רוק מתקדם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף פרוגרסיב רוק)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רוק מתקדם
מקורות סגנוניים: רוק פסיכדלי, אוונגרד, רוק ניסיוני, בלוז רוק, פיוז'ן, ג'אז חופשי, מוזיקה קלאסית, סצנת קנטרברי, הארד רוק
מקורות תרבותיים: בריטניה, אירופה
כלים: גיטרה, גיטרה בס, תופים, סינתיסייזר, חליל, פסנתר ועוד
פופולריות מיינסטרים: בעיקר בשנות ה-70 בבריטניה, מעט בארצות הברית ומערב אירופה
נגזרות: נאו פרוג
תת-סוגות
רוק סימפוני, קנטרברי, Zeuhl
סוגות היתוך
פרוג מטאל, פולק רוק
סצינות אזוריות
רוק מתקדם בריטי, רוק מתקדם אמריקאי, רוק מתקדם בישראל

רוק מתקדם (הנקרא גם רוק פרוגרסיבי או פרוג כקיצור ל-Progressive rock) הוא תת-ז'אנר במוזיקת הרוק שמקורו באנגליה, והחל להתפשט לעוד מדינות אירופה כגון גרמניה, איטליה, וצרפת, בסוף שנות השישים עד שנות השבעים של המאה ה-20. שורשי הז'אנר באים מהרוק הפסיכדלי, בדומה לסגנון הארט רוק, שנוצר כדי לתת יותר מורכבות וחשיבות למוזיקת הרוק. להקות נטשו את סינגלי הפופ הקצרים למען טכניקות אינסטרומנטליות וקומפוזיטוריות עם סגנונות כמו ג'אז ומוזיקה קלאסית כדי לתת למוזיקת הרוק רמה יותר מתוחכמת וכבוד קריטי. השירים הוחלפו על ידי סוויטות באורך 20-40 דקות, הכוללות השפעות סימפוניות, מוטיבים ונושאים מוזיקליים מורחבים, אווירה וליריקה בסגנון פנטזיה, מדע בדיוני ואחרים, ותזמורים. מבקרי מוזיקה נוהגים לכנות את הז'אנר כ"יומרני", "מנופח" ו"מוגזם מדי", ובכך הם נוטים בדרך כלל לתעב את הז'אנר או להתעלם ממנו לחלוטין[דרוש מקור].

רוק מתקדם ראה הצלחה מסחרית גדולה ועלייה בפופולריות בשנות השבעים, במיוחד באמצע העשור. להקות כמו ג'ת'רו טאל, פינק פלויד, יס, קינג קרימזון, ג'נסיס ואמרסון, לייק ופאלמר (ELP) נחשבו ונחשבות גם כיום, כמשפיעות והחשובות בז'אנר, למרות שהיו כמה להקות נוספות שזכו להצלחה גדולה ונחשבות חשובות ומשפיעות. הפופולריות של הז'אנר החלה לרדת בסוף שנות השבעים בגלל עלייה בפופולריות של הז'אנר המינימליסטי, פאנק רוק. למרות זאת, גם בשנות השמונים הז'אנר זכה להצלחה מסחרית, למרות שינויים פרסונליים בהרכבים ושינוי בכיוון המוזיקלי.

הז'אנר גדל מסגנון הספייס רוק שיצרו פינק פלויד בשנות השישים, ומהניסיון של להקות רוק בו הן מנגנות יחד עם תזמורות דוגמאות בולטות לכך הן המודי בלוז ודה נייס. להקות אלו תרמו לפיתוח התת-ז'אנר, רוק סימפוני, בו תזמורים קלאסיים וטכניקות הלחנה משתלבים במוזיקת רוק. עוד תת-ז'אנרים נוצרו ברוק המתקדם כגון הניאו פרוג הקליל שנוצר בשנות השמונים, סצנת הקנטרברי ששילבה ג'אז והומור שנוצרה בשנות השישים והשבעים, ותת-ז'אנרים יותר אקספרימנטליים ויותר פוליטיים ברוחם כמו רוק באופוזיציה שנוצר בסוף שנות השבעים. רוק מתקדם השפיע על ז'אנרים כגון קראווטרוק ופוסט-פאנק, ובמשך השנים, הרוק המתקדם התמזג עם סגנונות רוק אחרים כדי ליצור תת-ז'אנרים נוספים כגון מטאל נאו-קלאסי ופרוגרסיב מטאל. במאה ה-21, נוצר התת-ז'אנר המכונה ניו פרוג אשר משחזר את עידן תור הזהב של הז'אנר אך גם מחדש מבחינה מוזיקלית.

