פעילות המשטר הנאצי נגד צריכת טבק בגרמניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

גרמניה הנאצית הייתה המדינה הראשונה בהיסטוריה המודרנית בה התקיימה מערכה ציבורית אפקטיבית נגד צריכת טבק.

בין הצעדים שננקטו היו איסור על עישון במקומות ציבוריים כמו הרכבת הקלה והאוטובוסים, חינוך להימנעות מעישון, צמצום הקצבת הסיגריות לחיילי הוורמכט, פעילויות חינוכיות נגד עישון ומיסוי. הנאצים גם הטילו מגבלות על פרסום מוצרי טבק ואסרו על עישון בבתי קפה ומסעדות ומכירת סיגריות לנשים בגילאים מסוימים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת המאה העשרים, החלו להתפרסם מחקרים רפואיים שהצביעו על קשר בין תחלואה וסרטן ריאות לבין עישון וצריכת טבק.

תנועות נגד טבק צמחו במדינות שונות עם תחילת המאה ה-20, אך הצלחתן הייתה פחותה מהצלחת המערכה בגרמניה, שזכתה לתמיכת הממשלה הנאצית. סלידתו האישית של היטלר מטבק יחד עם מדיניות הילודה של המשטר הנאצי היו שני גורמים מרכזיים להצלחת המאבק.

המערכה נגד עישון בגרמניה לפני עליית הנאצים לשלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת המאה ה-20 החלו להישמע קולות בגרמניה נגד צריכת טבק. ב-1904 הוקם "ארגון המתנגדים הגרמני לטבק ולהגנת מתנגדי-העישון" (Deutscher Tabakgegnerverein zum Schutze der Nichtraucher). בין 1912 ל-1932 פורסם כתב העת הראשון בגרמנית נגד צריכת טבק, "מתנגד הטבק" (Der Tabakgegner). עיתון נוסף בשם "מתנגד הטבק הגרמני" (Deutscher Tabakgegner) יצא לאור בדרזדן בין השנים 1919 ל-1935.

מניעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריאות הציבור הייתה נושא שעסקו בו רבות במשטר הנאצי. למשל, בשנת 1940 הוחל חוק הדורש מכל המאפיות להכין אך ורק לחם מחיטה מלאה שנחשב בריא יותר מלחם לבן. העישון נתפש כגורם המחליש את העם הגרמני בעבודה, בספורט, בלימודים ובחזית.

גישתו של היטלר לטבק[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדולף היטלר היה מעשן כבד בצעירותו, ועישן בין 25 ל-40 סיגריות ביום, אולם כשהתבגר הפסיק עם המנהג לאחר שהבין כמה כסף בזבז, ולדבריו "זרק את הסיגריות לדנובה ולעולם לא נגע בהן יותר". היטלר ראה בעישון כ"מנוון" ואף תיאור אותו כ"נקמה של האיש האדום (אינדיאנים) באדם הלבן על כך שחשף אותם לאלכוהול". הוא ציין כי "איבדנו אנשים מצוינים רבים בעקבות הרעלת טבק". הוא ראה בעין רעה את העובדה שגם אווה בראון וגם מרטין בורמן היו מעשנים והביע חשש על כך שהרמן גרינג החל לעשן במקומות ציבוריים.

היטלר הביע מורת רוח על כך שאושר לאנשי צבא לעשן ללא הגבלה וכתב ב-2 במרץ 1942 שזאת "הייתה טעות, שמקורה בהנהגת הצבא באותו זמן של תחילת המלחמה". היטלר המליץ אישית לחבריו ומכריו שלא לעשן וניסה לגרום להם להפסיק עם מנהג זה.

מדיניות ילודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיניות הילודה הנאצית הייתה גורם משמעותי מאחורי הקמפיין נגד העישון. נשים שעישנו נחשבו לא מתאימות לשמש כנשים נשואות ואמהות, ולבעלות נטייה להזדקנות מוקדמת. וורנר הוטינג מהמשרד למדיניות גזעית טען כי לאמהות מעשנות יש ניקוטין בחלב האם. מרטין סטמלר, רופא בכיר במשטר הנאצי, טען כי נשים בהריון שמעשנות לוקות בשיעור גבוה יותר של הפלות. ההנהגה הנאצית, שחלק מהאידאולוגיה שלה כללה הקמת משפחות גרמניות גדולות ובריאות ראו בחשש את הסכנות העלולות להיווצר למשפחה עקב עישון.

צעדים ואמצעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגרמניה כתבי עת רפואיים בהם "עם בריא" (Gesundes Volk), "בריאות העם" ( Volksgesundheit) ו"חיים בריאים" (Gesundes Leben) פירסמו כתבות בגנות העישון, ועל הנזקים הרפואיים שהוא גורם.

הודעות כנגד עישון נשלחו למקומות עבודה, לעתים באמצעות הנוער ההיטלראי. על נשים מיילדות נאסר לעשן כשהן בתפקיד. ב-1939 אסרה המפלגה הנאצית על עישון בכל משרדיה. היינריך הימלר אסר על קצינים ושוטרים באס אס לעשן בתפקיד. תלושים של הקצבת סיגריות לא ניתנו לנשים בהריון ולנשים מעל גיל 55 או מתחת ל-25. נאסר על בתי קפה ומסעדות למכור סיגריות לנשים. ביולי 1943 נאסר בחוק על כל מי שגילו מתחת ל-18 לעשן בפומבי. מכסת הסיגריות לחיילים בוורכמט הוגבלו לשש סיגריות ביום.

צעדים ננקטו כדי לצמצם את הפרסום של מוצרי טבק. ב-7 בדצמבר 1941 נחקקו תקנות של מועצת הפרסום הגרמנית האוסרות על הצגת עישון כפעילות בריאה, למשל הצגת תמונות של ספורטאים מעשנים. נאסר לעג לפעילים כנגד טבק. פרסום מוצרי טבק בדואר או בעזרת רמקולים נאסר. המכון לחקר הטבק הצליח לפתח באותה עת לראשונה סיגריות ללא ניקוטין.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]