סנטה פה (פרובינציה)
| |||
 | |||
| אנדרטת הדגל ברוסאריו | |||
| מדינה |
 ארגנטינה | ||
|---|---|---|---|
| חבל ארץ | פמפס | ||
| מושל | הרמס בינר | ||
| רשות מחוקקת |
legislature of Santa Fe  | ||
| נפות בפרובינציה | 19 | ||
| בירת הפרובינציה | סנטה פה | ||
| תאריך ייסוד |
1816 | ||
| שטח | 133,007 קמ"ר | ||
| גובה | 53 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בפרובינציה | 3,397,532 (2015) | ||
| ‑ צפיפות | 22.56 נפש לקמ"ר (2001) | ||
| קואורדינטות | 33°43′22″S 62°14′46″W / 33.722777777778°S 62.246111111111°W | ||
| אזור זמן | UTC-3 | ||
| https://www.santafe.gov.ar/ | |||
|
לחצו כדי להקטין חזרה  (למפת פרובינציית סנטה פה רגילה)  פרובינציית סנטה פה | |||
  | |||
סנטה פה (בספרדית: Santa Fe) היא פרובינציה בצפון-מרכז ארגנטינה. היא גובלת בצ'אקו בצפון, בקוריינטס ובאנטרה ריוס במזרח, בפרובינציית בואנוס איירס בדרום ובקורדובה וסנטיאגו דל אסטרו במערב. שטחה של הפרובינציה כ-133 אלף קמ"ר, ובשנת 2001 התגוררו בה כ-3 מיליון בני אדם, מה שהופך אותה לפרובינציה המאוכלסת ביותר בארגנטינה אחרי פרובינציות בואנוס איירס וקורדובה. בירתה היא העיר סנטה פה, אך העיר הגדולה בה היא רוסאריו
גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סנטה פה שוכנת בתפר שבין אזור הפמפס לגראן צ'אקו. האזור הצפוני, שהוא חלק מהגראן צ'אקו, חם ולח יותר מדרום הפרובינציה, וכמות המשקעים השנתית בו היא כ-1,200 מ"מ. הפרובינציה מישורית ונמוכה, ומצויה כולה באזור הנמוך מ-200 מ' מעל פני הים. נהר פרנה, אחד הנהרות הגדולים בדרום אמריקה מהווה את גבולה המזרחי, ומרבית הנהרות הזורמים בה מתנקזים אליו. הן נהר הפרנה והן נהר סלאדו, החוצה את הפרובינציה בדרכו אליו, נוטים לעלות על גדותיהם לאחר גשמים עזים. בשנת 2003 פונו מבתיהם כ-100 אלף בני אדם עקב עלייתו של נהר סלאדו על גדותיו, וב-2007 פונו עשרות אלפים עקב הצפות בנהר פרנה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האזור בו שוכנת כיום הפרובינציה היה מקום משכנם של שבטים נוודים, ציידים-לקטים, ובהם טובה, טימבואה, מוקובי, פילגה, גואיקורואה וגוארני.
סבסטיאן קבוט היה האירופאי הראשון שהתיישב באזור, כשהקים ב-1527 את מבצר סנקטי ספיריטוס במפגש הנהרות פרנה וקרקרניה, צפונית לרוסאריו של ימינו. המבצר, שהיה ההתיישבות האירופאית הראשונה בארגנטינה כולה, נהרס שנתיים מאוחר יותר בידי הילידים. ב-1573 ייסד חואן דה גאראי את העיר סנטה פה, במקום בו שוכנת כיום העיירה קז'אסטה. העיר הועתקה ממקומה בשל הצפות ב-1651 ופעם נוספת ב-1660, למקומה הנוכחי, כ-80 ק"מ דרומית למיקומה המקורי.
ב-1617 חילקה האימפריה הספרדית את תחומי שליטתה באזור לשניים: אזור פרגוואי, שמרכזו באסונסיון ואזור ריו דה לה פלטה, שמרכזו בבואנוס איירס, אליו הוכפפה סנטה פה. ב-1776 כוננו הספרדים את מלכות המשנה של ריו דה לה פלטה, וסנטה פה הייתה לחלק ממנה.
