פס צבירה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פסי צבירה מנחושת לזרם 1500 אמפר

פס צבירה הנו רכיב חשמלי שנועד לקבע מתח בנקודה מסוימת - בדרך כלל בתחילתם של קווי הולכה. פסי צבירה יכולים להיות חיצוניים (כגון קוי מתח עליון), פנימיים (כגון במבנה בו קיימים צרכנים רבים) או מקומיים (כגון פסים בלוח חשמל).

פסי צבירה מחוברים למקור מתח כלשהו, אחד או יותר, ואליהם מתחברים קווי ההולכה השונים. המבנה של פסי צבירה מאפשר לנתק פיזית קוים מחוברים אליהם מבלי לפגוע בפעולתם התקינה. בפסים אליהם מחובר יותר ממקור מתח אחד, ניתן גם לנתק את מקורות המתח מבלי לפגוע בתפקוד המערכת.

מבנה של פסי צבירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסי הצבירה מיוצרים בעיקר מנחושת אלקטרוליטית, בעלת תכונות חשמליות. קיימים פסי צבירה מצופים בבדיל כדי שיתאימו לכבלים מאלומיניום (המתכת השנייה למוליכות חשמלית אחרי הנחושת). קיימים גם פסי צבירה עשויים אלומיניום.

גודלם של פסי צבירה והמרחק בו הם מותקנים זה מזה נובעים ממספר פרמטרים:

  1. עצמת הזרם הצפויה בפעולה רגילה מכתיבה את שטח החתך של הפסים.
  2. המתח בין פסי הצבירה מכתיב את המרווח בין הפסים.
  3. עצמת הזרם המקסימלית במקרה של קצר חשמלי משפיעה על שני הפרמטרים הנ"ל וכן על צורת החיזוק של הפסים. בעת קצר חשמלי נוצר סביב פסי הצבירה שדה אלקטרומגנטי חזק מאוד שעשוי לעוות את צורת הפסים ויחד איתם לגרום נזק פיזי לכל מה שמחובר אליהם.

בשל הזרמים הגבוהים העוברים בפסי צבירה והמרחק ההכרחי ביניהם מהווים פסי צבירה את המקור החזק ביותר לקרינה האלקטרומגנטית הנובעת מלוחות חשמל.