פרה קדושה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרה קדושה

בהינדואיזם הפרה נחשבת לקדושה, ועל כן נמנעו המאמינים לשחוט אותה (ואת הזכר ממשפחת Bos indicus, הנפוץ בהודו) ולאכול מבשרה. המושג פרה קדושה משמש בהשאלה בעברית בת ימינו לתיאור ערכים, אמונות ומיתוסים שאין לפקפק בהם.

בהודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההינדים מחשיבים את הפרה ואת השור לקדושים. הפרה היא הסמל לאדמה ובהשאלה גם לכלל תרומותיה של האדמה לאדם, וכן נחשבת לאם כל האלים. על פי האמונה ההינדית, בגוף הפרה ישנם 330 מיליון אלים ואלות. בתאולוגיה ההינדית קדושת הפרה נקשרת גם לגלגול נשמות, כך שהנשמה לובשת דמות אנוש לאחר שהתגלגלה מהפרה. ישנה אמונה כי על המת לחצות נהר סוער, וכי תרומת בני משפחתו לפרות המקדשים ההינדים מזכה את המת בכך שיאחוז בזנב פרה כשהוא חוצה את הנהר. מתוך קדושת הפרה נובעת קדושת החיים וקדושת כל בעלי החיים. בהריומשה מתואר קרישנה כרועה בקר וכמגן הפרות. יש הסוברים שהדבר נעשה על מנת להעלות את חשיבותו ולקרבו אל מלכת האלים. אמונה נוספת מגדירה את הפרה כאחת משבע אמהותיו של האדם,‏[1] ולכן על האדם לכבדה כפי שהוא מכבד את אימו, מכאן שכפי שהאדם לא הורג את אימו כך אסור לו להרוג את הפרה.

כתוצאה מקדושת הפרה, ההינדים נמנעים מלשחוט ולאכול את הפרה ואת השור. בהודו, בה מרוכזים מרבית ההינדים, ניתן לראות פרות משוטטות באופן חופשי, ועל פי המנהג יש להתייחס לפרה בכבוד, כאל אֵם, כהכרת תודה, בין השאר, על החלב שהיא מספקת. הינדי מסורתי לא רק שלא יאכל בשר פרה (ולעומת זאת, אם אינו צמחוני יאכל בשר תאו) אלא אף לא יעשה שימוש בתוצרי הפרה (לא ינעל נעלי עור העשויים מעור פרה או לא יישא תיק העשוי מעור פרה). חלב הפרה והגהי (חמאה) משמשים בטקסים דתיים ואף בטקסי שריפת גופות כסמל של קדושה וחזרה לאדמה.

פמפלט הינדי מוחה נגד המנהג המוסלמי לשחוט פרות. בתמונה קאלי, שד מהמיתולוגיה ההודית, מנסה לשחוט פרה קדושה

הגנה על הפרה אף עוגנה בצורה כזו או אחרת בחוקה הפדרלית של הודו, במרבית מדינות הודו. קדושת הפרה הייתה מקור למתיחות דתית-פוליטית בין ההינדים למוסלמים בתת-היבשת ההודית, ובכך הפכה הפרה לא רק לסמל דתי כי אם סמל פוליטי. בעבר היו בהודו מהומות שהונעו מסלידת ההינדים את מנהגם של מוסלמים לאכול בשר בקר. אולם כיום מוסלמים מגדלים בקר לבשר בהודו ואף מייצאים אותו לאירופה כבשר אורגני.

בוודות, כבר החל בריג ודה, מוזכרת הפרה בחיוב ואף יש דימויים של נהרות השופעים את מימיהם כפי שהפרה שופעת חלב. אף על פי כן, בתקופה זו (800-1800 לפני הספירה), שחיטת הבקר הייתה מותרת, אם כי בהקשרים טקסיים.

