פצלי שמן
פִּצְלֵי שמן, הנקראים גם אבן ביטומנית, הם סלע משקע עשיר בחומר אורגני המכונה "קרוגן" . מסלעים אלה ניתן להפיק אנרגיה על ידי שריפתם בתנורים מיוחדים, או דלק נוזלי באמצעות חימום או מיצוי כימי. דלק זה מקביל בתכונותיו לתזקיקי נפט גולמי. את אנרגיית החום ניתן לנצל להסקה, או להפקת חשמל.
תהליך כריית פצלי השמן זול, אך איכותם כחומר גלם להפקת אנרגיה נמוכה. עשן מפצלי שמן נחשב מסרטן אם שורפים אותם בפני השטח. בעבר, מקור אנרגיה זה נחשב לנחות ביחס לסוגים אחרים של דלק מאובנים, זאת בשל עלויות הפקתו וההשלכות הסביבתיות הכרוכות בכרייתו ובניצולו. לכן, עד שנת 2002 הופקו פצלי שמן בכריית בור פתוח בכמות מסחרית רק באסטוניה, סין, אוסטרליה וברזיל, ורק באסטוניה היו פצלי השמן מקור אנרגיה עיקרי, אשר אפשר אי-תלות במקורות אנרגיה חיצוניים.
בשנת 2008 החלו לצוץ פיתוחים טכנולוגים חדשים, דוגמת טכנולוגיית המיצוי התת-קרקעית המאפשרת הפקת פצלי שמן בתוך האדמה, ללא כרייתם ושריפתם. לאור זאת, ולאור העלייה המתמשכת במחירי הנפט, גדלה כדאיות המרת פצלי השמן לנפט.
אולם גם לאחר פיתוח הטכנולוגיות החדשות להפקת פצלי שמן, יחס האנרגיה המוחזרת על אנרגיה מושקעת של פצלי שמן הוא נמוך מאוד בהשוואה לנפט קונבנציונלי, והוא עומד על כ-1.5:1, בהשוואה ליחס של כ-20:1 בנפט קונבנציונלי.[1]
מאגר פצלי השמן הגדול בעולם מצוי בארצות הברית. ניסיונות לנצלו החלו בתקופת משבר האנרגיה העולמי, אך נזנחו עם סופו, וחודשו בתחילת המאה ה-21 בשל הצורך בעצמאות אנרגטית ובעקבות עליית מחיר הנפט המתמשכת. כמות פצלי השמן באדמת ארצות הברית מספיקה כדי לענות על צורכי האנרגיה המקומיים למשך שנים רבות, אך הפקתה וניצולה בהיקף רחב מחייבות התמודדות עם בעיות טכנולוגיות הקשורות למבנה הגיאולוגי באזור שטרם נפתרו.
פצלי שמן בישראל [עריכה]
עד לגילוי שדות הגז הטבעי בים ליד חופי ישראל, היו פצלי השמן משאב האנרגיה המאובן המשמעותי ביותר בישראל (כמות השווה תאורטית לכ-60 שנות צריכה לאומית, בהנחה שכל הכמות ניתנת להפקה מהסלעים). בארץ קיימים מרבצים גדולים של פצלי שמן במספר אתרים בנגב, בעיקר במישור רותם-ימין, וכן בנגב הצפוני, בנחל צין, בהר טוב ובשפלה. הפצלים המקומיים איכותיים במיוחד ומכילים כ- 90 ליטרים של דלק גולמי לטונה של חומר גלם. פוטנציאל ההפקה בארץ עומד על כ- 250 מיליארד חביות. מרבצים משמעותיים של המשאב קיימים גם במדינות נוספות במזרח התיכון.
עם הקמתו, פעל משרד התשתיות הלאומיות ליצירת תנאים שיאפשרו ניצול הפצלים כתחליף לנפט ולפחם. הפעילות כללה הן פעולות לאיתור המחצב (פרוספקציה) והן פיתוח הטכנולוגיות לניצולו. ראוי לציין כי הפרוספקציה ההתחלתית נעשתה בעיקר באמצעות המכון הגיאולוגי לישראל. לפי חוק הנפט (1952), חיפוש נפט מצריך אישור ממשרד התשתיות. על כן, בשנות ה-80 וה-90 השקיע משרד התשתיות מאמץ וסכומי כסף גדולים בבדיקה טכנו-כלכלית של ייצור חשמל מפצלי שמן. הבדיקה נעשתה באמצעות חברת פמ"א (פיתוח משאבי אנרגיה), שהקימה והפעילה מתקן פיילוט לייצור חשמל מפצלי שמן במישור רותם (לפי אתר האינטרנט של משרד התשתיות). חברת פמ"א נסגרה בשנת 2000 וחברת רותם אמפרט נגב ממשיכה את פעילותה.
