פרדריק מתיאס אלכסנדר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פרדריק מתיאס אלכסנדראנגלית: Frederick Matthias Alexander;‏ 20 בינואר 1869 - 10 באוקטובר 1955), שחקן תיאטרון אוסטרלי שפיתח את השיטה החינוכית הידועה כיום בשם שיטת אלכסנדר, שמטרתה לעזור לאדם לשפר את השימוש בגופו על מנת להיטיב את תפקודו ואת מצבו הבריאותי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכסנדר נולד בטסמניה, וכשהיה בן 20 עבר למלבורן והחל ללמוד משחק. כשהיה שחקן צעיר החל להצטרד ולאבד את קולו בזמן ההופעות. הוא החליט לברר את הסיבה שבגללה הוא לוקה בקולו בפעילות על הבמה.

פיתוח השיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכסנדר גילה שהליקוי בקולו נובע מליקוי בהתנהגותו הגופנית והנפשית. בהסתמך על ממצאים אלה פיתח והרחיב את השיטה הנקראת על שמו, שמטרתה ללמד כיצד להביא בצורה מודעת את האדם לאיזון גופני ונפשי ובכך לשפר את תפקודו ולמנוע ליקויים גופניים בגלל חוסר המודעות לצורך באיזון הזה.

אלכסנדר הגיע ללונדון ב-1904, בהיותו בן 35. מצויד במכתבי המלצה על שיטתו מרופאים בסידני, הוא הציג אותה לפני עמיתיהם בלונדון. אחד מהם, רופא אף אוזן גרון, השתכנע ביעילות השיטה ושלח אליו תלמידים. אלכסנדר התפרסם לאחר שטיפל בהצלחה בשחקנית ידועה שאבדה את קולה. התאוששות דרמתית זו גרמה לשחקנים רבים להיעזר בשיטה, והבוהמה האנגלית אימצה את אלכסנדר לחיקה.

ב-1910 הוציא אלכסנדר לאור את ספרו הראשון "המורשת העליונה של האדם" (Man's Supreme Inheritance), שבעקבותיו זכה לפרסום רב באנגליה.

שנות מלחמת העולם הראשונה בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נשא אלכסנדר לאישה את אדית' יאנג (Edith Young), עבר לארצות הברית והמשיך שם בהוראת שיטתו. שיטתו זכתה לפרסום רב בעזרת שני פילוסופים ידועים: ויליאם ג'יימס וג'ון דיואי, שהכירו את אלכסנדר וסייעו לו בהפצת השיטה.

השיבה לאנגליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1918, לאחר תאונה שקרתה לאחיו, חזר אלכסנדר לאנגליה. הוא ואשתו אדית' אמצו את אחייניתם לבת. אלכסנדר זכה שוב לפרסום באנגליה בזכות רופאים ידועים שהמליצו על שיטתו בהרצאותיהם ובפרסומיהם המקצועיים. ב-1923 הוציא אלכסנדר את ספרו השני "בקרה מודעת ובונה של הפרט" (Constructive Conscious Control of the Individual), העוסק בחינוך ובעקרונות השיטה שפיתח.

ב-1924 יסד אלכסנדר את "ביה"ס הקטן" שכלל שמונה תלמידים עם מוגבלויות שונות. בבית ספר זה למדו וישמו התלמידים את שיטת אלכסנדר בנוסף ללימוד המקצועות הרגילים. ב-1924 פרסם רודולף מאגנוס, פיזיולוג מאוניברסיטת אוטרכט בהולנד, מחקר המראה כי ישנו מנגנון מרכזי השולט במכניזם של היציבה. מנגנון זה נמצא באזור גזע המוח ומושפע מאופן ייצוב הראש על הצוואר. למרות שמחקר זה נעשה על חיות בלבד, מיהרו הרופאים שתמכו בשיטת אלכסנדר לפרסם ממצא מדעי זה כתמיכה בגילויו של אלכסנדר. מאז החל אלכסנדר לכנות מנגנון זה בשם "בקרה ראשונית" (Primary Control).

ב-1930 הציע ג'ון דיואי לאלכסנדר לערוך מחקר מדעי על השיטה, בסיועו הכספי והאקדמי. אלכסנדר סירב, מחשש שתוך כדי המחקר תאבד המהות של השיטה והוא יצטרך לחלוק את תגליתו עם אנשים נוספים. הוא טען שהטכניקה קשה להבנה, מסובכת ודורשת אבחנה דקה ומדויקת כדי להבינה. למרות הקשיים המשיך אלכסנדר לקשור קשרים עם הצמרת החברתית. עם תלמידיו של אלכסנדר באותה התקופה נימנו הסופר אלדוס האקסלי, המחזאי ג'ורג' ברנרד שאו והפוליטיקאי סטפורד קריפס. ב-1931 פתח אלכסנדר את הקורס הראשון להכשרת מורים לפי שיטתו. ב-1932 יצא לאור ספרו השלישי של אלכסנדר "השימוש בעצמי" (The use of the self).

שנות מלחמת העולם השנייה בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1939 עברו אלכסנדר וביה"ס הקטן, על 13 תלמידיו, לארצות הברית ל-Stow שליד בוסטון. כמו כן נפתח קורס להכשרת מורים ובו 4 תלמידים. ב-1942 יצא לאור ספרו הרביעי של אלכסנדר "הקבוע האוניברסלי של החיים" (The universal constant in living). ב-1943 חזר אלכסנדר לאנגליה והמשיך ללמד.

הגנה על השיטה בבית המשפט בדרום אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1947 פרסם ד"ר ג'וקל (Dr. Jokl), רופא מדרום אפריקה שהתמחה בחינוך גופני, מאמר שבו טען ששיטת אלכסנדר היא שקרית, שרלטנית ודומה לרפואת אליל. אלכסנדר הגיש תביעה משפטית נגדו.

ב-1948 לקה אלכסנדר בשני שטפי דם במוח. למרות שלא יכול היה לנסוע לדרום אפריקה להגן על שיטתו במשפט, פסק הדין זיכה אותו וקבע כי שיטת אלכסנדר אכן יכולה לשפר את הבריאות ולמנוע מחלות. אלכסנדר התאושש ממחלתו תוך פחות משנה, מצבו השתפר והוא לימד עד למותו ב-1955.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]