פרדריק סקינר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
B.F. Skinner at Harvard circa 1950.jpg

בורהוס פרדריק סקינר[1](נודע גם כ-ב' פ' סקינר; באנגלית: Burrhus Frederic Skinner;‏ 20 במרץ 1904 - 18 באוגוסט 1990), פסיכולוג אמריקני רב השפעה, הנחשב לדמות המשפיעה ביותר בגישה הביהביוריסטית במאה ה-20.

סקינר נולד בפנסילבניה, ארצות הברית, בן זקונים להורים דתיים אדוקים מאוד. בשנת 1928 החל את לימודיו באוניברסיטת הרווארד, אליה התקבל כפרופסור אורח בשנת 1939.

סקינר אימץ את גישתו ההתנהגותית של ג'ון ב' ווטסון, וטבע את המונח התניה אופרנטית (או אינסטרומנטלית) לפיה האורגניזם שולט בסביבתו (מפעיל אותה) במטרה להשיג את מבוקשו ונשלט על ידה בהתאם להיסטוריית החיזוקים והעונשים שלו. בכך חידד סקינר את ההבדל בין ההתניה האופרנטית להתניה הקלאסית של פבלוב.

סקינר אימץ את חוק התוצאה של אדוארד לי תורנדייק הקובע כי למידה היא פונקציה של תוצאות התנהגות. דהיינו, התנהגות הגוררת אחריה תגמול חיובי (או הפסקתו של גירוי לא נעים) מתחזקת וגדלה הסבירות שבמצב דומה תחזור ותופיע. ולהפך, התנהגות המביאה בעקבותיה תגמול שלילי (-עונש, או הפסקה של גירוי נעים) תחלש ותקטן הסבירות שתופיע שוב במצב דומה.

במחקריו המפורסמים של סקינר בבעלי חיים (ראו תיבת סקינר) הראה סקינר כי באמצעות חיזוקים (האלמנטים הדומיננטים ביותר בלמידה על פי סקינר) ועונשים ניתן לעצב את התנהגותו של האורגניזם. גישתו של סקינר היא דטרמיניסטית: האדם אינו אדון לגורלו והתנהגותו אינה תוצר של בחירה חופשית, אלא של סך כל היסטוריית החיזוקים והעונשים שלו.

מכיוון שסבר כי האדם אינו חופשי בבחירת מעשיו, אלא נשלט על ידי חוקיות קבועה המכתיבה את התנהגותו, טען סקינר שיש לפקח/לשלוט, באופן מושכל, בחלוקת החיזוקים של האדם עוד מלידתו (מדוע להותיר את האדם לשליטתם של חיזוקים סביבתיים אקראיים?).

נועם חומסקי היה אחד ממבקריו העיקריים של סקינר. חומסקי פרסם ביקורת על ספרו של סקינר "התנהגות ורבלית" (Verbal Behavior) שנתיים לאחר שפורסם, וביקורת זו נהפכה למפורסמת יותר מהספר עצמו. ביקורותיו של חומסקי מהכיוון הבלשני הצטרפו למגמה הקוגניטיבית בפסיכולוגיה באותם זמנים.

חומסקי ביקר גם את ספרו של סקינר "מעבר לחופש וכבוד" (Beyond Freedom and Dignity) בדומה לצורה שבה ביקר את הספר "התנהגות ורבלית". לטענתו של חומסקי, לא ניתן להסיק ממחקריו של סקינר בבעלי-חיים על התנהגותם של בני-אדם. הוא טען שסקינר השתמש בשיטה פסבדו-מדעית כדי להסיק מניסויים בבעלי-חיים על התנהגותם של בני-אדם. חומסקי טען גם שסקינר לא היה מדען כיוון שדחה את המודל ההיפותטי-דדוקטיבי לבדיקת תאוריות. חומסקי טען גם שעבודותיו של סקינר תרמו לצידוק ולהתפתחות הטוטליטריות.

יש הרואים את הרומן שעליו מבוסס הסרט תפוז מכני כמבקר של התאוריות שפיתח סקינר.

את חזונו בדבר חברה אוטופית תיאר סקינר ברומן, "וולדן 2" (קיימות כיום מספר קהילות המתבססות על רעיונות "וולדן 2"). כותרת ספרו מהווה מעין מחווה, רמיזה ליצירת המופת המונומנטלית "וולדן" להנרי דייוויד תורו.

הביהביוריזם הקיצוני של סקינר השפיע רבות בתחומיה השונים של הפסיכולוגיה היישומית (חינוך, פסיכופתולוגיה וכיוצא בזה). כמו כן קשה למצוא כיום דיסציפלינה בתחום מדעי החברה שאינה עוסקת ברעיונותיו ובמושגיו של סקינר.

סקינר היה בין הפסיכולוגים הבודדים שקיבלו (בשנת 1968) את המדליה הלאומית למדעים מידי נשיא ארצות הברית.

מבין ספריו, שניים תורגמו לעברית:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]