פרד הולנד דיי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרד הולנד דיי, 1911

פרד הולנד דייאנגלית: Fred Holland Day; ‏8 ביולי 1864 - 12 בנובמבר 1933) היה צלם ומו"ל אמריקאי. הוא היה הצלם הראשון בארצות הברית שתמך בהכרה בצילום כאמנות.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיי נולד בבוסטון לאב סוחר, ולאורך כל חייו היה בעל אמצעים כלכלים. קשרו הראשון לאמנות היה כשהתחיל להתאמן בציור.

אורח חייו של דיי היה שנוי במחלוקת. מרבית נושאי הצילום שלו היו נערים עירומים. פאם רוברטס כתבה: "דיי מעולם לא נישא, ונטייתו המינית, שההנחה היא שהיה הומוסקסואל, כמו האינטרסים, נושאי הצילום שלו, התנהגותו הכללית היו נושאים מאד פרטיים שלו."

דיי הקדיש זמן רב לילדי מהגרים עניים בבוסטון, חנך אותם ולימד אותם קריאה. בין אותם נערים היה גם בן מהגרים לבנונים, בשם ח'ליל ג'ובראן, אשר גדל להיות אחד מגדולי משוררי לבנון.

דיי ייסד ותמך כלכלית בחברה בשם "קופלנד ודיי", אשר עסקה בהוצאה לאור. משנת 1893 עד 1899 החברה הוציאה כמאה ספרים. החברה הושפעה מתנועת הארטס אנד קרפטס. החברה הייתה המו"ל האמריקאי של המחזה "שלומית" של אוסקר ויילד, שאוייר על ידי אוברי בירדסלי.

עבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נער יושב על סלע, פרד הולנד דיי, 1907

בתחילת המאה ה-20, הפופולריות וההשפעה של דיי היו גדולים אף יותר מאשר אלפרד סטיגליץ, והוא היה בשיא הקריירה שלו. הוא היה אחראי לארגון תערוכת הצילומים באגודה הממלכתית לצילום בשנת 1900. "בית הספר החדש של צילום אמריקאי" הציג באותה תקופה תערוכה של 375 צילומים שצולמו על ידי 42 צלמים, ו-103 מתוך כל הצילומים היו של דיי, ומשכו תגובות טובות מאד, אך גם ביקורת מלגלגת רבה מצד המבקרים. המגזין הפופולרי "חדשות הצילום" הכריז כי התמונות נובעות מ"דמיון חולה, שטופח על ידי חבורה של מטורפים... לא אקדמי... אקסצנטרי".

דיי השתייך לקבוצת הפיקטוריאליזם, אשר חבריה ראו בצילום אמנות ואשר לעתים קרובות כללו דימויים רבים בתמונותיהם. קבוצה בשם "פרושי הצילום" אשר דגלו בקידום הפיקטוריאליזם כזרם המרכזי בצילום הזמינו אותו להצטרף אליהם, אך הוא דחה את ההצעה. כפי שהיה מקובל באותה עת, התצלומים שלו מתייחסים אל האמנות הקלאסית העתיקה, הן בקומפוזיציה והן בנושאי הצילום. בשנים 1896-1898 הוא התנסה בצילום נושאים נוצריים, כשהוא משתמש בעצמו כמודל לישו. שכניו בנורווד, מסצ'וסטס, עזרו לו לביים ולצלם סצנה של צליבת ישו. השיא היה סדרה של פורטרטים עצמיים בשם "שבע מילים", כשבכל אחת מהתמונות מופיעה אחת משבע המילים האחרונות של ישו.

לעתים קרובות הדפיס דיי רק עותק אחד מן התשליל. הוא השתמש רק בהדפס פלטינום, ולא היה מרוצה מאף שיטה אחרת. כאשר הפלטינה נעשתה בלתי מושגת בעקבות המהפכה הרוסית, הוא איבד עניין בצילום.

עבודתו של דיי, "שבע המילים האחרונות של ישו"
Magnify-clip.png
עבודתו של דיי, "שבע המילים האחרונות של ישו"

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיי תרם רבות לצילום, אך ממספר סיבות הוא כמעט ונשכח. הוא הואפל על ידי אלפרד סטיגליץ, שצילם בסגנון דומה. כמו כן, הסגנון בו צילם יצא מהאופנה לחלוטין עם התקדמותה של האמנות לעבר המודרניזם. 2,000 מההדפסים והתשלילים שלו נהרסו לחלוטין בשריפה בשנת 1904. המאות שנשארו נשלחו אל האגודה הממלכתית לצילום בשנות ה-30 ושם שומרו.

מאז 1990 יצירתו של דיי זוכה לפופולריות מחודשת, עבודותיו נכללות בתערוכות גדולות במוזיאונים ורטרוספקטיבה שלו הוצגה במוזיאון בוסטון לאמנויות בשנים 2000/2001. כן הוצגו תערוכות יחיד שלו באגודת הממלכתית לצילום באנגליה ובמוזיאון פלור לאמנות. כיום היסטוריוני צילום מגלים שוב עניין בדיי, ומאמרים רבים נכתבים על הדיוקנאות ההומו-אירוטיים שלו ועל הדמיון בינו לבין תומאס אייקנס ו-וולטר פיטר.

ביתו במסצ'וסטס משמש כיום גם הוא כמוזיאון לעבודותיו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]