ביולי 2008, העניק הממונה על ענייני הנפט במשרד התשתיות לחברת IEI (Israel Energy Initiatives), חברה ישראלית העוסקת בפיתוח פרויקט מיצוי דלקים וגז טבעי בתת-הקרקע (In Situ) מפצלי שמן, רישיון בלעדי להפקה ניסיונית של נפט מפצלי שמן באזור השפלה הדרומית. במסגרת הרישיון, מחויבת החברה לבצע מחקר גיאולוגי בשטח הרישיון (238 קמ"ר) וניסוי הפקה (8 דונם) להוכחת ישימות הטכנולוגיה, כדאיותה הכלכלית, והטענה כי ניתן ליישמה מבלי לפגוע באיכות הסביבה ובאיכות החיים באזור. ההפקה המתוכננת היא על ידי שימוש בטכנולוגיית ה- in situ אשר פותחה על ידי חברת של בארצות הברית. טכנולוגיה זו מבוססת על חימום תת-קרקעי לטמפרטורה של כ-320 מעלות למשך שלוש עד חמש שנים. תוצרי החימום שהופקו נעים בתוך צינורות במצב צבירה של גז, כאשר על פני הקרקע הנפט מתעבה לנוזל.
ההצעה ספגה ביקורת מצד ארגונים סביבתיים וכיום (2011) מתנהל מאבק משפטי כנגדה.
קישורים חיצוניים [עריכה]
- רמי אריאלי, אנרגיה בהיבט רב תחומי, באתר מכון ויצמן
- חוק הנפט, התשי"ב - 1952, באתר משרד התשתיות הלאומיות
- רויטל חובל, אדם טבע ודין עתרו לבג"ץ נגד כריית פצלי השמן בשפלת יהודה, באתר כלכליסט, 15 באוגוסט 2010
- רב–שיח בנושא הפקת אנרגיה מפצלי שמן בחבל עדולם, כתב עת 'אקולוגיה וסביבה', מאי 2010, גליון 2, (עמ' 75-65)
הערות שוליים [עריכה]
| מוצרי דלק | |||
|---|---|---|---|
|
| סלעים | ||
|---|---|---|
| סלעי יסוד | ||
| סלעים געשיים |
אבן זפת • אגלוטינט • אגלומרט • אובסידיאן • איגנימבריט • אנדזיט • אצת פלה • בוניניט • בזלת • בזלת תולאיטית • בסניט • ברקציה געשית • דמעות אפאצ'ים • דמעות פלה • דקיט • היאלוטוף • היאלוקלאסטיט • טוף • טפריט • טקיליט • טרכיט • לטיט • לפיליסטון • מליליטיט • נפליניט • סידרומלן • סקוריה • פוידיט • פומיס • פונוליט • פלגוניט • פרליט • קומטיט • קרבונטיט • ריוליט • שערות פלה |
|
| סלעי ביניים | ||
| סלעים פלוטוניים |
אנורתוסיט • גברו • גרנדיוריט • גרניט • דוניט • דיוריט • טונליט • טרוקטוליט • מונזוגברו • מונזוגרניט • מונזודיוריט • מונזוניט • מונזוניט • מונזוסיאניט • סיאניט • פרידוטיט • קוורץ דיוריט • קימברליט |
|
| סלעים מותמרים | ||
|
אמפיבוליט • אקלוגיט • גנייס • הורנפלס • לווחה • לפיס לזולי • מיגמטיט • פיליט • צפחה • צפחות ירוקות • צפחות כחולות • קוורציט • שיש |
||
| סלעי משקע | ||
|
אבן בוץ • אבן גיר • אבן חול • אבן חול נובית • אואולית • ארקוזה • ברקציה • דולומיט • חוואר • חוואר הלשון • חלמיש • חרסית • אבן טין • כורכר • פצלי שמן • פצלים • צור • קונגלומרט • קירטון |
||
