פרדריק ז'וליו-קירי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרדריק ז'וליו-קירי
Frédéric Joliot-Curie
1900 –‏ 1958
Joliot-fred.jpg
תרומות עיקריות
יצירת יסודות רדיואקטיביים חדשים

ז'אן פרדריק ז'וליו-קיריצרפתית:Jean Frédéric Joliot-Curie; ‏19 במרץ 190014 באוגוסט 1958) היה פיזיקאי צרפתי וחתן פרס נובל לכימיה לשנת 1935, "על יצירת יסודות רדיואקטיביים חדשים".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'וליו-קירי נולד בפריז. הוא בוגר בית הספר לכימיה ולפיזיקה של העיר פריז. בשנת 1925 הוא הפך לעוזרה של מארי קירי במכון הרדיום בפריז. הוא התאהב בבתה של מארי, אירן ז'וליו-קירי, והתחתן עמה בשנת 1926. שני בני הזוג שינו את שם משפחתם לז'וליו-קירי. בהתעקשותה של מארי, ז'וליו רכש תואר ראשון נוסף ודוקטורט במדעים. נושא התזה שלו היה אלקטרוכימיה של אלמנטים רדיואקטיביים.

בעודו מחזיק במשרת מרצה בפקולטה למדעים של פריז, הוא שיתף פעולה עם אשתו במחקר על מבנה האטום ובאופן מיוחד על גרעין האטום, מחקר שהיווה את אבן הפינה לגילוי הנייטרון והפוזיטרון. הישגם הגדול ביותר היה גילוי הרדיואקטיביות המלאכותית בשנת 1934. על תגליתם זו הוענק לפרדריק ולאשתו אירן, בשנת 1935, פרס נובל לכימיה.

בשנת 1937 הוא עזב את מכון הרדיום והתמנה לפרופסור בקולז' דה פראנס, שם חקר תגובות שרשרת. הוא בנה במקום את הציקלוטרון הראשון באירופה. מחקריו היו נדבך הכרחי לבנייה מוצלחת של כור גרעיני העושה שימוש בביקוע גרעיני מבוקר כדי לייצר אנרגיה בעזרת שימוש באורניום ובמים כבדים. על פיתוחיו אלה רשם חמישה פטנטים. ז'וליו היה אחד המדענים אשר הוזכרו על ידי אלברט איינשטיין במכתבו לנשיא רוזוולט כאחד המדענים המובילים בהבנת תגובת השרשרת הגרעינית. מלחמת העולם השנייה עצרה את מחקרו של ז'וליו, ולאחר המלחמה הוא מילא תפקידים מינהליים במהותם.

פרדריק ז'וליו-קירי על בול רומני משנת 1959

בשנת 1940, עם הפלישה הנאצית לצרפת, הצליח ז'וליו להבריח לאנגליה את מסמכי המחקר שניהל וחומרים אחרים. בתקופת הכיבוש הנאצי הוא השתתף באופן פעיל בפעולות תנועת ההתנגדות הצרפתית. לאחר תום המלחמה הוא שירת כמנהל המרכז הלאומי למחקר מדעי של צרפת (Centre national de la recherche scientifique) ומילא לראשונה את תפקיד המפקח העליון על האנרגיה האטומית בצרפת. בשנת 1948 הוא פיקח על בנייתו של הכור האטומי הצרפתי הראשון. בשנת 1950 הוא פוטר מתפקידו זה בגלל הזדהותו עם הקומוניזם. בשנת 1955 הוא נמנה עם אחד-עשר החותמים על מניפסט ראסל-איינשטיין, הצהרה שנחתמה בשיא המלחמה הקרה, הפנתה את תשומת הלב לסכנות המלחמה האטומית וקראה לפתרון סכסוכים בין מדינות בדרכי שלום. למרות שהמשיך להחזיק במשרתו כפרופסור בקולז' דה פראנס, לאחר מות אשתו בשנת 1956, הוא נטל את משרתה כראש הקתדרה לפיזיקה גרעינית בסורבון.

פרדריק ז'וליו היה חבר באקדמיה הצרפתית למדעים ובאקדמיה הצרפתית לרפואה. הוענקה לו דרגת כבוד בליגיון הכבוד. בשנת 1951 הוא קיבל בברית המועצות את פרס לנין לשלום על עבודתו כנשיא מועצת השלום העולמית. הוא הקדיש את אחרית ימיו ליצירת מרכז לפיזיקה גרעינית בעיירה אורסיי מדרום לפריז.

לאחר מותו נקרא על שמו מכתש ז'וליו על הירח.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]