פרה אדומה

פרה אדומה (מקורות עיקריים)
מקרא	במדבר פרק י"ט
משנה	פרה, סדר טהרות
משנה תורה לרמב"ם	חלק טהרה, הלכות פרה אדומה
שולחן ערוך	אין

פרות אדומות

בהלכה היהודית, פרה אדומה היא פרה שצבע שערה חום אדמדם, ומשתמשים בה לטיהור אנשים שנטמאו בטומאת מת, לאחר תהליך המתואר במקרא, בתחילת פרשת חוקת, הכולל בין היתר: שחיטתה, שריפתה, עירוב אפרה עם מים, והזאה מהמים על ידי כהן על הטמא שנהפך בסיום התהליך לטהור.

תהליך הביצוע

אדם נטמא בטומאת מת על ידי נגיעה בו, או שהות בבית שנמצא בו מת. אסור לו לאכול בתרומה או בקדשי בית המקדש, וכן אסור לו להיכנס לתחום בית המקדש. על מנת לטהר אדם זה, יש להזות עליו מאפר הפרה האדומה. כפי שנאמר בפסוק: ("וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין-בָּהּ מוּם, אֲשֶׁר לֹא-עָלָה עָלֶיהָ, עֹל" -במדבר י"ט, ב'); ("הַנֹּגֵעַ בְּמֵת, לְכָל-נֶפֶשׁ אָדָם וְטָמֵא ... הוּא יִתְחַטָּא-בוֹ" - במדבר י"ט, י"א).

על מנת לקיים את המצוה כהלכתה, על הפרה לענות על הקריטריונים הבאים:

• עליה להיות אדומה (בגוון חום אדמדם); די בשתי שערות שאינן אדומות (שחורות או לבנות) כדי לפסול אותה.
• לא עלה עליה עול. אם הפרה משכה בעול המחרשה, היא לא תוכל לשמש כפרה אדומה. לשם כך ניתנו סימנים מיוחדים (שערות בגב הבהמה, הנכפפות לאחר שעלה עליה עול).
• לא עשו בה כל עבודה שהיא.
• אין בה מום הפוסל בקרבנות, וכן אין בה אחד מהפסולים האחרים הנוהגים בבהמות קדשים.
• עליה להיות לפחות בת שנתיים.

לאחר בחירת הפרה, לוקחים אותה אל הר הזיתים, למקום המכוון אל מול פתח ההיכל, ובנוי בצורה מיוחדת, כך שגם אם יש מת מתחת לאדמה - הפרה והעוסקים בה לא יטמאו. כהן טהור שוחט את הפרה, לוקח מדמה ומזה ממנו שבע פעמים אל מול פתח ההיכל שבמקדש. לאחר מכן שורפים את הפרה על גבי מערכת עצים, ואל השריפה זורקים עץ ארז, אזוב ותולעת שני. לאחר שהאש נכבית, מכים במקל על כל מה שנשאר מהשריפה, עד שנוצר אפר.

את האפר שנוצר מהשריפה, מחלקים לשלושה חלקים: חלק אחד ניתן בחיל והוא נשמר לדורות. החלק השני ניתן למשמרות הכהנים, והוא מיועד לשימוש הכהנים; והחלק השלישי ניתן בהר הזיתים, ומשם הוא מתחלק לכל ישראל. לצורך הטהרה, נוטלים מן האפר, מפזרים אותו על מים ששאבו ממי מעיין, טובלים בתוכם אזוב, ומזים מהמים על הטמא ביום השלישי וביום השביעי מימי טהרתו, וכך הוא נטהר ("וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל-הַטָּמֵא, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" - במדבר י"ט, י"ט).

הפרה האדומה הראשונה, שנשרפה בימי משה רבנו, נשרפה על ידי אלעזר בן אהרן הכהן, שהיה אז סגן הכהן הגדול; אולם כל הפרות האדומות האחרות, שנשרפו לאחר מכן - היו כשרות גם בכהן הדיוט; ויש הסוברים שהפרות האדומות האחרות צריכות להישרף דווקא על ידי כהן גדול. למרות כוחה של הפרה האדומה לטהר את הטמאים, העוסקים בשריפתה - נטמאים טומאה קלה (של יום אחד). האפר שנשרף מפרה אחת, הספיק למשך כמה וכמה שנים, שכן ניתן לערב כמות קטנה של אפר במיכל גדול של מי מעיין, ודי בכמות קטנה מן המים כדי לטהר את הטמאים.

מקום שריפת הפרה

בעת החדשה יש מי שהציע לאתר את המקום המדויק שבו שרפו את הפרה אדומה בהר הזיתים.‏ איתור המקום מבוסס על ההנחות הבאות:

• בעת שריפת הפרה היה צריך לראות את פתח בית המקדש. בהנחה כי אבן השתיה שאנו מזהים היום היא אבן השתייה המקורית, הרי הגובה שלה מעל פני הים הוא 743.7 מטר. נוסיף את גובה מזבח העולה העשוי להסתיר את הפתח, ואז נגיע לנקודת גובה מקבילה בהר הזיתים, אשר ממנה ניתן לראות את פתח בית המקדש.