מאפיינים מוזיקליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאפיינים נפוצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאפיינים פחות-נפוצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פוליריתמיקה (ריתמיקה=משקלים; פולי=רבים), שימוש בשני משקלים או יותר, בו-זמנית (למשל: המתופף מנגן שש שמיניות והקלידן ארבעה רבעים, בעת ובעונה אחת).
  • אטונליות - יצירה ללא מרכז טונאלי ברור (אופייני למוזיקה מודרניסטית).
  • פוליפוניה - (בעברית: רב-קוליות; "פולי"=רב, "פוניה"=קולות); שימוש בשתי מלודיות או יותר, בו-זמנית, המוביל ליצירת קונטרפונקט בין הכלים השונים.

תת-ז'אנרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לחלק את הרוק המתקדם לכמה תתי-ז'אנרים:

  • רוק סימפוני (שימוש בתיזמור רחב-היקף, או בסינתיסייזרים המדמים תזמורת גדולה)
  • פרוטו פרוג (הרוק המתקדם המוקדם, שהחל להתפתח בשנים 1967-1970)
  • סצנת קנטרברי (שילוב בין רוק מתקדם ובין ג'אז בריטי הומוריסטי)
  • פולק רוק מתקדם (שילוב בין מוזיקה עממית, דהיינו Folk, עם רוק מתקדם)
  • רוק פסיכדלי מתקדם (פסיכדליה עם השפעות קלאסיות)
  • קראוט-רוק (כינוי לרוק בגרמניה ששילב בין מוזיקה קלאסית, אלקטרונית ורוק)
  • אוונט-פרוג (שילוב בין מוזיקה מערבית אוונגארדית ובין רוק מתקדם)
  • נאו פרוג (רוק מתקדם פשטני-יחסית שהתפתח בשנות השמונים באנגליה; למשל: להקת מריליון)
  • פרוג מטאל (שילוב בין 'הבי מטאל' ובין רוק מתקדם; בעיקר משנות התשעים והלאה)

להקות ואלבומים מפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

להקות מפורסמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פינק פלויד, קווין, יס, קאמל, ג'ת'רו טאל, קינג קרימזון, ג'נסיס, אמרסון לייק ופאלמר, המודי בלוז, ג'נטל ג'ייאנט, פורקיופיין טרי, ואן דר גראף ג'נרייטור, רנסאנס (בריטניה), פוקוס (הולנד), אנג'ה (צרפת), פי-אף-אם, באנקו (איטליה), קנזס (ארצות הברית), ראש (קנדה), דרים ת'יאטר, טול, מאגמה.

אלבומים מפורסמים בז'אנר[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוק מתקדם בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – רוק מתקדם בישראל

בשולי התעשייה פעלו מספר אמנים בעלי הכשרה מוזיקלית קלאסית שיצרו רוק מתקדם מדי פעם. הבולטים ביניהם הן להקות שנות השבעים זינגלה, להקת אטמוספירה, קצת אחרת, 14 אוקטבות, וששת; וחברים מהלהקות הללו, בעיקר שלמה גרוניך, שם טוב לוי, יוני רכטר ואבנר קנר. כיום מתבלטות הלהקות אגרול, סוסיתא, סימפוזיון, מג'נטיק, סולסטיס קויל, טליאוף, אבק ומקאמה.

פרוטו פרוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרוטו פרוג הוא שם כולל לסגנונן של כמה להקות שקדמו לז'אנר הרוק המתקדם. פרוטו פרוג אינו סגנון או ז'אנר אלא מאפיין של כמה אלבומים של להקות שפעלו בשנות השישים ואלבומיהם גרמו לפיתוח ויסוד הרוק המתקדם. אלבומי הפרוטו פרוג יצאו בין השנים 1966 עד 1969 (בעיקר בבריטניה) והתאפיינו במוזיקה מורכבת ומתוחכמת יותר, במטרה לפרוץ את הגבולות ואת המחסומים של המוזיקה באותה תקופה.

פרוטו פרוג אינו נחשב לז'אנר ולכן לא מגדירים את הלהקות או את האלבומים כ"פרוטו פרוג". המונח "פרוטו פרוג" מתאר את המוזיקה שגרמה להיווצרותו של הרוק המתקדם.