לטענת האנתרופולוג מרווין האריס, כאשר מנהיגי הודות לא יכלו להחזיק עוד בעדרים של בקר (דבר אשר שימר את עושרם), השחיטה והאכילה המסיבית של הבקר באה לקיצה. מאורח חיים של רועים למחצה, עברה האוכלוסייה לאורח חיים חקלאי המבוסס על משק-חלב, זאת כתוצאה מהיתרונות האקולוגיים שבכך. בערך בשנת 600 לפני הספירה רמת החיים של האיכרים החלה לרדת כתוצאה ממצוקה חברתית-כלכלית (מלחמות, בצורות, רעב). לטענת האריס, ההמון העני, שבניגוד למעמד הגבוה לא יכול היה להרשות לעצמו לאכול בשר, החל לסלוד מרעיון העלאת הקורבנות אשר היה סמל להנצחת הפערים. על רקע זה צמח הבודהיזם שגינה נטילת חייהם של בני אדם וחיות, וכן העלאת קורבנות. בהודו צמחו בתקופה זו אמונות נוספות - דוגמת הג'ייניזם - אשר אסרו על הריגה והקרבת קורבנות. לטענת האריס, הדבר קשור לסבלותיהם של ההמון העני, אשר אותן אמונות דיברו אליו.

בעקבות הבודהיזם אימץ ההינדואיזם את עקרון איסור הריגת החיות.[2] לאחר מאבק של מאות שנים כבש ההינדואיזם את הבכורה בהודו. לטענת האריס, קדושתה של הפרה וכן ההימנעות משחיטתה ואכילתה, נמשכו לאורך השנים, מאחר שהיה משתלם כלכלית-אקולוגית לקיים אמונה ופרקטיקה זו. האריס מציג את התועלת הרבה של הפרה (משק החלב, גללים, טופוגרפיה המתאימה לשור ולא לטרקטור וכיוצא בזה) לעומת ההשקעה המינימלית (הפרות מוחזקות בתנאים על סף רעב), כגורמים ששימרו את האמונה הדתית בדבר קדושתה של הפרה, וההימנעות משחיטתה ואכילתה.

פרה קדושה כמושג מושאל בשפה העברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושג פרה קדושה משמש בהשאלה בעברית בת ימינו לתיאור ערכים, אמונות ומיתוסים שאין לפקפק בהם, ובפרט אין לשנותם (ראו, למשל, כותרת למאמר באתר ynet "פרה קדושה רדיואקטיבית"). אדם המביע פקפוק בערכים אלה וחותר תחתם מתואר כמי ש"שוחט פרה קדושה" (ראו, למשל, דבריו של עומר בר-לב: "אני מקווה שאני לא שוחט פרה קדושה, אולם תכנונו של מבצע אנטבה היה לקוי מתחילתו ועד סופו"‏[3]). בפועל, המושג נעשה לעתים קרובות לקלישאה ופובלציסטים ועיתונאים רבים ידועים כ"שוחטי פרות קדושות". מכיוון שכיום אין כמעט שום נושא שקיים עליו טאבו לעתים נוצרות פרפרזות על הביטוי כמו "אין עוד פרות קדושות לשחוט" או "אין כיום פרות קדושות". דוגמה לפרה קדושה שנשחטה כל כך הרבה עד שקשה להגדיר אותה כפרה קדושה הוא נושא בדיחות השואה והשכול.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מרווין האריס. 1987. תעלומת הפרה הקדושה, בתוך פרות קדושות וחזירים משוקצים, מסדה, ת"א, עמ' 36-57.
  • Batra, S. M., "The Sacredness of the Cow in India", Social Compass, vol. 33, no. 2 - 3, pp. 163-175, 1986.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גד לובן, חלב עם הרוח, באתר nrg מעריב, 22 במאי 2007
  2. ^ מלומד סנסקריטי ידוע כתב ב-1872: "כאשר נאלצו הברהמינים להיאבק בבודהיזם, שגינה כל העלאת קורבן בתוקף ובהצלחה רבה, הם גילו שעקרון כבוד חייה של החיה חזק ופופולרי מכדי שאפשר יהיה לגבור עליו. משום כך, בהדרגה ובחשאי, החלו לאמץ אותו כך שייראה כחלק מ[תורתם]." (רגנדרה מיטרה, אצל האריס)
  3. ^ אל"מ במיל' עומר בר לב: מבצע אנטבה היה רשלני - 24.6.07, באתר הפקולטה לניהול