פרדיננד שרנר
גנרל פלדמרשל פרדיננד שרנר (בגרמנית Ferdinand Schörner; 12 ביוני 1892 - 2 ביולי 1973), היה המפקד האחרון של הצבא גרמני (ה-OKH) במלחמת העולם השנייה. ידוע באכזריותו הרבה לא כלפי היהודים, אלא דווקא כלפי פקודיו.
שרנר שירת בצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה בדרגת לויטננט. באוקטובר 1917 השתתף בקרב קפורטו שבו הנחיל צבא אוסטרי - גרמני, תבוסה קשה לצבא האיטלקי שנאלץ לסגת 100 ק"מ עם אבידות כבדות בהרוגים ופצועים. על השתתפותו בקרב זה קבל שרנר את העיטור הגבוה ביותר בצבא הגרמני בעת ההיא - פור לה מריט.
לאחר המלחמה נשאר שרנר בצבא הגרמני כקצין מטה ומדריך. עם עליית הנאצים לשלטון פעל להפיכת גדודי האס אס ממיליציות לכוח צבאי שנלחם לצד הוורמאכט (הוואפן אס אס).
בפלישה לפולין פיקד בהצלחה על רגימנט ובפלישה ליוון פיקד כבר על דיוויזיה וזכה בצלב האבירים על חלקו בפריצת "קו מטאקסס" שאותו לא הצליחו האיטלקים מקודם לחדור. עם אותה יחידה השתתף במבצע ברברוסה וב-1942 השתתף בהתקפה הכושלת הגרמנית - פינית על מורמנסק. לאחר מכן פיקד על גיס משוריין בחזית המזרחית.
באפריל 1944 הועלה לדרגת גנרל אוברסט ונתמנה למפקד קבוצת ארמיות קורלנד שלחמה באזור הארצות הבלטיות.
בינואר 1944 התמנה למפקד קבוצת ארמיות מרכז שלחמה נגד הצבא האדום בצ'כוסלובקיה ולאורך חלקו העליון של נהר האודר.
שרנר היה נאצי מושבע ומעריץ נלהב של היטלר. הוא הנהיג בכוחותיו משמעת נוקשה. סיסמתו הייתה "עוצמה באמצעות פחד". הוא היה מרוצה רק כאשר פקודיו פחדו מן העונשים שיטיל עליהם יותר מאשר מהאויב. חיילים שנמצאו מחוץ ליחידותיהם ללא מסמך כתוב, נידונו במקום למוות בתלייה. גופותיהם נתלו על עמודי חשמל במקום בולט למען יראו וייראו ולגופותיהם הוצמדו כתובות כמו: "מי שנלחם עלול למות, מי שבוגד במולדתו חייב למות".
כמו שהיה שנוא על פקודיו, היה חביבם של היטלר וגבלס. ב-4 באפריל 1945 הוא הועלה לדרגת גנרל פלדמרשל. הוא הצליח לשכנע את היטלר שהמתקפה של הרוסים מכוונת כלפי פראג ולא כלפי ברלין. היטלר קבל את דעתו והורה להעביר שלוש דיוויזיות שריון מקבוצת ארמיות ויסלה שנועדו להגן על ברלין, לפיקודו של שרנר. זו הייתה השגיאה החמורה ביותר של היטלר בשלב האחרון של המלחמה.
ב-25 באפריל 1945 הוזמן שרנר לבונקר של היטלר בברלין. היטלר הטיל עליו לארגן את המבצר הלאומי (Alpenfestung) באזור הרי טירול. זאת הייתה תוכנית יומרנית של הנאצים שהייתה יותר מיתוס ממעשי. הוסבר לו כי אזור זה שהוא קשה לכיבוש, יבוצר ויאויש בטובי הלוחמים ומיועד להיות המבצר האחרון לא נגד בעלות הברית אלא נגד הבולשביזם. אזור דומה היה אמור לקום על ידי קרל דניץ באזור תעלת קיל בצפון. כאשר יהיה צורך להיכנע למערב יהיו אזורים אלה מבוצרים ונשלטים חזק ואייזנהאואר יתיר לראשי המטה הגרמנים להוסיף ולקיים בידיהם את הפיקוד עליהם. כאשר יווכחו בעלות הברית כי ברית המועצות משתלטת על מזרח אירופה הם יבקשו מהכוחות המאומנים האלה לעזור להם במלחמתם נגד הצבא האדום.
היטלר מינה בצוואתו האחרונה את שרנר למחליפו כמפקד על הוורמאכט ( ה-OKH) אך המינוי הזה היה חסר משמעות כי לא היה לו שום מטה לפקד עליו.
ב-8 במאי 1945 עזב שרנר את חייליו וטס לאזור טירול לארגן את "המבצר הלאומי". פקודיו האשימו אותו כי נטש אותם באמצע הקרבות. הם היו האחרונים שנכנעו לצבא האדום ב-11 במאי 1945.
שרנר נוכח כי כל התוכנית של "המבצר הלאומי" הייתה רק על הנייר וב-18 במאי 1945 הוא הסגיר את עצמו לאמריקאים.
הוא הוסגר לברית המועצות שם נשפט על פשעי מלחמה ונדון ל 25 שנות מאסר. באפריל 1952 קוצר מאסרו לשתים עשר וחצי שנים. בדצמבר 1954 הועבר לגרמניה המזרחית וב-1958 הורשה לעבור לגרמניה המערבית.
בגרמניה המערבית נאסר שוב באשמת הוצאות להורג בלתי חוקיות של חיילים שהואשמו בעריקה. הוא נידון לארבע וחצי שנות מאסר. שרנר שוחרר ב-1963 וחי באלמוניות במינכן עד למותו בשנת 1973.
לקריאה נוספת [עריכה]
- ג'ון טולאנד: 100 ימים אחרונים, הוצאת מערכות, 1968
- אנטוני ביוור: נפילת ברלין, הוצאת יבנה, 2003
| גנרלפלדמרשלים וגרוסאדמירלים בוורמאכט, בלופטוואפה ובקריגסמרינה במלחמת העולם השנייה | ||
|---|---|---|
| גנרלפלדמרשלים |
אדוארד פון בהם-ארמולי (דרגת כבוד) • פדור פון בוק • ארנסט בוש • ולטר פון בראוכיטש • רוברט ריטר פון גריים • הרמן גרינג • מקסימיליאן פון וייכס • ארווין פון ויצלבן • וילהלם פון לב • וילהלם ליסט • אריך פון מאנשטיין • ולטר מודל • ארהרד מילך • פרידריך פאולוס • וילהלם קייטל • גאורג פון קיכלר • גינתר פון קלוגה • אוואלד פון קלייסט • אלברט קסלרינג • ארווין רומל • גרד פון רונדשטט • ולטר פון רייכנאו • וולפרם פון ריכטהופן • הוגו שפרלה • פרדיננד שרנר |
|
| גרוס אדמירלים | ||