אלבומי פרוטו פרוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קינג קרימזון אחת מהלהקות המשפיעות והחשובות בז'אנר הרוק המתקדם.

רוק מתקדם הוגדר במקור כ"רוק קלאסי" (classical rock) בו להקת רוק מנגנת יחד עם תזמורת, אך המונח נוצר מהמיזוג של מיילס דיוויס בין סגנונות שונים כמו פיוז'ן, הבי מטאל, פולק רוק עם סגנון אקספירמינטלי של להקות גרמניות. המונח לא מתאר סגנון אחד אלא שילוב של סגנונות רבים. ג'רי אווינג העורך של "פרוג מגזין" (Prog Magazine), הסביר ש"פרוג הוא לא רק צליל, אלא גם חשיבה", וגיטריסט להקת דרים ת'יאטר ג'ון פטרוצ'י מציין כי המונח הוא היעדר של גבולות סגנוניים.

הופעת אלבומי הקונספט ושורשיו של הז'אנר באלבומי רוק פסיכדלי והופעות שהציגו מוזיקה וליריקה חזותית. רוק מתקדם לא נועד לריקודים קצביים המגדירים סגנונות רוק אחרים, והוא יותר סביר מאשר סגנונות אחרים במוזיקה פופולרית לניסויים עם מבנה הלחנה, כלי נגינה, הרמוניה וקצב, ותכנים ליריים.

מוזיקאים ברוק המתקדם בדרך כלל מראים נגינה גבוהה ומשכילה בכלי הנגינה בו מנגנים אך לא תמיד במקרה. למשל גרג לייק ובוז בארל מקינג קרימזון לא היו נגני בס בהתחלה כפי שהם ידועים כיום, הם ניגנו בהתתחלה בגיטרה. פינק פלויד ובריאן אינו הם דוגמאות בולטות לאמנים אשר בונים קטעים מורכבים מחיבור של קטעים פשוטים ושהם וירטואוזים ושולטים באולפני ההקלטות כדי לעשות זאת.

היבטים מוזיקליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירי רוק מתקדם בדרך כלל נמנעים ממבנה של שירים רגילים במוזיקה פופולרית (בית-פזמון-בית), והאורך הלא רגיל של יצירות אלו, השירים נמנעים מאורך רגיל של סינגל שהוא בדרך כלל 3 דקות. צורות מוזיקליות מיטשטשות באמצעות השימוש במקטעים ארוכים ושל פתיחה מוזיקלית הגשר המוזיקלי מפריד בין המקטעים, שתוצאות הן סוויטות בסגנון קלאסי. הקומפוזיציות בדרך כלל דומות למחרוזות, אך ביצירות יש יותר קשר בין הקטעים בניגוד למחרוזות בלי קשר בין הקטעים. מעברים בין קטעים אקוסטיים ובין קטעים חשמליים מקדמים את הדינמיקה. המעברים בדרך כלל מערבבים מוזיקה כתובה, השפעות קלאסיות ואלתורים של הלהקה. קטעים אלה מדגים את הווירטואוזיות של חברי הלהקה והן מנוגדות למוזיקת פופ בה יש רק חבר אחד מוביל בלהקה. למרות שכמה שירי רוק מתקדם נמשכים 3-5 דקות, להקות כמו קראפטוורק השתמשו בכמה מאפיינים ממוזיקת הפופ שנוצרו ביצירות ארוכות מקרה לא נדיר בז'אנר. היצירות הארוכות הן בדרך כלל תוצאה של ניסיון עם אלמנטים של מוזיקה קלאסית, למרות שמנקודת מבט אלטרנטיבית יש טענה האומרת שהיצירות באות מהחקירות במורכבויות המתאפשרות במוזיקה הפופולרית. למרות זאת, להקות כמו שאלו טכניקות מהמוזיקה הקלאסית בשיריהן. קלידן להקת ג'נטל ג'ייאנט, קרי מיניר התמחה בהלחנה בעיקר בזכות לימודיו באקדמיה המלכותית למוזיקה, בדרך כלל נודע השימוש בקונטרפונקט בשירי הלהקה. שירי להקת קנזס כמו "Miracles out of Nowhere" בדרך כלל כוללים מעברים בהם הכינור וקלידים או יותר וגיטרות שכולם מנגנים בחלקים של קונטרפונקט ביצירות הלהקה. ב-"Close to the Edge" של להקת יס, משתמשת הלהקה בטכניקות הלחנה קלאסיות שפותחו על ידי חזרות שונות של הנושא המוזיקלי במבנה של היצירה.

