פסיכופתיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פסיכופתיה הוא מונח הנגזר מהשפה היוונית פסיכו (נפש) ופתוס (ייסורים) ואשר שימשה בעבר לתיאור כל צורה של מחלת נפש. כיום פסיכופתיה היא מונח בפסיכיאטריה ובפסיכולוגיה הבא לתאר התנהגות המאופיינת בחוסר אמפתיה או מצפון, שליטה חלשה בדחפים והתנהגות מניפולטיבית. בפסיכיאטריה המודרנית המושג מקביל להפרעת אישיות אנטיסוציאלית.

המושג פסיכופתיה אינו מוגדר באופן רשמי באף אחד מהמדריכים המקצועיים בעולם הפסיכו-פתולוגיה, כגון ה- DSM-IV-TR או ה- ICD-10, אך יש פתולוגיות חופפות. ב- DSM-IV-TR מדובר על הפרעת אישיות אנטיסוציאלית (או באנגלית antisocial personality disorder , ב- ICD-10 ההגדרה היא dissocial personality disorder.

הפסיכופתיה היא נחשבת לתאור שסוטה ממה שנחשב לנורמאלי בתחום הרצון והרגשות ואף על פי כן אין לראותן כנוירוזות או פסיכוזות. כן נפוץ למדי השימוש במונח פסיכופאתיה לציון צורה מתקדמת של נוירוזת אופי. אין הגדרה ברורה מקובלת למונח זה, ולעתים משתמשים בו פשוט כדי לציין אנשים המוזרים מבחינה נפשית. לעתים מייחדים ביטוי זה לאנשים המראים סימני התנהגות לא חברותית וחוסר הסתגלות בגיל הרך. את הפסיכופאת רואים כאדם שאופיינים לו חוסר יציבות של הרגש והרצון. הוא מגיב באימפולסיביות יתרה וחוסר כושר החלטה ותכנון. פסיכופאתים רבים מעדיפים לעסוק בעבודות זמניות מאשר לעבור אימון מקצועי מיוחד. הם אנוכיים באופן קיצוני והתחשבותם בזולת מועטה ביותר. הקשרים הרגשיים שלהם עם אנשים אחרים הם שטחיים רבים מהם נוטים להתעודד באמצעות סמים או שתייה, כשהם עומדים בפני קושי מסוג כלשהו. חלק ניכר מהעבריינים הינם פסיכופאתים. מקובל היה שהפסיכופאתיה מקורה בעיקר בגורמים תורשתיים, אולם עכשיו מאמינים שליקויי התנהגות יכולים להיות תוצאות של פגיעה במערכת העצבים המרכזית בימי הילדות. מומחים מסוימים סבורים שהסביבה בימי הילדות יש לה קשר לפסיכותאפיה והמאבקים הנוירוטיים הפנימיים שואבים את השראתם מן התקופה ההיא. הטיפול הוא בעיקרו חינוכי ונפשי. נושאים קרובים : מחלות נפש, נוירוזות.

תוכן עניינים 1 הגדרה 2 מאפיינים התנהגותיים 2.1 התנהגות אנטי-חברתית 2.2 הימנעות 3 גורמים אטיולוגים 3.1 פסיכוגנטיקה 3.2 גורמים אורגנים 3.3 תאוריות סביבתיות

[עריכה] הגדרה

לאדם הסובל מפסיכופתיה (פסיכופת) יש מספר מאפיינים ברורים. ראשית, מדובר באנשים בעלי מנת משכל גבוהה מהממוצע, אשר חסרים כל מצפון ואמפתיה. הפסיכופת הוא אדם מניפולטיבי אשר ינצל את האנשים סביבו על מנת להשיג את הסיפוק. הפסיכופת הוא טיפוס אגוצנטרי, אסרטיבי ואגרסיבי ועל כן הוא יכול להצליח בקריירה ניהולית. בניגוד להפרעות אישיות אחרות, פסיכופתיה אינה גוזרת על הסובל ממנה ניתוק חברתי אלא נהפוכו, הפסיכופת נזקק לאנשים מסביבו והוא תלוי בהם על מנת להגשים את מטרותיו האישיות.

[עריכה] מאפיינים התנהגותיים

[עריכה] התנהגות אנטי-חברתית

• 1. אימפולסיביות ואגרסיביות: אין תחושת אשמה גם אחרי מעשים קיצוניים כגון אונס, רצח. כל תסכול עלול להוביל להתפרצות אלימה.

• 2. חוסר יציבות: בריחה ממצבים קשים, חוסר יציבות רגשית (רגעים של מאניה ורגעים של דפרסיה).

• 3. קשרים חברתיים: חוסר עניין בזולת, קושי בדחיית סיפוקים, תובעניות, שתלטנות, קנאות.

[עריכה] הימנעות

• 1. פסיביות: חוסר עניין כללי.

• 2. חוסר עצמאות, תלות גדולה בגורמים מסביב.

• 3. השלכה של תחושות רדיפה על הזולת, לקיחת סמים.

• 4. סיכוי גבוה לאלימות כלפי הסובבים או כלפי עצמו (התאבדות, פגיעה פיזית).

[עריכה] גורמים אטיולוגים

[עריכה] פסיכוגנטיקה

גורמים פסיכוגנטיים העלולים להיות קשורים להתפתחות של פסיכופתיה הם לדוגמה הזנחה רגשית בילדות, חוסר השקעה נרקסיסטית (עיין נרקסיזם). במהלך השלב האנאלי כשל בהתפתחות הליבידונלית.

[עריכה] גורמים אורגנים

התפתחות נוירולוגית ופסיכונוירולוגית מאוחרת.

[עריכה] תאוריות סביבתיות

קשיים או הפרעות נפשיות משפחתיות - פרידה כואבת במיוחד, פתולוגיה נפשית משפחתית אצל ההורים וכדומה.