדת. לרוב הטענה היא כי ניתן לשמוע את המסרים בבירור כאשר משמיעים את השיר במהופך. יחד עם זאת, ניסויים מחקריים לא הצליחו למצוא עדויות לכך שמסרים תת-סיפיים אכן יכולים להשפיע על ההתנהגות, ונטען כי אין כל אפשרות להעביר מסרים תת-ספיים על ידי השמעת מסרים במהופך. לרוב אנשים יבחינו במסר רק אם יראו להם בכתב את המלים שכביכול נשמעות (נטייה המבוססת על כשל לוגי מסוג הטיית הנסיין)‏[11].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אפקט מוצרט - מחקר המנסה להוכיח שהאזנה למוזיקה מורכבת עשויה לגרום לשיפור בביצוע של משימות שכליות מסוימות.
  • פרויקט הגנום המוזיקלי - פרויקט הנועד "לתפוס את מהות המוזיקה" על ידי הפרדת כל שיר לכ-400 פרמטרים שונים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אנתוני סטור, מוסיקה ונפש, מאנגלית: אסתר פורת, תל אביב: אחיאסף, 1996
  • אנתוני סטור, הדינאמיקה של היצירה, עברית: יהודית כפרי ושושנה שוורץ, תל אביב: ספרית פועלים, 1983
  • ‫אוליבר סאקס, מוזיקופיליה : סיפורים על מוזיקה והמוח, מאנגלית: נעמי כרמל, ‫ תל אביב: מחברות לספרות, 2009

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Hetland, L. (2000a). Listening to music enhances spatial-temporal reasoning: Evidence for the "Mozart Effect." Journal of Aesthetic Education, 34(3-4), 105-148..
  2. ^ Takako Fujioka, Bernhard Ross, Ryusuke Kakigi, Christo Pantev, and Laurel J. Trainor, One year of musical training affects development of auditory cortical-evoked fields in young children, Brain Advance Access, published on September 7, 2006 Brain 2006
  3. ^ The Anatomy of Melancholy, Robert Burton, subsection 3
  4. ^ Intelihealth.com/news , Study backs comfort effects of music, September 25, 2001
  5. ^ ישראל אידילוביץ, "החינוך למוסיקה והשפעתו על נפשם של ילדים", הארץ, 4 בספטמבר 2006
  6. ^ אידילוביץ, הארץ
  7. ^ ורד רייך, ""כל ילד יכול - הרוח והאמנות של סוזוקי", הוצאת הקיבוץ המאוחד/קו אדום עמ' 137
  8. ^ יפעת גדות, המוזיקה שאתם אוהבים מגלה את הסודות שלכם, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 21 בספטמבר 2006
  9. ^ MUSIC AND MUSIC PREFERENCES, באתר אוניברסיטת טקסס באוסטין
  10. ^ Crawford, Mike J.; Talwar, Nakul, et al. (November 2006). "Music therapy for in-patients with schizophrenia: Exploratory randomised controlled trial". The British Journal of Psychiatry (2006) 189: 405-409.
  11. ^ CHRISTIAN URBAN LEGENDS - Backmasking on records: Real, or hoax?‎, באתר Religious Tolerance