פסיכו (ספר)
 | |
| כריכת הספר | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | רוברט בלוך |
| שפת המקור | אנגלית |
| סוגה | אימה, מותחן |
| מקום התרחשות |
קליפורניה  |
| הוצאה | |
| הוצאה |
סיימון אנד שוסטר |
| הוצאה בשפת המקור | Simon & Schuster |
| מקום הוצאה |
ארצות הברית |
| תאריך הוצאה | 1959 |
| סדרה | |
| הספר הבא | פסיכו השני |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 001843095 |
  | |
פסיכו (באנגלית: Psycho) הוא ספר מתח ואימה משנת 1959 מאת רוברט בלוך. הספר עובד בשנת 1960 לסרט באותו השם, על ידי אלפרד היצ'קוק. בשנת 1961 הופץ על ידי הוצאת מ. מזרחי בתרגום לעברית פרי עטו של יהודה הראל, בליווי ציוריו של מ' אריה.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נורמן בייטס הוא רווק בגיל העמידה המתגורר עם אמו ומנהל במשותף אתה מוטל נידח. מרי קריין, אישה צעירה, מגיעה למוטל לאחר שהלכה לאיבוד וגנבה 40,000 דולר מלקוח של חברת הנדל"ן שבה היא עובדת. קריין גנבה את הכסף כדי לתמוך כלכלית במאהבה, סם לומיס. בייטס מציע לה לאכול אתו ארוחת ערב. קריין שומעת את אמא של בייטס צורחת ומנבלת את הפה. היא מציעה לו לאשפז אותה בבית משוגעים. הוא דוחה את ההצעה. קריין הולכת להתקלח. דמות זקנה נכנסת לחדר המקלחת ורוצחת אותה עם סכין קצבים.
היא לא שמעה את חריקת הדלת בהיפתחה, וגם לא את תיפוף הרגליים. כאשר הווילון המפריד בין המקלחת לחדר הוסט לצדדים, ניתזו המים לכל הצדדים. רק אז הבחינה במתרחש. ראתה קלסתר פנים המציץ מתוך הווילון המוסט במקצת, קלסתר שנראה לה כמסיכה המרחפת באוויר. צעיף כיסה את השיערות, והעיניים היו חסרות כל תחושה אנושית. אלא שזאת לא הייתה מסיכה. לא ייתכן שזאת מסיכה. העור היה לבנוני מאבקת איפור צחורה, ושני כתמים אדומים וגדולים כיסו את הלחיים. זאת לא הייתה מסיכה. היו אלה פניה של אישה זקנה ומטורפת. מרי חפצה לצווח. אלא שבאותו הרגע הוסטו הווילונות עוד קצת, ויד הופיעה לנגד עיניה, ובכף היד – חלף של קצבים. כעבור שניות ספורות קטע החלף הזה את הצווחה שעמדה לפרוץ מגרונה, ושיסע את צווארה.
— "פסיכו", תרגם יהודה הראל, 1961
בייטס השיכור מוצא את גופתה של מרי. הוא משתכנע שאמו רצחה אותה. הוא מהרהר באפשרות שאמו צריכה להיכנס לכלא, אך נסוג מכך. אחותה של מרי, לילה, שוכרת את שירותיו של בלש פרטי כדי שיאתר את אחותה. הבלש נפגש עם בייטס, האומר כי מרי עזבה את המוטל לאחר שלנה בו לילה אחד, ומבקש לדבר עם אמו של בייטס. בייטס מסרב, ודבר זה מעורר את חשדו של הבלש. הבלש מתקשר אל לילה ואומר לה שינסה לדבר עם גברת בייטס ללא ידיעתו של נורמן. הוא נכנס לבית של נורמן, ונרצח באמצעות סכין גילוח, על ידי אותה דמות שרצחה את מרי.
סם לומיס ולילה יוצאים את גבולות עירם, ונפגשים עם שריף העיירה שבה מצוי "בייטס מוטל", וזה אומר להם כי גברת בייטס מתה כבר שנים, בהתאבדות. לבנה הצעיר הייתה התמוטטות עצבים כשראה את גופתה, והוא נתאשפז במוסד לחולי רוח. סם ולילה משתכנים ב"בייטס מוטל" כדי לחקור את המקרה. סם משוחח ומשתכר עם בייטס, האומר לו כי אמו רק העמידה פנים שמתה, ותקשרה עמו בזמן שהותו במוסד. בייטס אומר לסם כי לילה רימתה אותו. לילה, שעורכת חיפוש קצר בבית בייטס שעה שהוא משוחח עם סם, מגלה לתדהמתה את גופתה החנוטה של "גברת בייטס" במרתף הפירות. כשהיא צורחת, נורמן בייטס נכנס לחדר עם סכין. סם נכנס יחד אתו ומכריע את בייטס מלפגוע בלילה.
