פקיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פקירערבית: فقير, המשמעות המקורית של המילה - אדם עני) הוא סופי המבצע מעשים המצריכים כוח סבל רב ועשויים להיראות כמאגיים.

בתקופת שליטת האימפריה המוגולית בהודו המושג "פקיר" חדר לשפה המקומית באמצעות חצרות המלוכה דוברות הפרסית של השליטים המוסלמים. כיום, כשמשתמשים במושג ביחס לעושי-נפלאות רוחניים הכוונה בדרך כלל לסופים אך גם לנזירים הינדים.

סטריאוטיפים רבים מיוחסים לפקיר, ביניהם תיאורו כאדם כמעט עירום המהלך ללא מאמץ יחף על גחלים לוחשות בזמן שפרות צופות בו, יושב או ישן על מיטת מסמרים, מרחף במהלך מדיטציה או "חי על אוויר" (קרי - מתנזר ממזון).

באורדו והינדי יש המשתמשים במונח "פקיר" באופן סרקסטי ביחס לקבצנים המתמידים בזמרת שירי קודש למרות שלכאורה אין הדבר תורם להתעלותם הרוחנית. המיסטיקנים ההינדים מכונים בשמות שאינם הודים כגון סדהו, גורו, סוואמי, יוגי.

וינסטון צ'רצ'יל ביקר בבוז את מהטמה גנדי בהזדמנות מסוימת, באומרו:

"מדאיג ומבחיל לראות את מר גנדי, פרקליט במקצועו, מציג עצמו כעת כפקיר מהסוג המוכר במזרח, צועד עירום למחצה במעלה מדרגות ארמון המשנה למלך, בעודו מנהיג מערכה מתריסה של מרי אזרחי, כדי לשאת ולתת עם נציגי המלך-הקיסר."

בתורת הדרך הרביעית של גיאורג איבאנוביץ' גורדייף, המונח "פקיר" משמש לתיאור נתיב התפתחות פיזית; במקביל, המונח "יוגי" משמש לתיאור נתיב התפתחות מנטלית ו"נזיר" - לתיאור נתיב התפתחות רגשית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]