פסיליום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פסיליום ( באנגלית Psyllium) היא תרופה המופקת מקליפות זרע צמח הפלנטאגו. שמות מסחריים נפוצים בישראל: פסיליום, מוציוויטל, קונסיל ועוד.

[עריכה] מנגנון הפעולה

לפסיליום כושר ספיחת מים רב - סיבי קליפות הפסיליום יכולים לספוג עד פי 25 מנפחם. פסיליום סופח את מי השתייה ויוצר נוזל צמיג במעי, דבר המגדיל את נפח תוכן המעי, גורם לגירוי עדין של המעי, להגברת התנועתיות של שרירי המעי (פריסטלטיקה) וקיצור משך מעבר המזון במעי. הגדלת נפח תוכן המעי יוצרת תחושת שובע.

פסיליום מתחיל להשפיע רק 12-24 שעות מרגע נטילתו ועלול להגיע להשפעה מיטיבה רק לאחר יומיים שלושה של שימוש סדיר. פסיליום כמעט ואינו נספג מהמעי למחזור הדם ואינו עובר מטבוליזם משמעותי.

סיבים המופקים מקליפת זרע הצמח Plantago Ovata , צמח רב שנתי הצומח באסיה, מזרח אפריקה והמזרח התיכון, בעיקר באדמות מלוחות. רוב הפסיליום כיום מגיע מהודו. במקור, כזרע שלם, הוא שימש כצמח מוריד, משתן ומלחלח מעיים. כיום השימוש המוכר ביותר הוא סיבי קליפת הזרע המכילים 65% סיבים מסיסי מים ו 10-15% סיבים לא מסיסים. הוא המרכיב העיקרי של תוסף המזון המשלשל Metamucil ומחקרים שונים מעידים על השפעתו החיובית בצמצום רמות כולסטרול.

הפסיליום נותן נפח לצואה כמו הצלולוז, המתיל צלולוז, סודיום-קרבוקסי-מתיל-צלולוז, מאלט, סובין חיטה ואחרים. כל הסיבים לעיל בעלי תכונות היגרוסקופיות ובכך הם מגדילים נפח הצואה.

[עריכה] שימוש

הפסיליום משמש בעיקר כתרופה המסדירה את פעולת המעיים בטיפול בשלשול. כמו כן הוא משמש לטיפול בעצירות, טחורים, מעי רגיז ולהורדה במשקל על ידי מתן תחושת שובע. פסיליום יעיל רק כאשר הוא ניטל עם שתייה מרובה, לפחות שמונה כוסות מים ביום.

קליפת הפסיליום מכילה כמעט אך ורק סיבים. הקליפה מכילה גליקוזידים ומוקולג´ים (חומר ג´לטיני המכיל חומצות אמינו ופוליסכרידים) ושלושה סיבים: צלולוזה, המיצלולוזה וליגנין. רכיבים אלה מאפשרים לצמח לספוג מים עד פי 14 מנפחו המקורי.