פרוד (מצב משפחתי)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פֵּרוּד הוא מצב משפחתי של בני זוג נשואים החיים בנפרד זה מזה, מתוך כוונה, לפחות של אחד מהם, להתגרש. במדינות מסוימות מצב זה הוא מצב פורמלי, הכרוך בפנייה של בני הזוג לבית המשפט להכרה במצב זה. באחרות זהו מצב לא פורמלי, הנוצר במעבר של אחד מבני הזוג לדירה אחרת, אך לעתים יש לו גם השלכות פורמליות.

פרדה אינה מובילה בהכרח לגירושים. בני הזוג שנפרדו עשויים להתפייס, ולחזור לחיות ביחד, בלא שיידרשו לצעד פורמלי כלשהו. אם אינם מתפייסים, ורצונם להתגרש, עליהם לפתוח בהליכי גירושים. במדינות אחדות, ובהן איטליה, אירלנד וספרד, חיים בנפרד הם שלב הכרחי, על-פי החוק, בדרך לגירושים. גם באחדות ממדינות ארצות הברית קיימת חובה כזו.

פרדה עדיין איננה גירושים, ולכן, במדינות האוסרות ביגמיה, פרוד אינו יכול להתחתן.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל חיים בנפרד של בני זוג אינם מצב פורמלי, אלא מצב שנוצר במעבר של אחד מבני הזוג לדירה אחרת. יחד עם זאת, אחדים מחוקי מדינת ישראל, כמו גם פסיקתם של בתי המשפט, מתייחסים למצב זה בעת קביעת זכויותיהם של בני הזוג.

פרוד ופרודה אינם רשאים להתחתן כל עוד לא התגרשו, אך בקרב יהודים אין סימטריה במעמדם, מאחר שבתלות בנסיבות הפרידה, הבעל עשוי להמשיך להיות מחויב במזונות אשתו גם לאחר פרידתם. מאידך, ילדהּ של פרודה מגבר אחר ייחשב לממזר, ויהיה פסול חיתון בבגרותו. צאצאי הפרוד, לעומת זאת, אינם ממזרים.

אחדים מחוקי מדינת ישראל מבדילים בין נשואים לפרודים:

  • בפקודת מס הכנסה מוגדר בן זוג - "אדם נשוי החי ומנהל משק בית משותף עם מי שהוא נשוי לו". בהתאם לכך, פרוד אינו נחשב לבן זוג. פנייה לפקיד השומה תאפשר לפרוד לקבל זכויות זהות לאלה של גרוש.
  • בחוק משפחות חד-הוריות, אחד התנאים לראייתו של אדם כהורה יחיד הוא: "חי בנפרד מבן זוגו תקופה של שנתיים לפחות ופתח בהליך על פי דין והשתחרר מקשר הנישואין ופעל במסגרת הליך זה שנתיים לפחות".