פרגוניט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרגוניט
ParagoniteWithGarnet 3392.jpg
פרגוניט יחד עם גארנט
תכונות המינרל
הרכב כימי NaAl2(AlSi3O10)(OH)2
מערך קריסטלוגרפי מונוקליני
צורת הגביש הגבישים דמויי לוחיות פסאודו-משושים פריזמתיים, מקבץ קשקשי או סיבי, כמו כן כמסה חסרת צורה.
צבע חסר צבע, צהוב חיוור, אפרפר, לבן אפרפר, ירקרק, ירוק-תפוח בהיר
ברק פנינתי
שקיפות שקוף עד שקוף למחצה
פצילות מושלמת בכיוון אחד ({001}) יוצרת "פתיתים"
שבירה בלתי שווה
קשיות 3-2.5 בסולם מוס
משקל סגולי 2.85
שרטוט לבן
מידע נוסף הלוחיות הנוצרות בפצילות גמישות ואלסטיות, קיימת תופעת גבישים תאומים (על [310])
מינרלים נלווים קיאניט, אלביט, ג'יידיט, גלאוקופן, גארנט, נציצים, טורמלין ואקטינוליט

פרגוניט הוא מינרל פילוסיליקטי - (סיליקט במבנה בצורת לוחיות), אחד מסוגי הנציצים.

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרכב וקריסטלוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוסחת המבנה הכימי של הפרגוניט היא NaAl2(AlSi3O10)(OH)2.

הפרגוניט מתגבש במערכת המונוקלינית, חבורת סימטריות נקודתית "מונוקלינית רגילה" 2/m\ או "מונוקלינית המיהדרלית" (\ m), וחבורת סימטריות מרחבית C2/c. הפרמטרים של תא היחידה הם: Å‏a=5.13‏, b=8.89Å‏, c=19.32Å, וגודלה של זווית β הוא 95°.‏[1]

המבנה הפנימי של הפרגוניט, כמו של המינרלים בקבוצת הנציצים, הוא של לוחיות זעירות ברוחב של מספר אנגסטרם. כל לוחיות בנויה משני סוגי שכבות:

הסוג הראשון הוא שכבה של טטרהדרונים של סיליקה (SiO4). שלושה מתוך ארבעת אטומי החמצן שבסיליקה נמצאים במישור השכבה ומתחברים לאטומי חמצן של הטטרהדרונים האחרים באותה שכבה ויוצרים בכך רשת של משושים. אטום החמצן הרביעי בסיליקה המהווה את הקודקוד הרביעי של הטטרהדרון מתקשר עם השכבה הבאה, כאשר כל אטומי החמצן "מצביעים" באותו כיוון. אלומיניום מחליף לעתים את הצורן בטטרהדרונים. משום שהצורן הוא ארבע־ערכי בעוד שהאלומיניום הוא שלוש־ערכי נדרש פיצוי חשמלי שבא בצורת קטיון נתרן.

הסוג השני הוא שכבה הבנויה מאוקטהדרונים (גופים בעלי שמונה מישורים) שבמרכזם אלומיניום המוקפים באטומים של חמצן או בקבוצת ההידרוקסיל (OH).

בפרגוניט שכבה אחת של אוקטהדרונים מקושרת משני צדדיה לשתי שכבות של טטרהדרונים. בין הלוחיות מפרידה שכבת ביניים המכילה יונים ספוחים. גביש המינרל בנוי מלוחיות הנערמות זו על גבי זו וביניהן יש שכבות ביניים, הפצילות המושלמת של המינרל מתרחשת לאורך שכבות הביניים אלו.

קיימת במינרל תופעת גבישים תאומים על ידי סיבוב של 180° (לאורך [310]).

תכונות פיזיקליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגבישים דמויי לוחיות פסאודו-משושים פריזמתיים. כמו כן מופיע המינרל כמקבץ קשקשי או סיבי, או כמסה חסרת צורה. לפרגוניט יש פצילות מושלמת בכיוון אחד ({001}) היוצרת "פתיתים". הלוחיות הנוצרות בפצילות גמישות ואלסטיות. הקשיות של המינרל נמוכה, 3-2.5 בסולם מוס, ומשקלו הסגולי הממוצע 2.85 גרם לסמ"ק.

