פרדוקס בנטלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פרדוקס בנטלי הוא שמו של פרדוקס-לכאורה שהציג הכומר ריצ'רד בנטלי בפני אייזיק ניוטון ב-1692, זמן-מה לאחר פרסום הפרינקיפיה מתמטיקה. לפי ניוטון, כוח הכבידה אינו מוגבל בטווח, והוא מושך כל שני גופים זה אל זה. אם כך, שאל בנטלי, אם נניח שהיקום סופי - היה עליו לקרוס לתוך עצמו לפני זמן רב; ואם נניח שהוא אינסופי - הרי שעל כל כוכב מופעל כוח אינסופי, ושוב צריך היקום לקרוס. ניוטון השיב שאם היקום אינסופי אבל סימטרי לחלוטין, המשיכה הפועלת מעברים שונים של אותו כוכב מאוזנת כך שהכוח הכולל הוא אפס. עם זאת, הוא הבין שזהו פתרון בלתי יציב, ושכל תנודה תגרום ליקום כזה לקרוס, משום שהכוחות בצד אחד יגברו על אלה שניצבים מנגד. פתרונו היה דאוס אקס מכינה: "דרוש נס מתמשך אשר ימנע מהשמש ומכוכבי השבת לדהור זה לקראת זה מכוח הכבידה".

ההנחה המקובלת היום היא שהיקום סופי ומתפשט, ושכוח הכבידה המשולב מאט את ההתפשטות באופן מקומי (בין עצמים מאותה גלקסיה) אך מתגמד לעומת הכוח הדוחה של האנרגיה האפלה במרחקים גדולים יותר (בין גלקסיה אחת לשנייה) והיא נתמכת בתצפיות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]