פצצת סימן 117

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פצצת סימן 117

פצצת סימן 117 היא פצצת שימוש כללי אמריקנית.

משקלה הנומינלי הוא 750 ליברות (343 ק"ג), אך משקלה האמיתי תלוי במרעום ובהתקני העיכוב והוא נע סביב ה-820 ליברות (373 ק"ג). הסימן 117 מכילה חומר הנפץ מסוג מינול 2 או טריטונל במשקל של 403 ליברות (183 ק"ג). קוטר גוף הפצצה הוא 408 מ"מ.

קיימים שני דגמים של הסימן 117: הסימן 117 עם יחידת הזנב MAU-103 בעלת גרר נמוך שאורכה 2.16 מטר ומוטת הסנפירים שלה הוא 520 מ"מ, והסימן 117R עם יחידת הזנב MAU-91 בעלת גרר גבוה שאורכה 2.06 מטר ומוטת הסנפירים שלה הוא 570 מ"מ.

משנות החמישים ועד לשנות השבעים המוקדמות היא הייתה הנשק התקני שנישא על ידי מטוסי הקרב F-100 סופר סייבר, F-104 סטארפייטר, F-105 ת'אנדרצ'יף, F-111 וה-F-4 פנטום, אך כיום היא נמצא רק בשימוש מפציצים כבדים של חיל האוויר האמריקני כגון ה-B-52 סטרטופורטרס.

מטוסי קרב טקטיים משתמשים בדרך-כלל בפצצות מסדרת סימן 80 (בעיקר הסימן 82 והסימן 83 והגרסאות המונחות שלהן). במהלך מלחמת המפרץ ב-1991 הטילו מפציצי B-52 כ-44,600 פצצות סימן 117.

הסימן 117 הייתה הבסיס לפצצה הכימית MC-1, שהכילה גז עצבים מסוג סארין. ארצות הברית מעולם לא עשתה שימוש ב-MC-1 בלחימה, אך פצצות אלו נותרו ככל הנראה בארסנל שלה.