פסי זרימה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פסי זרימה במחדר פרידוטיטי
פסי זרימה בריוליט
פסי זרימה באובסידיאן

בגאולוגיה, פסי זרימה הם רצף של פסים ורצועות הנראים בסלעי יסוד פלוטוניים וגעשיים, בעיקר במחדרים שכבתיים ובזרמי לבה. במחדרים עשויים הפסים להיערך בשכבות קונצנטריות מהשוליים פנימה. גם בזרמי לבה עשויים להיווצר פסים מקבילים.

היווצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחדרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפסי הזרימה אין בהכרח מקור ייחודי, אלא הם יכולים להיווצר בשולי המאגר – תא מאגמה או מחדר פלוטוני, בכמה דרכים. אלה יושפעו מהרכבה הראשוני של המאגמה, ממגע מכני בינה לבין שולי המאגר, משינויים בהרכב ומהדינמיקה הראולוגית[1] של המאגמה:[2]

בעת זרימת המאגמה לתוך המאגר נוצר חיכוך בין הנוזל המגמטי הצמיג לבין דפנות המאגר, ההופכים לשולי לכידה. החיכוך והצמיגות גורמים לקסנוליתים ופנוקריסטים – סלעים וגבישים הכלואים במאגמה – להאט ולהיצמד אל דפנות המאגר.

בגיבוש מפריט נוצרים גבישים, הנצמדים לדפנות המאגר ויוצרים פסי גיבוש. היפרדותם של גבישים אלה ושל היסודות המרכיבים אותם מתוך המאגמה, משנה את הרכב המאגמה הנותרת, כפי שמתבטא בשורת בואן. הפסים הבאים שיתגבשו יהיו בהרכב שונה, העשוי להתבטא גם במרקמם ובצבעם. תהליך זה מבטא התגבשות הדרגתית של המאגמה.

התכה של סלעי סביבה או חדירה של מאגמה בהרכב חדש לתוך המאגר מובילים לעירוב מאגמות, הגורם להיווצרות של פסי זרימה בהרכבים שונים מזה של המאגמה המקורית.

בזרמי לבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זרמי לבה חמים עשויים להתגבש במהירות במפגש עם גוף קר, בסביבה אווירנית או מימית. הגוף הקר עשוי להיות אוויר, מים או סלע. דרך אחרת בה נוצרים פסי זרימה היא במפגש עם גוף קר, המעוות את הזרם תוך כדי התגבשותו.

מעוות זה של הלבה עשוי להתבטא בצורה של ספרוליטים – מבנה חיצוני של כדוריות, המפגינות מבנה פנימי של פסי זרימה. כדוריות אלה עשויות להיווצר בנוכחות מים – לא רק מחוץ לזרם הלבה אלא גם בהרכבו.[3]

דוגמה מעניינת לפסי זרימה ניתן למצוא באובסידיאן – סוג של זכוכית געשית. פסים אלה נוצרים לא בתהליך ממושך אלא במהלך התקררות מהירה המאפיינת את היווצרות הסלע. הפסים נראים במקביל לחזית התגבשות, ועשויים לשקף לחצים שונים המופעלים על הזרם בעת התגבשותו,[4] או מסדרה של תהליכי התגבשות, שבירה פריכה והלחמת השברים.[5]

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאפיין העיקרי של פסי הזרימה הוא ההבדל הנראה לעין בין פס אחד למשנהו, העשוי להתבטא בצבע, בצפיפות, במרקם הגבישי ובנקבוביות שלהם. שינויים אלה אינם בהכרח עדות לשינוי בהרכב הכימי או המינרלוגי בין הפסים. במקרים בהם אין הבדל בהרכב המאגמה, הפסים יתבטאו בשינוי בהיערכות הגבישים,[6] בגודל הגביש, במרקם או בקומבינציות שלהם.[7]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]