אלמנטים של מוזיקה קלאסית לפעמים מושאלים מפני המשמעות התרבותית שלהם. יס בדרך כלל משתמשים בקטעים קונטרפונקטיים כדי ליצור את הרושם של סגנון הבארוק, כמו בקטע הדומה לפוגה בדקה השמינית של "Close to the Edge" ובסולו הצ'מבלו ב-"Siberian Khatru". ג'נטל ג'ייאנט יצרו הרגשה ימי-ביניימית דרך השימוש במדריגל.

כלי נגינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

להקות רוק מתקדם הרחיבו את אוסף כלי הנגינה מאשר להישאר עם כלי נגינה של רוק (גיטרה, גיטרת בס, קלידים, תופים) על ידי הוספה של כלים הנפוצים בסגנונות שונים כגון פולק, ג'אז או מוזיקה קלאסית. מספר להקות במיוחד בהתחלתו של הז'אנר, הקליטו את אלבומיהם עם תזמורת שלמה. המודי בלוז שהיו אז להקת בלוז שהלכה בעקבות הפלישה הבריטית עם להיט, הגיעו להצלחה מסחררת עם האלבום Days of Future Passed. באלבום נוגנו תזמורים ששילבו את הלהקה עם תזמורת שלמה, עם פתיחות של התזמורת כדי לגשר בין השירים הפשוטים.

קלידים אלקטרוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש בתזמורת היה יקר מדי ולכן גבה המון כסף מלהקות אשר השתמשו בתזמורות לאלבומיהן. לכן להקות כמו המודי בלוז פנו למלוטרון. המלוטרון הוא כלי המבוסס על מאגר סרטים מגנטיים (הנמצאים בשימוש גם בקלטות שמע), כאשר על כל אחד מהם מוקלט צליל באורך של כ-8 שניות. כל אחד מהקלידים בכלי מפעיל סרט הקלטה שונה. הדגמים הראשונים של המלוטרון כללו 18 סטים של כלים כגון כינורות, חלילים וחצוצרות. דגמים מאוחרים יותר כללו גם מקהלות, גיטרות ואקורדיון. אך לכלי היו לו גם חסרונות רבים. לא היה נוח לנייד אותו ממקום מקום, הוא היה יקר מאוד (בסביבות 1,000 לירות שטרלינג של זמנו) וכמעט בלתי אפשרי היה להשתמש בו בהופעות חיות. למרות זאת, הכלי הפך לפופולרי אצל המודי בלוז. לאחר מכן, עוד להקות רוק מתקדם החלו להשתמש בו כמו ג'נסיס, סטרובס, קינג קרימזון, פינק פלויד ורבים אחרים.

אורגן האמונד הוא כלי נוסף שהפך נפוץ ברוק המתקדם. זהו כלי שצלילו נשצע כמו עוגב. על אף שיוצרו דגמים רבים ושונים של אורגני האמונד, הנפוץ מכולם הוא ההאמונד B-3. בסוף שנות ה-60 ובמהלך שנות ה-70 הצליל הייחודי של אורגן ה-B-3, שהושמע בדרך כלל דרך מגבר לזלי, היה נפוץ במוזיקה הפופולארית. השימוש באורגן זה בכנסייה האנגליקנית עם מקהלה השפיע על להקות הז'אנר.

כלי נגינה אלקטרוניים רבים אחרים נחשבים כנפוצים ברוק המתקדם. פסנתר ה-RMI שהיה מועדף על ידי ריק ווייקמן מלהקת יס וטוני בנקס מלהקת ג'נסיס. השניים העדיפו את ה-RMI על פני אורגן האמונד. ה-RMI דוגם צליל של צ'מבלו, כמו שגם יכול הקלבינט (clavinet). הפסנתר החשמלי מסוג Wurlitzer, היה נפוץ אצל להקת סופרטרמפ. כמה להקות בעיקר ג'נסיס, השתמשו בפסנתר חשמלי מסוג ימאהה, גם סינתיסייזרים הדוגמים צלילי כינורות היו נפוצים בז'אנר.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אורי ברייטמן, רוק מתקדם - משנות ה-60 ועד היום, הוצאת מפה, 2005.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רוק מתקדם בוויקישיתוף