פרדס בחיסכון

פרדס בחיסכון הוא פרויקט הסתדרותי משנת 1955 שנועד לפועלי המושבות, אשר במסגרתו הוקמו גופים יורידיים, שמטרתם הייתה לאפשר לחבריהם לרכוש זכויות חכירה בקרקעות לשם עיבוד פרדסים שנרכשו מרשות הפיתוח וקק"ל אנגליה. הפרויקט הוא תוצאה של שיתוף פעולה ממשלתי בין-משרדי לצד שיתוף פעולה של המוסדות ההסתדרותיים.

מבחינת ההיענות של פועלי המושבות (שלא הייתה להם קרקע לעיבוד או משק עזר) זהו אחד הפרויקטים המוצלחים של ההסתדרות. עם זאת, במבחן התוצאה, ההשקעה לא הניבה את התשואה המצופה.

השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים הראשונות לאחר הקמת מדינת ישראל, ביקשו השלטונות לשפר את המצב הכלכלי בארץ, וליצור מקורות ייצור ותעסוקה. בין היתר, הוחלט לפתח את גידול הפרדסים וליישב את הקרקעות הלא מנוצלות ברחבי הארץ. כדי לממש את היעדים הללו, החליטו משרדי הממשלה ומוסדות המדינה ובכללם גופי ההסתדרות על הקמת פרויקטים של "פרדס בחיסכון". שר האוצר באותה עת, לוי אשכול, ייחס את הרעיון הראשוני למיזם זה לעורך "מעריב", עזריאל קרליבך^[1].

מדינת ישראל פנתה לציבור באמצעות העיתונים היומיים והזמינה אזרחים לרכוש זכויות חכירה במקרקעין, כחסכון מניב תשואה, תוך הענקת הטבות במס והענקת הלוואות ממשלתיות. על ידי כך ביקשה המדינה להביא לפיתוח גידול הפרדסים בארץ, שהיו באותה העת עיקר הכנסותיה של המדינה מיצוא ומקור למטבע זר ולקשור אותם אגב כך לקרקעות הנרכשות.

מדינת ישראל על זרועותיה הקימה את מפעל החסכון הכללי של הדרי ישראל ולצידו הוקם פרדס בחסכון לפועלי המושבה שהתגבש ופעל בחסות הסתדרות הפועלים החקלאים.

מטרת פרדס בחיסכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפעל החיסכון הכללי ופרדס בחסכון לפועלי המושבה - התקיימו זה לצד זה ושירתו אותה מטרה לסוגי האוכלוסייה השונים: מפעל החסכון הכללי נועד לאזרחים באשר הם ואילו פרדס בחסכון לפועלי המושבה נועד ליצור מקור חסכון לעובדי המושבות ולאפשר להם לקבל בחכירה קרקע לנטיעת פרדס וכך לסייע להם מבחינה כלכלית ולקשור אותם לקרקע המושבה מבחינה ציבורית וחברתית. הגופים אשר הקימו יחדיו את המפעל של "פרדס בחסכון" היו רשות הפיתוח, יכין חק"ל, הדרי ישראל ופרדס סינדיקט בע"מ.

הדרך בה חוסכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצטרפים לפרויקט רכשו זכויות במקרקעין שנמצאו מתאימים לנטיעת עצי הדר לתקופת חכירה בת 49 שנים, הניתנת לחידוש לתקופה נוספת בת 49 שנים. נטיעת הפרדסים במקרקעין בוצעה (בפיקוח משרד החקלאות) על ידי יכין חק"ל. האחרונה עיבדה את הפרדסים בתקופת העיבוד הראשונה ועד למסירתם לחוכרים, ומאותה העת ואילך עובדה הקרקע על ידי חברה לעיבוד מטעמם או יכין חק"ל, כאשר התמורה משיווק הפרי בניכוי העלויות אמורה הייתה להניב לחוכרים את התשואה המובטחת. התוכנית של פרדס בחיסכון נתנה הזדמנות גם למי שאמצעיו לא היו מרובים לרכוש חלקת פרדס, בתשלומים חודשיים, למשך שנים אחדות. הממשלה הדגישה כי ענף ייצוא פרי ההדר נושא רווחיות רבה. במקרים מסוימים שטח האדמה שהוחכר טרם עבר פרצלציה, ועל כן נמכר לחוכרים שטח משוער ולא שטח מדויק^[2].

התפתחות הפרויקט[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהפרויקט יצא לדרך והחוסכים נרשמו למפעל, נרכשו קרקעות במקומות שונים ברחבי הארץ, חברות עיבוד שונות עיבדו את הפרדסים והתשואה נמסרה לחוסכים. הממשלה באמצעות משרד האוצר ומשרד החקלאות תמכו ועודדו מפעל עממי זה. בדיעבד התברר כי במקרים רבים העיבוד המשותף לא הניב את הפירות המיוחלים, והחוכרים הפסידו כסף מעסקת החכירה^[3].

עד היום מחזיקים רבים מן האזרחים בקרקעות מכוח אותם ההסכמים, אשר יהיו תקפים על פי החוזים המדוברים לפחות עד שנות ה-50 של המאה ה-21. כבר בשנת 1968 הכניס מינהל מקרקעי ישראל לחוזי החכירה סעיף המבטל את המשך החכירה במקרה שייעוד הקרקע שונה. תביעה של קבוצת חוכרים של פרדס חסכון באזור סביון לאפשר להם להמשיך לחכור את שטח הפרדס למרות שינוי ייעוד הקרקע נדחתה על ידי בית המשפט^[4].