בתחנת המשטרה, סם מדבר עם הפסיכיאטר של בייטס, והלה אומר לו שמאז מותו של אביו של בייטס, הוא ואמו חיו בתלות הדדית. אמו החלה לפתח קשר רומנטי עם אדם זר. המקרה, שלא מצא חן בעיני בייטס, הוביל אותו להרעיל את אמא שלו ומאהבה. כדי לדכא את רגשות האשם שלו, מזייף בייטס מכתב התאבדות שכאילו נכתב בידי האם, ומפתח פיצול אישיות, שבו אמו הופכת כביכול לאישיותו השנייה, ו"מענישה" אותו על הרצח שלה, בכובלה אותו אליה. הוא גנב את הגופה שלה ושמר עליה, ובכל פעם שחש מאוים, התלבש בבגדיה ודיבר עם עצמו בקולה. "אמא" רצחה את מרי משום קנאתה בה.
בחלומה ראתה גבר מרושע, רוצח של ממש, שהיה מציץ מבעד לכותל ולוגם מהטיפה המרה. הוא האמין בכל מיני שטויות שאין בהן שום יסוד. אך מה שגרוע מכול: הרי הוא היה אחראי למותן של שתי נפשות חפות מכל פשע... היא ידעה כל מה שכרוך בפשעים האלה, ולכן לא ניסתה לשכוח כלל את פרטיהם מפני שהיא נכחה במקום הפשע בשעת ביצועו והשקיפה על המתרחש. למעשה היה זה הגבר המרושע שרצח, אלא שאחר כך הוא ניסה להטיל עליה את האשם. "אמא רצחה אותם", כך הוא טען. אך זה היה שקר. כיצד יכלה לרצוח אותם אם לא הייתה אלא משקיפה מן הצד? כיצד רצחה אותם, אם למעשה לא יכלה למוש ממקומה, אם העמידה פנים שאינה אלא גווייה חסרת חיים, גווייה חנוטה ונוקשה, שלא יכלה לפגוע או להיפגע, ולכן לא נועד לה אלא תפקיד אחד ויחיד: להתקיים לנצח נצחים? היא ידעה בעליל שאיש לא יאמין לגבר המרושע. לכן הוא מת עכשיו. מת ולא יקום עוד. רק היא נותרה עלי אדמות, רק היא הייתה במציאות.
— "פסיכו", תרגם יהודה הראל, 1961
בייטס נמצא לא שפוי, ומושם בשנית במוסד לחולי רוח, הפעם לשארית חייו.
הרקע לספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנובמבר 1957 פורסם לראשונה סיפורו של אד גין, האחראי לרצח של שתי נשים. בחיפושי המשטרה בביתו, הם מצאו שם רהיטים, כלי כסף ואף בגדים העשויים מעור אדם וחלקי גוף. הפסיכיאטרים שבדקו אותו פרסמו תאוריה לפיה הוא מנסה לתפור חליפה מעור, שבעזרתה יוכל להתחזות לאמו המתה, שתוארה בידי שכניו כאישה דוחה שמיררה את חייו. רוברט בלוך, מחבר הספר, תיאר את דמותו של גין כמופשטת.
ספרי ההמשך[עריכת קוד מקור | עריכה]
בלוך כתב לספר שני ספרי המשך בעלי אופי פארודי־סאטירי: "פסיכו השני" (שאינו קשור לסרט "פסיכו 2") ו"בית פסיכו". ב"פסיכו השני", בייטס מחפש מקלט מדיני בתחפושת נזירה, והולך לאיבוד בהוליווד שמוצאת אותו שחקן מוכשר. אולפני יוניברסל לא רצו להסריט את הספר משום הביקורת החברתית הסמויה שלו על הוליווד. ב"בית פסיכו", הרציחות שבות להכות גלים כשביתו של נורמן בייטס נפתח מחדש כפארק שעשועים.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פסיכו 2, בבימויו של ריצ'רד פרנקלין, המשך לסרטו של היצ'קוק.
- פסיכו 3, בבימויו של אנתוני פרקינס.
- פסיכו 4: ההתחלה, בבימויו של מיק גאריס, פריקוול לסרט הראשון.
- מלון בייטס (סדרת טלוויזיה), פריקוול נוסף לסרט, בהשתתפות ורה פרמיגה כנורמה בייטס ופרדי היימור כנורמן.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלי אשד, פסיכו לא מת, באתר אימגו
- פסיכו, באתר OCLC (באנגלית)