תכונות אופטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופטית המינרל הוא דו-צירי שלילי. מקדמי השבירה של הפרגוניט הם: nα=1.564-1.58‏, nβ=1.594-1.609‏ ו-nγ=1.6-1.609.‏[2] גבישי הפרגוניט שקופים עד שקופים למחצה, הם חסרי צבע או שהם מופיעים בגוונים של צהוב חיוור, אפרפר, לבן אפרפר, ירקרק וירוק-תפוח בהיר. בשקף מנוסר הפרגוניט חסר צבע אם כי ניתן לראות כתמי צבע חיוורים. הברק של הפרגוניט הוא פנינתי, והנפיצה שלו חזקה.

גילוי ומקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

המינרל נתגלה לראשונה ב-1843 על המדרון הדרומי של ההר פיצו פורנו (Pizzo Forno) במחוז לבנטינה (Leventina) בקנטון טיצ'ינו שבשווייץ. מקור השם מיוונית: "פרגון" הוא "מטעה" בשל דמיונו לטלק. למינרל יש שם נוסף: "נתרון-גלימר" (Natron-Glimmer). גם השם סריציט שניתן לנציץ בעל גרגירים דקים שגונו לבן, ירוק בהיר עד ירוק שמנוני מתאר לעתים פרגוניט (לרוב מוסקוביט).

מקור ותפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתהליך ההיווצרות מתבצעת הפרדה בין מוסקוביט לבין פרגוניט, כך שיש מעט מאוד תמיסה מוצקה לאורך הווקטור +Na+K ונציצים של תערובת הביניים הם בדרך כלל צמיחה חודרנית מיקרוסקופית או אפילו תת-מיקרוסקופית של שני סוגי הנציץ, האחד עשיר באשלגן, והשני עשיר בנתרן.

הפרגוניט אינו מינרל נפוץ, אבל מצוי בכמויות גדולות בסלעים מותמרים תחת תנאים של פאצייס צפחות כחולות יחד עם מינרלים נתרניים אחרים כדוגמת אלביט, ג'יידיט וגלאוקופן. במעבר מפאצייס צפחות כחולות לפאצייס צפחות ירוקות מותמרים הפרגוניט והגלאוקופן למינרלים בקבוצת הכלוריט ולאלביט.‏[3] פרט לצפחות מצוי הפרגוניט בסלעי פיליט, בגנייסים של מוסקוביט-ביוטיט, ובעורקים של קוורץ.

מקומות בהם ניתן למצוא את המינרל כוללים את המדרון הדרומי של ההר פיצו פורנו (Pizzo Forno) במחוז לבנטינה (Leventina) בקנטון טיצ'ינו (שם נמצא המינרל לראשונה), ובעמק טש (val Täsch) ליד צרמט שבשווייץ; ליד העיירה פרגרטן (prägarten) במדינת טירול שבאוסטריה; בסמוך לאיבראה (Ivrea) בפיימונטה; ובפפיטשטל (Pfitschtal) במחוז טרנטינו - אלטו אדיג'ה שבאיטליה; ליד מיאס (Миа́сс) שבמחוז צ'ליאבינסק בדרום הרי אורל שברוסיה; בגבעת קורונדום (Corundum Hill) במחוז צ'סטר (Chester) במדינת פנסילבניה, ובנפת לידוויל (Leadville) מחז לייק (Lake) בקולורדו שבארצות הברית; ובמרבץ הקריוליט באיוויגטוט (Ivigtut) בדרום מערב גרינלנד.‏[4]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Deer, W.A., R.A. Howie, and J. Zussman Rock Forming Minerals 3A: Micas (Second Edition), Geological Society of London, 2006, Pages 287-308 ISBN 978-1862391420

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרויקט rruff
  2. ^ אתר Webmineral
  3. ^ Deer, W. A., et.al., Rock-forming minerals, Volume 3A Micas, Geological Society of London, 2nd ed. 2006, p. 302 ISBN 978-1862391420
  4. ^ לרשימה המלאה ניתן להיעזר בקישור לאתר Mindat.