• שריפת הפרה הייתה צריכה להתבצע על משטח סלעי, אשר תחתיו יהיה חלל ריק, כך שהאפר לא יקבל טומאה מהקרקע.

לאור זאת הועלתה ההשערה כי המקום המתאים הוא במשטח הסלעי הרחב בכניסה לכנסיית "דומינוס פלוויט". בדיקות שנעשו במקום העלו כי מתחת למשטח הסלעי יש חלל ריק לא קטן. כך שהמקום עומד בקריטריון השני.

סברה אחרת אומרת כי המקום נמצא בחלקת קבורה המכונה "חלקת החלאבים" בה נקברו בני היישוב הישן בסוף המאה ה-19.

היסטוריה של הפרה האדומה והמדרשים

לפי הרמב"ם היו עשר פרות אדומות "ותשע פרות אדומות נעשו משנצטוו במצוה זו, עד שחרב הבית בשנייה - ראשונה עשה משה רבנו, ושנייה עשה עזרא, ושבע מעזרא עד חורבן הבית; והעשירית עושה המלך המשיח, מהרה ייגלה" (משנה תורה, ספר טהרה, הלכות פרה אדומה פרק ג סימן יג). בגמרא במסכת פרה פ"ג מ"ה נאמר: "הראשונה עשה משה והשנייה עשה עזרא, וחמש מעזרא ואילך; דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: שבעה מעזרא ואילך. ומי עשאן? שמעון הצדיק ויוחנן כהן גדול עשו שתיים שתיים, אליהו עיני בן הקוף וחנמאל המצרי וישמעאל בן פיאבי עשו אחת אחת."

• פרה ראשונה - משה רבנו
• פרה שנייה - עזרא הסופר
• פרה שלישית - שמעון הצדיק
• פרה רביעית - שמעון הצדיק
• פרה חמישית - יוחנן כהן גדול
• פרק שישית - יוחנן כהן גדול
• פרה שביעית - אליהו עיני בן הקוף
• פרה שמינית - חנמאל המצרי
• פרה תשיעית - ישמעאל בן פיאבי
• פרה עשירית - מלך המשיח

מצווה זו מפיעה בספר במדבר פרק י"ט, ומתחילה במילים "זאת חוקת התורה". חז"ל מביאים את מצוות הפרה האדומה כמייצגת הקיצונית של ה"חוקים", מצוות שקשה לבני האדם להבין את התועלת בקיומם (הטעם שלהם). במדרש מובא ציטוט שיחה בין אלהים למשה: "לך אני מגלה טעם פרה, אבל לאחר - חוקה". גם על שלמה המלך נאמר "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" - "שביקש לעמוד על טעם פרה" אך לא עלה בידו.

דמא בן נתינה

ערך מורחב – דמא בן נתינה

בספרות חז"ל מופיע סיפור, על גוי שהתייחד בכיבוד אב, וסירב להפריע את מנוחת אביו, כדי למכור לחכמי ישראל אבן שהייתה דרושה לחושן (אחד מבגדי הכהונה בבית המקדש), ובכך הפסיד את העסקה, וכעבור תקופה זכה שתיוולד בעדרו, פרה אדומה שנמכרה בעבור הון רב, לאותם החכמים.

הכנת אפר פרה אדומה לאחר חורבן בית המקדש

הרא"ש בפסקיו מוכיח שבתקופת האמוראים (300-400 שנה לאחר החורבן) עדיין השתמשו באפר פרה אדומה.
בקהילת ביתא ישראל המשיכו להשתמש באפר פרה אדומה ליצירת מי חטאת. ככל הנראה הכשירו גם פרות בגוון חום-בהיר. מנהג זה נפסק בשנות ה-70 של המאה ה-20 בגלל מלחמת האזרחים האתיופית שלא איפשרה שהייה מחוץ לכפר, וכן חוסר באפר פרה אדומה. הפּרה האדומה האחרונה נשחטה בשנת 1952‏‏.

כיום ישנן קבוצות יהודיות ששואפות למצוא פרה אדומה (ביניהן מכון המקדש), אולם עד כה מאמציהן לא צלחו. בשנת 2000 לערך נולדה פרה אדומה בכפר חסידים, אך בהמשך צמחו בה כמה שערות שחורות, והיא נפסלה. עם זאת, בכמה מקומות בעולם מצויים עדרים גדולים של פרות אדומות. האפשרות לשרוף כיום את הפרה האדומה תלויה במספר שאלות הלכתיות, והיא שנויה במחלוקת.

לקריאה נוספת

• הלכות פרה אדומה, במשנה תורה לרמב"ם
• ישראל הס, אמונות, "תחיית ישראל", ירושלים.

קישורים חיצוניים

• יונתן אדלר, מקום שריפת פרה אדומה, מגלי"ם
• אייל בן-אליהו, ‏כבש פרה אדומה, קתדרה 107, אפריל 2003, עמ' 186-183
• בנימין לנדאו, פרה אדומה למעשה, באתר מכון המקדש
• נדב שרגאי, מאבנט ועד מכנסיים - הכל בגדי שש, באתר הארץ, 8 ביולי 2008

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.