ב-1812, במהלך המאבק הארגנטינאי לעצמאות, הניף מנואל בלגראנו את דגל ארגנטינה לראשונה בהיסטוריה בכפר קטן לגדות נהר הפרנה (לימים העיר רוסאריו). ב-26 באפריל 1815 השתלט על סנטה פה פרנסיסקו קנדיוטי, והנהיג בה לראשונה ממשל עצמאי. ממשל זה לא שרד זמן רב, שכן קנדיוטי הלך לעולמו באותה שנה, והממשל המרכזי כונן בה ממשלה חדשה. ב-1816 השתלטו עליה בדלנים מתומכיו של חוסה חרוואסיו ארטיגס, שהתנגדו לשלטון הריכוזי של בואנוס איירס ושאפו להשיג אוטונומיה רבה יותר לפרובינציות. ב-1818 הייתה סנטה פה לראשונה מבין הפרובינציות שאישרה לעצמה חוקה. ב-1851 השתלט עליה חוסטו חוסה דה אורקיסה, ולאחר איחוד הפרובינציות תחת חוקתה החדשה של ארגנטינה ב-1853 החל עידן שלו יותר בתולדות הפרובינציה.
ב-1979 קבע הקונגרס הלאומי את גבולה המזרחי של הפרובינציה על נתיב השייט שבנהר הפרנה, וכתוצאה מכך סופחו לסנטה פה כמה מהאיים שבנהר.
דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2001 התגוררו בפרובינציה כ-3 מיליון בני אדם, וצפיפות האוכלוסין בה נאמדה בכ-23 בני אדם לקמ"ר, השיעור החמישי בגובהו בין פרובינציות ארגנטינה. מבחינה מינהלית, מחולקת הפרובינציה ל-19 דפרטמנטוס. הערים הגדולות בפרובינציה (נכון לשנת 2001) הן:
- רוסאריו (כ-908 אלף נפש)
- סנטה פה (כ-369 אלף נפש)
- רפאלה (כ-83 אלף נפש)
- ויז'ה גוברנדור גאלבס (כ-74 אלף נפש)
- ונדו טוארטו (כ-69 אלף נפש)
כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כלכלתה של סנטה פה היא הרביעית בגודלה בארגנטינה. בשנת 2006 נאמד התמ"ג שלה בכ-27 מיליארד דולרים (כ-8% מהתוצר בארגנטינה כולה), שהם כ-9,000 דולרים לתושב, שיעור דומה לממוצע הארצי.
החקלאות מהווה מרכיב דומיננטי בכלכלתה של סנטה פה, וכ-21% מהאדמות המעובדות בארגנטינה מצויות בשטחה. הגידולים העיקריים הם סויה, חמניות, תירס, חיטה ואורז. ענפים חקלאיים בהיקף קטן יותר כוללים תותים, דבש, עץ וכותנה. שטחי המרעה הנרחבים משמשים 6.5 מיליון ראשי בקר (כ-20% מהבקר בארגנטינה כולה), ו-5,000 המחלבות הפזורות בפרובינציה מייצרות כ-2.6 מיליארד ליטרים של חלב מדי שנה (כ-40% מכמות החלב המיוצרת בארגנטינה).
תעשייה מהווה 18% מהתוצר בפרובינציה. הענפים העיקריים הם קמח, שמן, בירה, מוצרי מזון, מוצרי עור, טקסטיל, פלדה, מכונות ותעשיית רכב.
הנמלים שלאורך נהר הפרנה הם נקודת המוצא של 55% מהייצוא הארגנטינאי. בשנת 2004 נאמד שווי הייצוא מסנטה פה בכ-7.17 מיליארד דולרים (כ-21% מכלל הייצוא). ענפי הייצוא העיקריים הם סויה, קמח ושמן.
סנטה פה אינה נחשבת ליעד תיירותי. האתרים המרכזיים הם אנדרטת הדגל הלאומי ברוסאריו, שחזור מבצר סנקטי ספיריטוס והבירה סנטה פה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של סנטה פה (בספרדית)- סנטה פה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
| פרובינציות ארגנטינה | ||
|---|---|---|
| פרובינציות | אנטרה ריוס • בואנוס איירס • חוחוי • טוקומאן • טיירה דל פואגו • לה פמפה • לה ריוחה • מיסיונס • מנדוסה • נאוקן • סלטה • סן חואן • סן לואיס • סנטה פה • סנטה קרוס • סנטיאגו דל אסטרו • פורמוסה • צ'אקו • צ'ובוט • קורדובה • קוריינטס • קטמרקה • ריו נגרו | 
|
| מחוז פדרלי | בואנוס איירס | |